תל אביב עיר בלי הפסקה.

תראי אך שאת ליבך הפועם עוצרים לאט לאט תאוות הבצע והכלכלה החונקת.

ואיך התרבות והאמנות יתפוגגו גם הם לאיטם. לא תהפכי לעיר רפאים אבל...  

בעלי הבתים מעלים את שכר הדירה לגבהים בלתי אפשריים. הצעירים חיים בקימוץ, מי מברי המזל שעוד יכול לחלוק דירה עם עוד כמה זרים וגם להמשיך לאכול.

זוגות צעירים נכנעים לעול הכלכלי ועוזבים לפריפריה.

המוזיאון כבר רחוק מפעם, צריך לנסוע מעל שעה על מנת להגיע אליו, נסיעה ברכבת ובאוטובוס. כזו שצריך לתכנן ולהתכונן.

כבר לא ספונטנית.

כך גם יריד האמנים, והאוכל ושוק המעצבים.

לאיטם גם המציגים חשים בהידלדלות הארנק, ויפסיקו להציג כי קהלם הולך ופוחת.

התרבות, ואני לא מדברת חס וחלילה רק על תיאטרון, בלט או אפרה, היא מצרך יקר מתמיד, תרתי משמע.

אם לא יהיה בהישג יד פיזית וכלכלית של צרכניו, סופו כסופה הטבעי של אמנות ללא קהל...

אני זכיתי לכמה שנים טובות במטרופולין הגדול והנפלא הזה. לצערי אני נאלצת להרחיק עם ביתי ובעלי מפה.

תחילה חשבתי שאנחנו נוסעים לסוף העולם ואיך אני גוזלת ממנה - מביתי - את החוויה של לגדול בעיר הגדולה וחסרת הגבולות הזו.

אבל הבטתי וראיתי שזה לא רק אנחנו.

 השוליים מתמלאים והמרכז מתרוקן.

בעלי ההון והשלטון, ביחד ולחוד, סוחטים ממנו את חיוניתו.

היי שלום תל אביב.. אולי נשוב כשתתעשתי.