הסיבה שאנחנו מציבים תנאים באהבה זה משום שאנחנו מרגישים פגועים רגשית ומפחדים מדחייה. הילד הפנימי בתוכנו מניע אותנו ומנסה להגן עלינו מפני חוויות העבר. הוא גם חוסם את ההתפתחות שלנו לכל מה שקורה כאן ועכשיו כי הוא חי בעבר. רק לאחר שמשתחררים מהשיח הזה עם הילד הפנימי, אפשר להגיע לאהבה עצמית וחמלה. 

עלינו לעשות אינטגרציה עם הילד הפנימי ולהבין שאחד מחוקי התקשורת להבנה של עצמנו ושל אחרים הוא להכיר בעובדה שאנחנו מתקשרים דרך אותה נקודת התייחסות שלנו (שהיא בעצם של הילד הפנימי שבנו). גם יצירת  קשר זוגי נעשית מתוך הראייה שלנו. לדוגמא, במצבים מיוחדים בחיינו (הריון, נישואים, מוות של קרוב וכו'), לפתע מבחינים בהרבה אנשים אחרים שהם גם במצבינו, לפתע נדמה שכולם  חווים את אותה חוויה. זה מצביע על כך שאנחנו מתקשרים דרך האמת הפנימית שלנו, דרך נקודת ההתייחסות שלנו למציאות. 

דוגמא יותר ספציפית: גבר שבגיל שנתיים-שלוש נלקח ממנו חפץ אהוב, או שביקשו ממנו כל הזמן לחלוק עם אחרים, יגיע לבגרות עם סירוב לחלוק כל דבר ששייך לו. אפילו אם יש לו הרבה רכוש ומישהו לוקח משהו קטן ממנו, התגובה שלו תהיה כשל ילד בן שנתיים, ומדוע? כי הטראומה קרתה בגיל שבו אין הבנה ויכולת לתת ולחלוק עם אחרים, זה גיל בו הוא מגלה את העצמי שלו.  

לכל בן אדם יש צד נקבי וצד זכרי. גבר מתקשר עם אישה דרך הצד הנקבי שלו, שזה למעשה דרך אמא שלו – הוא יכול לקבל אותה או לדחות אותה. רק אחרי שנקבל את כל החלקים שבנו, נוכל לטפל בהם ולהשתחרר.

אותו דבר לגבי אישה – יש בה כמיהה להתחבר לדמות האב, ופה המערכת הזוגית תושפע רבות מהמערכת יחסים שלה עם אביה.

לדוגמא, אישה שלא הייתה רגילה לביטויי כעס מוחצנים מצד אביה , כל ביטוי כעס מצד מישהו אחר יראה כמפחיד ומאיים והיא עצמה תפחד מלבטא כעס. 

כשאנחנו מתקשרים עם אנשים דרך הפחד שלהם, אנחנו בעצם מתקשרים דרך הפחד שעובר אצלנו כי אנחנו בתת-מודע בוחרים אנשים וסיטואציות דומות לשלנו. בדומה לכך, אם אנחנו פגיעים, נתקשר דרך אותו מקום שפגוע בנו, נחזור על אותם דפוסי התנהגות ונפגע גם בילד שלנו. אם נחפש דרך לתקשר עם הילד דרך הרגש ולא דרך המקום הפגוע שלנו – נוכל לאזן את הילד. 

החסימה שנוצרת היא נמצאת מבחינה אנרגטית באזור הבטן (במקלעת השמש). להרבה אנשים אין יכולת להציב גבולות ולכן הם לא מחוברים לחיות (vitality). הסיבה נעוצה בכך שבן אדם שלא שם גבולות, מוותר על עצמו וחושב שאין לו זכות קיום. כשנוגעים בנושא של גבולות  וזכות קיום אנחנו שוב נוגעים בילד הפנימי שנשאר תקוע בגילאים מסוימים. לאותו ילד היה קשה ועדיין קשה לפתח זהות נבדלת משלו, לכן הוא יירצה ויתאים עצמו לסביבה.

על מנת להגיע למקום של חיות זוגיות ואהבה, צריך שיהיה שינוי – צריך להפסיק עם החשבונאות (מי נותן מה וכמה) ועם הצבת התנאים, ולתת את האהבה בחופשיות כי האהבה היא המקום היחיד שבו אין מקום לאגו שלנו.

וזו השורה התחתונה.