0
הכל התחיל כשזוגתי שתחיה הודיעה לי שהיא נוסעת לאוסלו לכנס בן שבוע ימים. עיני חשכו. להשאר שבוע לבד עם ארבעה ילדים + מטבח+יורו 2008?!! מי יגיש גרעינים? מי ימזוג בירות מי???
נשארנו אני והמטבח. לבד. הוא הסתכל עלי. אני הסתכלתי עליו, והבטחתי להתנהג יפה אם גם הוא מבטיח. במשך שלושה ימים רוב הארוחות הוגשו כיאות. חוץ מאחת - בהוראות לא היה כתוב להוציא את המנה מכלי הפלסטיק לפני החימום בתנור. למה להטעות?? ביום הרביעי באו שלושת המזיקים הקטנים ודרשו פה אחד - פירה. במשך יום שלם נהדפו בקשותיהם עד שנכנעתי והסכמתי. רוצים פירה? יהיה פירה. פתחתי את אהרוני, יול, סיידא, חובב, סירקיס. אך לשווא. מה שווים כל ספרי הבישול של אשתי אם אין בהם ולו מתכון אחד לפירה??
פירה, כידוע לכם מוגש חם, וכנראה גם מבושל, ופירורי תפוחי האדמה שנאספו מרחבי המטבח עקב הריקושטים של הפטיש הוכנסו לסיר והושמו על האש. תפוחי אדמה מרוסקים יש. סיר יש. אש יש. אפשר, עד שיתחממו לשבת לראות את המחצית הראשונה של שוויץ מול תורכיה. במהלך המשחק העיר בני הקטן שמוזר שאת רימון העשן שהושלך במגרש מריחים עד לבית, מה גם שהעשן בטלוויזיה התפשט ברחבי הסלון. מסכת האב"כ שהיתה בהישג יד, מוכנה ל'אוספים מהבית' עזרה לי להגיע לסיר בשלום ולכבות את האש.
ניסיתי להציע לילדים פירורי פירה קלויים. בסוף התפשרנו על פיצה. השליח קיבל עוד 20 שקל טיפ רק כדי שיקח איתו את הסיר ויפטר ממנו. |