מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
'האדם הכי פחות נכה שהכרתי' - כתבה שהתפרסמה באן אר ג'י
בשקט, בלי פראזות גדולות, בלי לספר על כך לאיש, אליהו הולי מחולל נס.
אך גם בלי לפרט את החלק המופלא, ההפתעה, כשפוגשים את אליהו הולי (44), גדולה: מזה 27 שנים הוא משותק בארבע גפיו, מה שנקרא באנגלית 'קואדריפלדג'. זה כל שהובא לידיעתי כשפגשתיו לראשונה לפני כ-10 שנים. דבר לא הכין אותי לחריפות שלו, למראהו המרשים ולקסם האישי השופע ממנו.
ידעתי אז רק את הנתונים היבשים: בהיותו בן 17 עבד כמציל בבריכה במקום הולדתו, מדינת ניו יורק.
במסגרת השתלמות שם קפץ בהוראת אחד המדריכים למים קפיצה לא מוצלחת אל מה שיכול היה להפוך למותו. תחת זה, נעשה 'רק' משותק בכל גופו. לא ציפיתי לחביבות, לסבלנות ולשלווה השופעים ממנו. אך גם לא ממש הופתעתי לשמוע בשנת 2005שהתחתן עם אישה בריאה, צעירה ממנו בעשר שנים. לימים, הכרתי גם אותה. למעשה, שם הכתבה הוא משפט שאמרה על בעלה. אליהו, אכן, אינו חי כנכה מן השורה. הוא מצליח לקיים אורח חיים כמעט נורמטיבי על אף מצבו הפיזי ובמקביל אליו. התנהלותו מדגימה שמגבלה גופנית, קשה ככל שתהיה, אינה גוררת בהכרח מצב של 'נכות' – מעולם, בכל שנות היכרותנו, לא שמעתי את אליהו מתלונן על דבר, הוא פרקטי ופרגמטי מדיי לעשות זאת. אי אפשר לגרור אותו לאמירות שנשמעת בהן תלונה. דיבורו מוקפד מאוד, וניתן בקלות רבה להבין כיצד הפך אבן שואבת לחובבי מה שקרוי 'העידן החדש'. נראה שזרעי הגישה הזאת לחייו נזרעו בעבר הרחוק, אי שם סמוך לתאונה. אך, כמובן, כמו כל נס, הנסיבות החיצוניות יוכלו להסביר רק חלק מהפלא. אתחיל במה שלא עשה: הוא לא איבד את שפיות דעתו (ואפשר היה. אם יש בעולם מצב המתקרב בעוצמתו הטרגית לספר איוב, סביר להניח שזה היה מצבו דאז), הוא לא שם קץ לחייו (עוד על כך בהמשך) והוא לא הפך להיות מריר וקודר. אותה תאונה גורלית בבריכה (הוא טוען היום שהוא קפץ למים רדודים בהוראת מדריך המצילים שלו 'כדי להרשים בחורה') אירעה בשנת 1980. מייד אחריה הוא בילה כ-8 חודשים בטיפול נמרץ. בשנה וחצי הבאות היה מאושפז בבתי חולים שונים. שם החליט כמה החלטות הרות גורל מבחינתו. ראשית, הוא החליט 'לבחור בחיים'. הוא טוען בבדיחות הדעת שלא היו לו ידיים כדי להתאבד, אך נראה לי שהנסיבות שוליות כאן. לו רצה מאוד, נראה שהיה מוצא דרך על אף הכל: דבר באליהו לו מעיד על העדר תושייה. הישרדות במצבו, לא רק פיסית, אלא גם פסיכולוגית, דרשה שינוי של כל דפוסי המחשבה אליהם היה רגיל. בהדרגה, הגיע אליהו להכרה בכך שהוא יותר מאשר גופו, הכרה לא מובנת מאליה בחברה המערבית, בייחוד עבור בחור יפה תואר בן 17 שהיה אך לא מזמן בעל שליטה מספקת בגופו כדי להיות מועסק כמציל בבריכה. הכרה מצילת חיים במצבו הגופני, ומצילת נפש, כפי שניווכח בהמשך.
במסגרת הכרה זו החליט לעשות כל שביכולתו להיות בקשר עם רוח האדם והישגיה. בשנה הראשונה אחרי התאונה שהה, כאמור, רוב בזמן בטיפול נמרץ ובתי חולים שונים, אך בשנים שאחר כך קרא ככל יכולתו. הוא החליט לקרוא כמה שיוכל מהספרים הגדולים ביותר שנכתבו עד אז. טכנית, אדם כלשהו היה מעמיד לפניו ספר שרצה לקרוא, והוא עצמו הפך את הדפים באמצעות מקל מיוחד. כך קרא את התנ"ך. זה היה רק הראשון מבין ספרים רבים שעניינו אותו, ולדבריו השפיע עליו עמוקות. באופן דומה קרא את דיקנס, טולסטוי, פרויד, דרייזר ואחרים. שיחתנו משופעת בציטוטים שונים. בשנת 1983 חזר לבית הוריו. בבית החולים נעזר בצוות הרפואי והסיעודי אך בבית ההורים נעזר באמו ובצוות מטפלים פרטיים בתשלום שארגן לצורך העניין. בשנת 1987 סיים את לימודיו לתואר 'בוגר' בפסיכולוגיה. שוב, אליהו היה נחוש בדעתו ללמוד כל מה שאפשר על רוח האדם. באותה תקופה, פסיכולוגיה נראתה לו בחירה מובנת מאליה כמעט. בשלוש שנות הלימוד הראשונות לתואר בוגר אוניברסיטה, נהג לבחור נושא הקשור לפסיכולוגיה שעניין אותו, לקרוא אודותיו, ולהיבחן. בשל מצבו המיוחד, הדבר הוכר פורמלית. בשנת לימודיו האחרונה (הלימודים לתואר 'בוגר אוניברסיטה' אורכים בארה'ב 4 שנים) למד את כל לימודי החובה. בשנים 1988-1989 החל לחלום ברצינות על בואו ארצה. יש להבהיר שבמקרה של אליהו המילים 'לחלום' ו'ברצינות' אינן סותרות: כאמור, הוא אדם פרקטי ופרגמטי מאוד, ונוהג לעשות כל שביכולתו להפוך את חלומותיו למציאות. בשנת 1989הוריו הגיעו לטיול בישראל כדי 'לתור את הארץ', ולבדוק כיצד יוכל לחיות כאן לבד. הם קיבלו את החלטתו לגור בנפרד מהם והסכימו לסייע ככל שיוכלו. בשנת 1990 עלה ארצה ובשנת 1991 השתקע בירושלים. בהעדר עזרה פיסית מצד ההורים, היה עליו לארגן צוות של מטפלים שיעמוד לרשותו 24 שעות ביממה. הוא ארגן צוות כזה. למעשה, המבנה הבסיסי של צוות המטפלים מלווה אותו עד יום זה. בשנת 1995 החל לקיים בביתו בירושלים, אז בשכונת ארמון הנציב, מפגשים שונים: מדיטציה טרנסנדנטלית (בה החל לעסוק כמה שנים לפני כן), תקשור והרצאות. נראה שבכך הרחיב את קשת העניין שלו ב'רוח האדם'. כעת, לא הסתפק בהישגי האדם האינטלקטואליים והיצירתיים. הוא חתר ליותר מכך. בשנת 2001 החל לתרגל את גופו, החלטה לא קלה לביצוע במצבו וקונטרוברסלית מאוד: הרי על פי הנתונים היבשים, הוא לא אמור להיות מסוגל להזיז את גופו ונדון לעתיד של החמרה מתמשכת במצבו הגופני (שהרי מערכות הגוף השונות עתידות להתדרדר בהעדר תנועה). בעיני, הייתה זו החלטה הרת גורל לא פחות מאשר החלטתו משנת 1980 'לבחור בחיים'. אז נאלץ להניח לגוף,לפי שעה, ולהתרכז ברוח. נראה שכעת החליט לשוב ולעבוד עם הגוף בכוחות מחודשים. טכנית, העבודה החלה כסדרה של תרגילים במסגרתם היה פסיבי, ומטפלים שונים מזיזם איברים בגופו. נפשית, נראה לי שהדבר דרש ממנו השקעה רבה של כסף (הוא קיבל המון טיפולים כאלה), זמן ומאמץ. ואמונה. במקביל לתרגילים הגופניים המשיך לקבל טיפולים רוחניים שונים, ולדבריו הללו אפשרו את ההתקדמות הפיסית ותמכו בה. כעבור זמן מה קרה הנס והוא החל לצרף למאמצי המטפלים את מאמצי שריריו הוא. אמנם מאמצים קלים מאוד, בלתי מורגשים כמעט בתחילה, אבל גם ברמה זו מדובר בנס רפואי. אחד ממטפליו אומר שמאז ועד היום, נפח שריריו של אליהו הוכפל. למעשה, עוד 'נס רפואי', אם תרצו. בשנת 2004 פגש בליהי, היום אשתו. לאחר שהיו יחד כשנה נישאו, ועברו לגור יחד בבית מקסים. הוא מהווה, כמו ביתו הקודם של אליהו, מרכז פעילות ניו אייג'י המארח אירועים שונים כגון הרצאות, תקשורים, הקרנות סרטים ומדיטציות. החודש חגגו יום נישואין שני. מה יש לאחל לאדם שמילולית, 'מעצב את גורלו'? הצלחה. הצלחתו היא הצלחת כולנו – ניצחון הרוח האנושית. |
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה על העצות.
רומי, תודה.
הוא גר היום ליד ירושלים.
צרי אתי קשר בפרטי ואקשר ביניכם.
מיושבת יקרה
מדיטציה, לימוד קבלי, פאלונג דאפה, ני משוכנע שתמצאי את הזרז שיתן לך כח להמשיך, להילחם ובעיקר לחיות למצות את המיטב מהחיים.
אהד
וואוו.
איזה סיפור מדהים!!!
תודה רבה שהבאת אותו לכאן.
איך מוצאים את הכתבה המלאה עליו?
ואיפה הוא נמצא היום בירושלים?
איזה סוג מפגשים הוא מקיים עדיין אם בכלל?
אני שואלת את כל השאלות האלה כי משהו בסיפור שלך עליו נגע בי עד עמקי נשמתי.
יש משהו מופלא וחזק "שאיננו מכאן" במה שתארת.
אז שוב, קודם כל, תודה רבה לך על כך, אין סיכוי שהייתי נחשפת אליו אחרת,
ותודה על שאת מלקטת עבור אחרים פיסות חיים מרגשות כל-כך.
כוכב צנוע מאד,
רומי
תודה, ענת.
מקווה ללמוד ממנו.
סיפור מרגש תודה
כיכבתי
והנה עוד הוכחה לטענה הידועה: כשרוצים משהו באמת - משיגים אותו.
ועוד אחת: איבר גוף הכי חזק הוא המוח.
החשיבה מזיזה דברים.
בבריה"מ היה טייס בשם אלכסיי מארסייב. נקטעו לו הרגליים עקב פציעה בקרב אווירי ב-1942. הבן אדם למד ללכת על התותבות, לרקוד ושוב חזר לטוס ולהילחם. מהבחינה הרפואית האיש היה נכה, אבל הלשון שלי לא מסתובבת לקרוא לו במילה הזאת.
כמוהו גם אליהו. הוא החליט שלא להיכנע למצב הקיים.
קיצר, כבוד אחד גדול.
'יערת דבש', אגלה לך בסוד: גם אני...
תודה, יערה.
קיוויתי שאלה יהיו התגובות של אנשים למקרא הסיפור.
את יודעת, באחד מתקליטי הילדים ברוסית שגדלתי עליהם היה משפט נפלא שאמר שוליית קוסם: 'אני לא קוסם עדיין. אני רק מתלמד', ונראה לי (אני מקווה) שאולי בעתיד אגדל לעשות קסמים ממש.
מדהים
סיפור מדהים שמותיר אותי בלי מילים
אין דבר העומד בפני הרצון - כנראה שזה נכון
אורלי, תודה.
באמריקה קראו לו אייזק. הוא קיבל שני שמות בלידתו...
מרשים. מצטרפת לאיחולייך.
(סתם סקרנות: גם באמריקה קראו לו אליהו?)
ליאתיליה,
דייקת בציטוט. ובאמת, אליהו הוא דוגמה בדיוק לזה. הוא עצמו ישמח מאוד שרואים אותו באו]ן הזה, פרנקל מאוד אהוב עליו. והיה בין הספרים שקרא בשקיקה באופן שתיארתי.
מדהים , מרגש ומופלא.
אדם שבוחר בחיים מצליח .
פעם קראתי את הספר של ויקטור פראנקל , "האדם מחפש משמעות- מבוא ללוגוטרפיה"
ובו המשפט המנצח שלקחתי איתי הוא "מי שיש לו למה ידע איך " (מקווה שדייקתי)
הסיפור הוא הוכחה לכך .
יכולת האדם היא אינסופית , צריך רק לבחור.
תודה. ואכן.
גם לדעתי. תודה.
סיפור מופלא.
דוגמא יוצאת דופן לכוח הרצון האנושי.
היי אפרים,
לא מכירה את התיאורייה על המחסום המוחי, אבל שמחה שמצאת כמוני את המעודד באליהו.
בניסויים מדעיים הוכח שהאדם מנצל למעשה רק כ 20 אחוזים
מן הפוטנציאל הגלום בו! -כמו כן אנו יודעים כי הטבע וגוף האדם,
מפצים ומכשירים חלקי גוף אחרים ,- כתחליף לאברים שנפגעו!
מאידך קיים מה שמוגדר המחסום המוחי, - תופעה בה המח בונה
מחסום המונע מן הנפגע להכיר בכוחותיו וביכולתו לשוב ולתפקד.
-רק מי שמצליח לדלג מעל משוכת המחסום (תוך גיוס כוחות נפש ורוח)
יכול להבין כי -"אין דבר העומד בפני הרצון"---והסיפור שהבאת לכאן
מאשש ומוכיח את הנאמר לעיל!
הכתבה נכתבה בסתיו האחרון, כשהייתי זקוקה נואשות להתעודד.
התעודדתי.
השיר שלך הזכיר לי את זה הבוקר: הרבה אופטימיות כמעט תמימה במנגינה, יחד עם טקסט מפוקח ומפוכח, מלא תובנות קיומיות.
המון מה ללמוד מהמקרה הזה
להזכיר לנו שנכות היא לא סוף, ולעיתים התחלה אמיצה...
כך גם צריך לראות את הפגיעה בנפש, בלב:
מה שלא הורג אותנו -מחשל אותנו!
תודה על התזכורת
:)