כשחוברתי לראשונה לקחו לי כמה שניות להבין מה קורה פה ואז התחלתי להבחין בקולות. היו רגעים של הפתעה ובלבול אבל מהר הצלחתי להפריד בין הצלילים ולהתרכז באחד שמתאים לי. אחרי החיבור אמא שלי אחותי ואני יצאנו לטיול בעיר. בעודנו צועדים שוחחנו , כשהגענו למסעדה (מנטה ריי- מומלץ בחום) בשעת צהריים היא היתה הומה באנשים שבאו לסעוד את ליבם אל מול הים, וקרקוש הצלחות והמוסיקה הוסיפו עוד קיסם. ואני נהנתי, היה לי חמים. כשהגיע התה, אחותי שתחיה, הסבה את תשומת ליבנו שאנחנו מדברים ומדברים ואני לא מפספס מילה. הסכר נפרץ, שלושתנו התחלנו לבכות. בנווה צדק, בעץ של סוזאנה, שמעתי המוני ציפורים ששרות לי. בדרך הביתה הבטריה נגמרה, מאז אני לא יוצא בלי בטריה רזרבית. היו המון קולות וצלילים שקסמו לי, רשרוש של דף מנוער, ליאונרד כהן, פוווווווווווווו, הקול של הפסיכולוגית מסופרנוס, בוב מארלי ( בעיקר המנגינה, הקול עדיין נשמע לי קצת גבוה מדי. לאחר שבוע של הגברה הדרגתית בווליום, עברתי מיפוי שני (חיבור נחשב למיפוי לא?). הגדילו לי את טווח התדרים, פסגה במיד עם מורדות קטנים בקצוות, מיד זה בננת הדיבור (טווח הקול האנושי,נראה כמו בננה). הקול האנושי נשמע לי יותר עמוק, היה לי יותר קשה להבין דיבור, אני מניח שבגלל שכשהקול האנושי נשמע לי גבוה יותר (מיקי מאוסי, אני מניח, האמת שעדיין לו שמעתי את קולו אחרי ההשתלה) הצלחתי יותר להבחין בינו לבין קולות הרקע, הרי הוא פשוט קפץ לי לאוזן בשונותו משאר הקולות. היום אני צריך לעבוד יותר קשה על הפרדת הקול מקולות הרקע. שלא תבינו לא נכון, אני מבסוט מקולות הרקע ולא מעוניין להחליש אותם. אני שומע כשקוראים לי במטבח , אני שומע ומבין כשהשף צועק על טבח מסכן שיביא כבר את הקלמארי לפה, בעודי עסוק בהכנת מנה בפיק האמצעי של שישי בערב.אני מצליח להבין סוף סוף מה קורה במטבח. מעל ומעבר לכל ציפיות שלי, אני מודה על המתנה שקיבלתי. לשמוע את פעימות ליבה של לאה, נשימתה.
(אני מסייג ואומר, זוהי התנסות ספציפית שלי שנובעת ממצב השמיעה שלי בעבר, כושר למידה, וקבלה שלמה של עולם הקולות, מרגיש בבית כמו שאומרים, אחרי תקופת העדרות ארוכה) |