אמנותם של מורי אלה הייתה כפל הלשון. הם הצטיינו בצביעות והתחסדות. הופעתם החיצונית הייתה נקיה ומצוחצחת ללא רבב ועיניהם תמיד התגלגלו לשמים כדי ליצור מצג של קדושה, אך אנחנו הילדים ידענו את מעשיהם במגוריהם, שאמנם היו מופרדים ממגורי הנזירות אך בתושייתם כי רבה, ידעו להתגבר על ההפרדה. המושג "אחד בפה ואחד בלב" נוצר על ידם ורשום בספר הפטנטים על שמם.

וכאמור, ח"כ עתניאל שנלר, בכל פעם שמתראיין או משתתף בדיון כלשהו בטלוויזיה, מזכיר לי אותם "אחד על אחד", פרט, כמובן מאליו, להתנהגותם במגוריהם.

לא הייתי טורח להטריח את שני האנשים שקוראים לפעמים את דברי אם הבחירות, שכנראה הן בלתי נמנעות, לא היו הופכות בימים אלה לממשות קרובה ביותר. ובחירות אלה מצלצלות בכל פעמוני האזעקה: ישראל סובלת ממחסור ממאיר של מפלגת מרכז ראויה! והמחסור הזה יביא לתוצאות שלא תאפשרנה הקמת ממשלה לאחר הבחירות, בזמן הקריטי של איראן וחמאס שדורש מנהיגות וכושר הכרעה דחופים. לא הליכוד, לא העבודה, ולא קדימה יוכלו לצבור יותר מ 15-20 ח"כים כל אחת והחיבור ביניהן הוא בלתי אפשרי גם אם סך כל חברי הכנסת של שלשת המפלגות יעלה על שבעים, דבר שהוא רחוק מהמציאות. הסיבות לכך: נתניהו באישיותו מרתיע ציבורים נרחבים; אותו הסיפור עם ברק בראש העבודה, בנוסף לעובדה שהמפלגה שנדבקה אל כסאות ממשלת אולמרט מרתיעה את רוב תומכיה הטבעיים ( במאמר מוסגר: חבל על העיתונאי המעולה דניאל בן סימון שנוטש את "הארץ" ומצטרף אל מפלגת העבודה ההרוסה. הוא ישבע שם מרורים, לדאבון הלב); ועל "קדימה" והאופורטוניסטים הנלוזים שלה, שבראשם אהוד אולמרט התחמן - כל מילה מיותרת.

זה הזמן שרוב הציבור זקוק כאויר לנשימה לביטוי השקפותיו על ידי מפלגת מרכז ראויה שתנהיג את המדינה בעתיד הקרוב. דיבוריו של עתניאל שנלר הזכירו לי שהקמתה של מפלגה כזו היא בלתי אפשרית מפאת הצביעות וההתחסדות בה נגועים רובם המכריע של הפוליטיקאים. מאידך, הדמויות הציבוריות הלא רבות, שדיעותיהן ויושרתם מאפשרת להם להקים מפלגה כזו, אין להם את התכונות הדרושות בישראל להקמת מפלגה: ממון רב אך כשר, חוצפה, דביקות במטרה, הזעה בחמסין בירידה אל הרחוב לשם רדיפה אחר בוחרים ולהט שכנוע. ומה שהכי חשוב, לא להרתע לומר ביושר במצע שלהם את האמיתות שבלעדיהן ישראל לא תוושע:

# רדיפת שלום אמיתית וכנה ולא בליל הישראבלוף הנהוג בכל המפלגות מאז 67' ועד היום.

# הבהרה חד משמעית ששלום יעשה רק עם מי שמכיר בקיומנו ללא תביעה לזכות השיבה

    וכחלופה לכך: מלחמת חורמה על מי שמכריז שרצונו להשמיד את ישראל ולבוא במקומה.

#  אמירת האמת הכואבת לציבור המתנחלים מבלי לזלזל בריגשותיו של ציבור גדול זה: או

     התנחלות או שלום - אין אפשרות שלישית.

#   הפרדת הדת מהמדינה.

#   גיוס כל הכשירים לצה"ל ללא יוצא מן הכלל. מי שלא יכול להיות לוחם ישרת היכן שיורו לו, 

      כולל בתי חולים. גיוס נשים רק בהתנדבות והטבות משמעותיות למתנדבות.

#   מדיניות כלכלית סוציאל-זמוקרטית דוגמת המדינות הסקנדינביות.

#    ערבות הדדית בין כל שכבות האוכלוסיה ומדיניות של חמלה ללא התנשאות כלפי החלשים

       בחברה.

#    החזרת הכוונה המקורית של ביטוח בריאות ממלכתי והסרת העיוותים שנוצרו.

#   החזרת חוק ביטוח לאומי המקורי ללא עיוותי נתניהו.

#    הנהגת פנסיה חובה.

#    יישום תקיף של חוק שכר מינימום.

#    חיזוק אמיתי, ולא אמירות בעלמה, של בתי המשפט וגורמי אכיפת החוק.

וכעת, אחרי שאמרנו את כל האמיתות, האם לא ברור לכולם שמפלגת מרכז כזו לא תקום?