כותרות TheMarker >
    ';

    סטארט-אפיסט בלתי נלאה

    יומנו ההזוי של סטארט-אפיסט עסוק שמספיק לישון פעם בשבוע (וזה הדבר היחיד שמספיק). הגיגים, סיפורים, ארועים ועוד.

    הומלס דוט קום, אלנבי 87, על המדרכה

    29 תגובות   יום ראשון, 3/6/07, 01:36

    סיפור מחווה לפלי הנמר:

    במלאת 25 שנה ל"אנשים ומחשבים", רציתי להקדיש את הפוסט הראשון למייסד הצבעוני והמיוחד, פלי הנמר, כמובן עם אשתו-שותפתו, דליה הקוסמת. לכבוד הארוע החגיגי, הם הרימו ארוע מדהים של כ-12 אלף אנשים בספארי, הגדול ביותר בתולדות ענף המחשבים בארץ.

    דליה ופלי חולשים מזה שנים רבות על עיתונות המחשבים בארץ, ובשנים האחרונות השתלטו על תחומים נוספים, במיוחד ענף הכנסים. מתוך מחשבה על האדם הפשוט, ובעצם גם על העובד שעלול לא להגיע לכנס כי הבוס שלו מתקמצן על מחיר הרישום, הם מקפידים לא לגבות תשלום על השתתפות בכנסים, ומגלגלים את כל העלויות על הספונסרים והמציגים, הלא הם חברות המחשבים המבוססות.

     

    בזכות גישה סוציאלית זו, הם מצליחים למלא שוב ושוב, לפעמים מספר פעמים בשבוע, את מרכז הכנסים של דן-פנורמה. מאידך, גישה זו עוררה בעבר דיבורים על הקהל הלא-איכותי כביכול שמגיע לכנסים. גם אם היתה בעיה כזו בעבר, היא נפתרה מאז, וחשוב להעיר שהסיפור להלן הינו היוצא מן הכלל שמלמד על הכלל:

     

    סיפור המעשה:
    זה היה יום רגיל. פסעתי/רצתי על המדרכה של אלנבי, עוקף תחנת אוטובוסים צפופה בנוסעים ממתינים, כשעיניי נתקלו בו. באותם ימים אלנבי היה מלא בהומלסים על מזרן עם כל הכבודה שלהם בשק, אך עיניו היו מוכרות לי. כשראה אותי הסיט במהירות את פניו. כדי להצליח לאמת את חשדותי, פשפשתי בארנקי, מצאתי כמה שקלים, ובאתי מהכיוון ההפוך. הפעם הוא לא היה יכול להתעלם ממני, והמבוכה שלו הזמינה אותי לפתוח בשיחה:

     

    "ד'?!  מה אתה עושה פה?"
    "סיפור ארוך..."
    "זה לא מצחיק, יש מסכנים אמיתיים, ולא די שהכסף שאתה מקבל הוא על חשבונם, אלא אתה גם עושה צחוק ממצוקה אמיתית..."
    "זהו, שזה רציני אצלי"
    "אל תספר סיפורים, רק אתמול נפגשנו בכנס בדן-פנורמה..."
    "אז איפה רצית שאוכל?!  מרוב הומלסים, אפילו המסעדות העממיות פה כבר לא מסוגלות לדאוג לנו..."

     

    תוך כמה דקות נפרש לפניי סיפור מדהים: בעקבות התפוצצות הבועה, חברת הסטארט-אפ של ד' פשטה רגל. ביתו וכל רכושו עוקל, והוא נותר חייב לבנקים ולנושים. מכאן הדרך לרחוב היתה קצרה. כדי לא לסבול מחרפת רעב, וכדי לשמור על קשר עם הענף, הוא המשיך לבקר בכנסים. בסמיכות לדן-פנורמה שוכן חניון הדולפינריום, והשומר הקשיש והחביב בשער הצפוני הסכים לארח בבוטקה שלו ארונית שהכילה חפצים של ד', רובם בגדים. בכל יום בו נערך כנס, היה ד' עוזב את "ביתו" באלנבי מוקדם, חוצה את נוה-צדק, נוטל מהארונית סט בגדים יפים, מתגלח, רוחץ בים הסמוך, ו"עולה על מדי אלף".

     

    זה היה בשיא משבר ההיי-טק, וד' סירב לקבל ממני את השקלים: "לא לוקח כסף מקולגות", ונותרתי תוהה אם התכוון לקולגות מענף המחשבים או קולגות לקיבוץ נדבות. זרקתי בכל זאת את המטבעות לתוך הכוס, והבטחתי שמצבו יישאר סוד בין שנינו.

     

    המשכתי לראות אותו בכנסים בהם ביקרתי (בניגוד אליו, אני לא מגיע לכל כנס). עד שביום בהיר אחד, נתקלתי בו בעמדת הרישום. הדיילות החינניות לא איפשרו לו להיכנס.

    "הן טוענות שמעכשיו חייבים להירשם מראש דרך האינטרנט!" אמר בצער.
    "הוא איתי" אמרתי לאחראית שהכירה אותי היטב, ונכנסנו. החל מאותו היום, דאגתי לרשום אותו מראש לכל כנס דרך האינטרנט. בשדה של "שם החברה", מילאתי את שם החברה שלנו, בהעדר שם אחר לרשום. ובסופו של דבר, זה לא היה נורא, כי בתור חברת סטארט-אפ בחיתוליה, זה דווקא מרשים להופיע בכנס בכוחות מתוגברים, עם יותר אנשים העונדים תג עם שם החברה...

     

    יום אחד הגעתי לכנס ERP (אנטרפרייז ריזורס פלאנינג). או CRM (קסטומר ריזורס מאנאג'מנט). או שזה היה DRP (דיזאסטר ריקאברי פלאנינג) או שמא BPO (ביזנס פרוסס אופטימיזיישן). או בכלל BI (ביזנס אינטליג'נס. זה מה שקורה אחרי שמנצלים את כל הצירופים האפשריים של שלוש אותיות...). להפתעתי, לא ראיתי אותו. דאגתי לשלומו. להתקשר אליו לא יכולתי, מטעמים מובנים. ולחצות את נוה צדק ברכב (!) ואף להחנות אותו (!!), זו משימה מעל לכוחותי. אז יצאתי מדן-פנורמה וחציתי את נוה צדק בריצה, לעבר המדרכה של ד'. ראיתי אותו שרוע על המזרן שלו, והוא ענה לי עוד לפני שהספקתי לשאול:

    "למרות הדיסקרטיות, דלפו כנראה שמועות עליי, ולבקשת הספונסרים דורשים כרטיס ביקור מכל מבקר..."

     

    מאותו יום, מונה ד' לדירקטור לענייני-לא-זוכר-מה בחברה המהוללת שלנו, והונפק לו כרטיס ביקור בהתאם.

     

    וכך המשיכו החיים להתנהל בעצלתיים, אנשי המחשבים המשיכו לזלול בכנסים, דן-פנורמה דפקו קופות בזכות פלי, פלי עצמו המשיך לבסס את מעמדו כתעשיית כנסים בע"מ, חברות המחשבים המשיכו להתעשר ולספנסר כנסים, ד' המשיך לחיות, אני זכיתי ב"נציג" נוסף בכנסים, והכל נראה טוב ויפה עד לאותו יום מר ונמהר.

     

    זה התחיל משמועות: "מרכזי הכנסים מתחרים על ליבו של פלי"; "סכנה לעתיד החוזה של דן-פנורמה עם אנשים ומחשבים"; "דליה תבעה מדן-פנורמה להתאים את המחירים לתנאי השוק" וכו'. עד שהצפוי מכל קרה, ויותר ויותר כנסים של פלי התארחו במרכז כנסים אחר, מרוחק מאלנבי ומהדולפינריום. ד' היה שבור: "מה אעשה?!  איך אגיע לשם?!  איפה אתגלח ואתקלח?!  איפה אחליף בגדים?!".

     

    חלפו כמה שבועות קשים ביותר, אך המצב בשוק ההיי-טק כבר היה פחות חמור מאשר בשיא המשבר, ויכולנו להתארגן מספר חבר'ה כדי לעזור לד' לשרוד. פה ושם אף עזרנו לו להגיע למרכז כנסים אחר, כשבדרך חנינו ליד משרד של אחד מאיתנו שהיה מאובזר במקלחת. ד' מצידו היה אסיר תודה, וניסה לגמול לנו ע"י שיווק פעיל ביותר שביצע בכנסים.

     

    באחת מהפעמים האלו, הגענו יחד לכנס, ובכניסה הלך כל אחד לדרכו. עמיתים שלי שהציגו באחד הביתנים מטעם החברה שלהם (להלן "X"), ראו אותי וישר קראו לי: "אלי, עם הקשרים שלך אתה בטח תוכל לעזור לנו; אנחנו מחפשים לקוחות גדולים של (וכאן בא שם של תוכנה ארגונית ידועה), רצוי בדרג הניהולי העליון. הרשימה היתה בראש האנציקלופדי של מנהל השיווק שלנו, וכידוע לך הוא נטש אותנו לא מזמן". מכל הקשרים הענפים שלי, דווקא לקוחות מסוג זה לא הכרתי. אך אז הבזיק במוחי רעיון, ואמרתי להם: "חכו, אני אביא לכם אדם עם קשרים טובים יותר". הם תמהו למה אני לא טורח לחייג אליו; לך תסביר לאנשים שמדובר בהומלס שלא רק טלפון סלולרי נחשב עבורו למותרות, אלא אפילו מיטה פשוטה...

     

    אחרי שמצאתי את ד' וחזרתי איתו לביתן של X, כבר חיכתה לנו פמליה מכובדת יותר, שכללה את מנכ"ל חברת X שכנראה הוזעק במיוחד. כפי שהיה צפוי ממי שמבקר באופן קבוע בכנסים, ד' לא הכזיב, והתחיל לפלוט שמות של לקוחות בקצב של מדפסת לייזר. פה ושם הוא הצביע לעבר האנשים שהסתובבו באולם, ואמר "זה הרצה פעם על הנסיון שלו עם התוכנה הזאת", "זאת הזכירה את התוכנה הזאת בפאנל שהשתתפה בו", ו"זה אמור לדבר על התוכנה הזאת בכנס בעוד שבועיים וחצי".

     

    עוד במהלך אותו היום, הביא ד' ל-X תועלת עצומה, וכמות הלידים שהושגה עברה את כמות הלידים הממוצעת ברבעון שלם. המנכ"ל, שהכיר אותי מקודם, התוודה לפניי: "אלמלא הוא היה עובד שלך, כבר מזמן הייתי מציע לו להיות מנהל השיווק במקום זה שעזב, אבל אתה האחרון שממנו אגנוב עובד". לא הייתי צריך יותר מזה, וישר יריתי לעברו:
    "האמת היא שד' גוייס אד-הוק למשימה מסוימת, והוא השלים אותה. אתה חופשי לגייס אותו!".

    הראיון הראשון בוצע בו במקום. ד' היה גלוי וסיפר על נסיונו הכושל כיזם וכמנכ"ל סטארט-אפ, אך הסתבר שזה רק העלה את ערכו בעיני אנשי X: "רק מי שלא עושה - לא נכשל. אנחנו מעדיפים אנשים שהתנסו בכל הצדדים של ההיי-טק, היזמות, והניהול, ועל פניו הוא נראה מתאים, מה גם שהוא ישר וכנה".

     

    אז פתאום הכל כמעט התפוצץ: ד' התבקש לספק כתובת וטלפון. בהברקה של הרגע  האחרון, הוא התוודה שהוא בדיוק במעבר דירה, והוא עוד לא יודע את מספר הבית החדש, ודאי שלא את מספר הטלפון שבזק תתקין, והוא גם אמור להחליף מכשיר סלולרי מאוחר יותר באותו היום. סוכם שהקשר בימים הקרובים יבוצע דרכי.

     

    החלטתי לארח אותו במשרד שלנו, עד שישלים את תהליך הקבלה לעבודה, ויתבסס מעט. מתוך הכרותי איתו, ידעתי שיחזיר לי כל שקל שהוצאתי עליו.

     

    סוף דבר:

    ד' צלח בקלות את שאר שלבי הקבלה, והתחיל לעבוד כמנהל השיווק של X. ההשקעה בו היתה מוצלחת מבחינת X, וכבר תוך שבוע נשאה פירות. בשלב ההוא הם כבר למדו על ה"סוד" הגדול שלו, אך לאור הישגיו, זה כבר לא כל כך עניין אותם. גם החובות לבנקים הוסדרו ונפרסו באופן נוח לכל הצדדים. אחרי זמן קצר הוא אף התמקם בדירה שכורה בסמוך למשרדים של X.

     

    גם בחזית של פלי ודן-פנורמה הכל הסתדר; אין לי מושג עד כמה המחיר שנגבה מפלי הוזל, אך החוזה חודש. לדעתי לקוח כמו פלי הוא מציאה, ורק טיפש לא יתגמש בסיטואציה כזאת. אך בתור מי שניזון משמועות, ובהתחשב בדיסקרטיות שפלי מקפיד עליה, אין לי זכות לדבר על הנושא ואולי אני בכלל אומר שטויות. אבל בכל זאת, אם אתם ספקים פוטנציאליים של פלי, והוא מנהל איתכם מו"מ קשוח, ההמלצה החמה שלי היא להתפשר!  אתם לא תצטערו על כך!

     

    אני עצמי כבר כמעט לא נתקל בד'. הוא עדיין מגיע לכנסים, אך רק אלו שקשורים לחברה שלו, והם ממש לא חופפים לכנסים שאליהם אני מגיע. הוא ממשיך להתאמץ עבורי, ותחושת הכרת התודה שלו מרשימה.

     

    לאחרונה עברתי באלנבי, וליד המדרכה של ד' נעמדתי במקום והרהרתי. המדרכה נראתה לי מיותמת ללא ד'. אבל אז חשבתי על הסוף הטוב של הסיפור, והסיפוק העלה חיוך רחב על פניי. בחורה שבדיוק עברה מולי, חשבה שהחיוך היה מיועד לה, החזירה חיוך, ואמרה לי בהיסוס: "תזכיר לי מאיפה אנחנו מכירים?". עניתי לה: "מכירה את קפה דה-מארקר?". הגיבה: "כן, ודאי, אז בטח משם אנחנו מכירים...", ואני סיכמתי: "לא נראה לי, אבל אם את מכירה את האתר, אז מחר תוכלי לקרוא שם בבלוג שלי למה חייכתי...".

    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/11/09 14:57:

      א. המרכז של פלי עכשיו הוא AIRPORT CITY AVENUE

      ב. הסיפור שלי על פלי הנמר.
      ג. כוכב על הסיפור וטוב ליבך.

      בברכה אמנון

        20/3/09 11:43:

      כאדם לאוו טק במהותי, לא הבנתי חלק מהמושגים הטכניים, אבל במושגים אנושיים אני חשה יותר בבית,

      ושם מאוד התרגשתי.

      שאפו

      לך, ועל מה שעשית,

      ועל הסיפור החכם והמרגש.

      שבת שלום.

       

        3/3/08 12:49:

       

      צטט: marmor 2007-12-19 15:55:34

       

      צטט: ברונלו 2007-12-19 13:56:01

      אין מילים...

      .

      כוכב.

      תודה רבה!

      ויש לי גם שאלה בתחום העיסוק שלך, אך אני מניח שמוטב שאעשה זאת במייל.

      כנ"ל

        19/12/07 15:55:

       

      צטט: ברונלו 2007-12-19 13:56:01

      אין מילים...

      .

      כוכב.

      תודה רבה!

      ויש לי גם שאלה בתחום העיסוק שלך, אך אני מניח שמוטב שאעשה זאת במייל.

        19/12/07 13:56:

      אין מילים...

      .

      כוכב.

        16/12/07 16:09:

       

      צטט: g force 2007-10-27 20:55:45

      צדיק בכוונה.

      קבל כוכב אמיתי

      תודה לשתיכן.

      לך ולדליה אבני ("פרטנרית").

        16/12/07 11:31:

      יפה מסופר, לא משנה האמת, זה זורם וזה ראוי שזה יהיה האמת- נפלא

        27/10/07 20:55:

      צדיק בכוונה.

      קבל כוכב אמיתי

        6/9/07 18:12:

      או קי  עכשיו הובן

       

      לא היה לי המידע כי אנשי היטק הגיעו לפת לחם ונדרשו לכנסים ע"מ לאכול

       

      ומצד שני יצא לי לפגוש בחור שטען שעבד במשרה בכירה בהיטק והלז לן בהוסטל

        6/9/07 08:42:

      אוקיי, אנסה להבהיר יותר:

       

      הכנסים קיימים.

      בדן פנורמה.

      והם באמת חופשיים, בלי תשלום בכניסה.

      הרישום באינטרנט קיים.

      הספונסרים קיימים, וגם הצורך לתת את כרטיס הביקור בעמדת הרישום.

      אני קיים.

      ויש לי באמת חברת סטארט-אפ.

      והיא באמת צנועה במספר העובדים (אם כי יש בכך יותר יתרונות מאשר חסרונות).

      דליה ופלי קיימים.

      והיא באמת קוסמת (יו"ר איגוד הקוסמים), והוא באמת נמר (אבל ידידותי. מאוד).

      וגם באמת חגגו להם 25 שנה (לעיתון) בספארי.

      הפנסיונר בחניון הדולפינריום (בכניסה הצפונית) קיים אף הוא.

      והוא באמת חביב.

      אפילו מאוד!

      (אני כמעט נוטה לומר שכייף לשקול לידיו את המטבעות בכניסה לחניון...).

      ובאמת יש לו בוטקה.

      וזה אכן על חוף הים.

      ואם תבדוק, תגלה אפילו ארונית בבוטקה שלו.

      ההומלסים קיימים.

      גם באלנבי.

      אפילו עכשיו.

      הבועה היתה באמת.

      סטארט-אפיסטים באמת הגיעו לפת לחם, ולחובות כבדים.

      התופעה של אנשים שמגיעים לכנסים בעיקר בשביל האוכל, היתה קיימת (ונעלמה לחלוטין, אגב).

      ויש עוד עשרות (אם לא מאות) פרטים אמיתיים בפוסט.

      ולא לחינם פלי (בכבודו ובעצמו!) שאל אותי אם זה אמיתי.

      אבל העלילה עצמה, לא היתה ולא נבראה.

        5/9/07 15:41:

       

      צטט: marmor 2007-09-05 10:25:16

       

      צטט: aorpaz 2007-09-04 14:56:34

      עד כמה הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי?

       

      (יצא לי לפגוש מקרה דומה לזה - אינני יודע אם הסוף היה טוב)

       

      הרשה לי לצטט תגובה שכתבתי למעלה בדף הזה, לאחרים ששאלו את אותה השאלה:

       

      צטט: marmor 2007-06-03 03:33:30

      תודה לשניכם, אך לא צריך להגזים במחמאות לטוב ליבי.

       

      סיפורים רבים מכילים את הדיסקליימר האומר שהעלילה אמיתית אך הדמויות בדויות.

       

      כאן הדמויות אמיתיות (כולל הפנסיונר החביב מהחניון), אך העלילה קצת פחות. קצת הרבה פחות, ליתר דיוק...  (אני אחפש דרך לערוך את הפוסט עצמו כדי להבהיר את זה)

       

      אז אני לא ממש צדיק כמו שמצטייר מהסיפור...

       

      אבל מצד שני, כל המחמאות לפלי וחבורתו, בהחלט במקומן!

       

       

       

       התגובה הזו קראתי  , אך המשפט הבא איננו נהיר דיו:

      כאן הדמויות אמיתיות (כולל הפנסיונר החביב מהחניון), אך העלילה קצת פחות. קצת הרבה פחות, ליתר דיוק... 

       

      הדמויות אמיתיות אך עלילה לא - איש המחשבים קיים אבל לא הגיע עד להתדרדרות

      להומלסיות  ואפשר גם איש המחשבים התדרר להומלסיות אך לא מצאת אותו ברחוב אלנבי

      חוסר הבהירות במיוחד לאור הדגשה כי שומר החניון הוא דמות אמיתית

       

        5/9/07 14:28:
      אלי, סיפור מדהים!!!!!
        5/9/07 14:05:

      היי

      מרגש,סיפור אופטימי לרגל השנה החדשה.

      ואני אומרת ,לתת צ'אנס לאנשים זה דבר ענק,לא לשפוט כי לעולם אי אפשר לדעת מה יקרה לנו מחר ואיפה נהיה.

       

      מקסים וכוכב ממני אליך

       

       

       

       

        5/9/07 10:25:

       

      צטט: aorpaz 2007-09-04 14:56:34

      עד כמה הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי?

       

      (יצא לי לפגוש מקרה דומה לזה - אינני יודע אם הסוף היה טוב)

       

      הרשה לי לצטט תגובה שכתבתי למעלה בדף הזה, לאחרים ששאלו את אותה השאלה:

       

      צטט: marmor 2007-06-03 03:33:30

      תודה לשניכם, אך לא צריך להגזים במחמאות לטוב ליבי.

       

      סיפורים רבים מכילים את הדיסקליימר האומר שהעלילה אמיתית אך הדמויות בדויות.

       

      כאן הדמויות אמיתיות (כולל הפנסיונר החביב מהחניון), אך העלילה קצת פחות. קצת הרבה פחות, ליתר דיוק...  (אני אחפש דרך לערוך את הפוסט עצמו כדי להבהיר את זה)

       

      אז אני לא ממש צדיק כמו שמצטייר מהסיפור...

       

      אבל מצד שני, כל המחמאות לפלי וחבורתו, בהחלט במקומן!

       

        4/9/07 14:56:

      עד כמה הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי?

       

      (יצא לי לפגוש מקרה דומה לזה - אינני יודע אם הסוף היה טוב)

        4/7/07 00:26:

       

      צטט: mis d 2007-07-03 21:04:52

      מקסים

      כוכבון

      לא הצליח לך...  קורץ

      נו טוב, אני יודע, "אין לך כוכבים"...

      אבל תודה לפחות על הרצון...

        3/7/07 21:04:

      מקסים

      כוכבון

        21/6/07 16:59:

      איזה סיפור... נשבע שזה אמיתי?

       גם אם לא, אחזור מחר לככב. "אינך יכול לדרג את אותו .. יותר מפעם ביממה" או משהו כזה

        14/6/07 10:57:

      סיפר נפלא- גם אם הוא לא מדוייק.

      שווה כוכב.

        12/6/07 07:39:
      גם את זה..כיכבתי לך..מחייך
        10/6/07 19:39:

      מפרגנת קח כוכבמחייך

        7/6/07 15:53:
      סיפור יפה, ונחמד לשמוע עוד דברים טובים על הנמר :-)
        7/6/07 14:44:

      אלי, מרתק לקרוא

      ופועלך חיובי ביותר.

       

      אני שמח שיש אנשים כמוך (וכמובן פלי הנמר).

      כנראה שהקוד הפתוח טבוע לך בקוד... (שיתופיות וכו') 

        7/6/07 09:38:

      הי אלי

      פשוט סיפור מרגש מאד!

      אולי מראה שיש איזה שהוא צדק עולמי

        3/6/07 03:45:

      איזה סיפור...

      מזכיר את הסרט האחרון של וויל סמית' - המרדף לעושר.

       

        3/6/07 03:33:

      תודה לשניכם, אך לא צריך להגזים במחמאות לטוב ליבי.

       

      סיפורים רבים מכילים את הדיסקליימר האומר שהעלילה אמיתית אך הדמויות בדויות.

       

      כאן הדמויות אמיתיות (כולל הפנסיונר החביב מהחניון), אך העלילה קצת פחות. קצת הרבה פחות, ליתר דיוק...  (אני אחפש דרך לערוך את הפוסט עצמו כדי להבהיר את זה)

       

      אז אני לא ממש צדיק כמו שמצטייר מהסיפור...

       

      אבל מצד שני, כל המחמאות לפלי וחבורתו, בהחלט במקומן!

        3/6/07 02:42:

       

      מדהים.

       

      אין לי מילים לתאר את ההתפעלות שלי.

       

        3/6/07 02:08:
      פלי תמיד היה אדם טוב (והיפראקטיבי). עכשיו מסתבר שגם אתה אדם טוב. מחייך

      ארכיון

      פרופיל

      marmor
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין