כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    וכשהיא התחילה להקיא

    18 תגובות   יום שישי , 13/6/08, 06:20

      וכשהיא התחילה להקיא היתי בטוח שהנה היא כבר בהריון. התעוררתי מאוחר בלילה ושמעתי אותה מקיאה לידי. קול, שאי אפשר לטעות בו, של בטן מתעוותת ונוזלים המוטחים בשטף לריצפה. היא לא הספיקה לקום ולהגיע לאמבט. התיישבה על המיטה והוציאה את הכל על השטיח ששמתי בצד שלה לפני שבוע. שטיח סיזל בהיר מאיקאה. עכשיו הוא רטוב ובלתי אפשרי לנקות אותו וכשהוא ייתיבש אז הריח ישאר...אני שוכב וכועס על המחשבות שעוברות לי בראש בזמן שהאשה שלי מקיאה. אני שוכב בשתיקה. לא יודע בדיוק מה לעשות. אולי יותר נוח יהיה אם תחשוב שאני ישן. לא תרגיש נבוכה. עדיף שאצמצם נוכחות, שתשכח שאני פה. אחרי כמה דקות היא מכחכחת, מנסה להיפטר מטעם רע, ואני שואל "הכל בסדר?" כאילו שאפשר שהכל פתאום יהיה בסדר. היא לא עונה, רק מסתכלת בשלולית שלרגליה במבט עייף, בשתיקה. 

    בבוקר אותה שבת נסענו למחלקה. את הדרך אני מכיר בעיניים עצומות ורוב הזמן פיטפנו ודיברנו סתם שטויות. בקרוב היא אמורה לנסוע לאירופה ואני אמרתי שאנצל את הזמן ואוציא את החבר'ה מהמשרד לנגב, לטיול ג'יפים. כשהיינו ממש קרובים היא ביקשה שאחרי ההרדמה, כשהכל יגמר, נשב בקפה של לילו ברחוב אלקלעי כי מתחשק לה טוסט צרפתי עם דבש. זה כבר היה סימן שמשהו לא טוב קורה אצלה בבטן. היא אף פעם לא אוכלת דבש. בקבלה היתה רק פקידה אחת ותור של כמה אנשים, ונהיה ברור שלמרות שהגענו מוקדם אנחנו מאחרים. יש ימים כאלה. ימים שאני מרגיש ששום דבר לא מתגלגל כמו שצריך. שאסור לי לצפות כי בסוף הכל ילך הפוך ממה שאני רוצה. שכחנו את הטופס 17 והמעלית לא עבדה וכשכבר עלינו למחלקה הסתבר שהצוות מחכה, הרופאה טעתה והיה צריך להתחיל לפני שעה...האחות האחראית אמרה אחרי הכל שבת היום, חמסין בחוץ, רוצים לגמור, לחזור הביתה, לבריכה, לים.  

    היא לבשה את החלוק ונראתה חולה והרופאה אמרה שהפעם יש רק שני זקיקים ( מילה של בית מרקחת) ולא נורא כי בסך הכל מספיק עובר אחד,  ועוד היא מפטפטת והסניטר מגיע ואומר: איפה את, חיכינו לך שעה, את לא רוצה להיות הראשונה? ולא עזרו ההסברים שחיכינו בתור בקבלה והוא אמר גיברת בואי נתחיל, שבת היום, פיקוח נפש ואז ראיתי את הכיפה וזה מוזר שהוא עושה שבת במחלקת הפריה.  נפרדתי ממנה בנשיקה והיא נתנה לי את התכשיטים ונעלי האצבע ונראתה שלווה אך עצובה. אחר כך בחדר, כשהחזירו אותה אחרי השאיבה, היא ישנה כמעט  שעה. גם זה היה סימן שאולי הפעם משהו השתנה, כי עברנו את זה כבר חמש פעמים אני חושב, לא נעים, אבל לא זוכר בדיוק כמה פעמים. לא זוכר כי לי זה לא נורא, עשר דקות בחדר עם חוברת פלייבוי ומחשבות על הגוף שלה והנשימות המתקצרות והמיכל הפלסטי המתחמם, קולט את הנוזל החלבי. אחר כך אני משפיל עיניים כשהלבורנטית מסתכלת טוב על המיכל ואומרת יופי ואני חושב שהיא בטח מתענינת איך אני נראה שם למטה. ואז אני שוב מתבייש, שמחשבות כאלו עוברות לי בראש, כשהאשה שלי מורדמת בחדר הניתוחים ואני כאילו כלום. מובן שאחר כך הייתה הפסקת חשמל, יום דפוק, ידעתי,  ואחרי דקה הפעילו את הגנרטורים והאחות הראשית התעצבנה. וכשהביאו את האוכל, אחרי הכל הייתה בצום עוד מאתמול, אז לא בא לה לטעום כלום. אהוב שלי, אמרנו שנלך ללילו ואני אומר כן ומחכה שהיא תתאושש.  אחר כך נסענו ללילו אבל היה מלא ועברנו לאשתור והיה מלא וביהודה המכבי גם היה מלא ואז היא כבר ביקשה שניסע הביתה. היא מרגישה חלשה ושבבית אני אכין לה טוסט עם דבש וכך היה.  

    סגרתי את הבית והפעלתי את המזגן ובאפלולית היא התחילה לבכות והדמעות באו והלכו כמה פעמים ובכל הזמן הזה היא לא הפסיקה לאכול. ועכשיו כבר לילה והיא מקיאה כאן לידי ואני באמת לא יודע מה לעשות וכשהיא קמה לאמבט אני מנצל את הזמן ורץ להביא ניירות סופגים וסמרטוט ריצפה והיא ניתקלת בי ואומרת השתגעת? אתה הולך לנקות את הקיא שלי ? ואני עונה, אל תדאגי, אני רגיל, גידלתי ילדים והיא בשום אופן לא מסכימה ויורדת בעצמה על ארבע, מספיגה, גוררת את השטיח למרפסת ומתחילה לקרצף. בשבילי זה כבר יותר מדי ואני גוער בה ואומר, עיזבי, מה את מקרצפת לי פה באמצע הלילה? לכי למיטה, נעשה את זה בבוקר והיא הולכת. מרוב עייפות היא הולכת, ומשביעה אותי שלא אגע בזה. אז לא נגעתי. 

    למחרת בבוקר, אחרי שכל הלילה היא לא הפסיקה להקיא, דיברתי עם הרופאה שלה. כשהיא אמרה, תדאג שהיא תשתה זה בטח וירוס, חשבתי שזהו היא גמרה אצלי. אם היא כזאת מטומטמת ולא מקשרת את זה לשאיבה או להרדמה אז מה אנחנו בכלל עושים איתה? אחרי שסגרתי את הטלפון התקשרתי לאחותי וכשהיא סיפרה לי שגם היא לא מפסיקה להקיא נדלק אצלי אור אדום. התקשרתי לאחי ולגיסתי ואצל כולם זה היה אותו דבר. כולם הקיאו. הם ישבו ערב קודם יחד בעלמה ביץ. הזמינו כמה סלטים וכל מי שטעם אכל אותה. רק עידו ורביב, שבכלל באו לשם כדי לרוץ ולרדת במשקל, אכלו רק פירות שהביאו מהבית. להם לא קרה כלום והם לא הבינו על מה אני מדבר כשהתקשרתי וכששמעו שכולם הקיאו אמרו וואלה, מה אתה אומר, איז באסה, תימסור ד"ש ואני חזרתי אליה למיטה כדי לגלות שהיא שוב נרדמה. 

    אחרי יומיים החזירו לנו עובר אחד. הרופאה התלבטה ואמרה שאחרי כל ההקאות אולי כדאי לחכות, ואנחנו התעקשנו שאם הכל הלך דפוק אולי משהו טוב בכל זאת יצא מזה וביקשנו להחזיר. כשאמרה שיש עובר אחד, יפה מאוד,  ידענו שנינו שזה בטוח עוברית ועכשיו אנחנו מחכים. היא תטוס לצרפת ואני אצא לשטח עם העובדים וכשיחלפו עשרה ימים נדע.  אם זה שהיא הקיאה היה סימן שהפעם יהיה זה הריון או שכל הסימנים הם סתם, ורק אנחנו, מרוב תיקווה, ניתפסים לכל דבר חריג ואומרים שהפעם יהיה שונה, הפעם זה יצליח, הנה, הנה, זה כבר בא.    

     

    לפני שחשבנו בכלל על הריון

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/7/08 17:47:

      צטט: רומי שנהר 2008-07-16 02:41:01

      תודה על הפוסט.

      הלוואי הלוואי ויצליח הפעם.

      ואז הכל היה כדאי...

      רומי

       

      רומי תודה. ובקרוב אצלך ואצל אחרים

        16/7/08 02:41:

      תודה על הפוסט.

      הלוואי הלוואי ויצליח הפעם.

      ואז הכל היה כדאי...

      רומי

        22/6/08 07:27:

      תודה דףדף...ויש הרבה גברים תומכים ואוהבים. רק תני להם צ'אנס...

      צטט: dafdaf 2008-06-22 06:52:35

      ב ה צ ל ח ה  !!!!

      ואתה, אתה גבר נדיר. תומך ואוהב והלוואי שהיו נוספים טובים כמוך.

       

       

        22/6/08 06:52:

      ב ה צ ל ח ה  !!!!

      ואתה, אתה גבר נדיר. תומך ואוהב והלוואי שהיו נוספים טובים כמוך.

       

        17/6/08 05:01:

      פלא פלאים

      כשהתאומים שלי היו קטנים והיינו נוסעים לטייל הייתה עולה השאלה: "אבא לאן נוסעים?" והתשובה האהובה עליהם הייתה "כשנגיע נדע" . 

       

      שנגיע כבר.

       

       

      צטט: wonders 2008-06-14 22:54:26

      אני חושבת על זה כאילו יש את הילד ההוא שיכול להיווצר רק בקומבינציה ספציפית.

      ואנחנו לא יודעים איזו קומבינציה, אז מנסים עד שמגיעים אליה.

       

       

        14/6/08 22:54:

      אני חושבת על זה כאילו יש את הילד ההוא שיכול להיווצר רק בקומבינציה ספציפית.

      ואנחנו לא יודעים איזו קומבינציה, אז מנסים עד שמגיעים אליה.

       

        14/6/08 09:12:

      בסעייתא דמלאכין

      ינקותא מתרוצצין

       

      תודה

      צטט: "מלאכי עליון" 2008-06-14 01:33:59

      כמה מרגש... כל דבר בעיתו ובזמנו, אמן שיצליח!:-) ואל תשכח לבשר...

       

        14/6/08 01:33:
      כמה מרגש... כל דבר בעיתו ובזמנו, אמן שיצליח!:-) ואל תשכח לבשר...
        14/6/08 01:09:

      מעניין שאתה משתמש בדימוי הזה של המדפסת... אני כותב כבר הרבה זמן ספר/רומן וןמנסה להגיע למקום הזה שאתה מתאר. לחבר את המקלדת לרגש. זה כנראה הצליח לי פה. יש ! תודה

      צטט: אפי גבזו 2008-06-13 18:43:20

      יואל, אחלה כתיבה, זה נראה כאילו חיברת מדפסת ישירות למחשבות שרצו לך בראש. הסיפור האנושי מצליח לגעת כהוגן ברגש. הרבה הצלחה לכל מי שצריך. שבת שלום. 

       

        14/6/08 01:06:

      ואותך קשה לרתק. ממה שאני יודע

      תודה

       

      וזה באמת קרה בעלמה ביץ...הקיוסק הקטן שצמוד למנטה ריי (שהוא שלהם). היה להם מזל רע.

       

       

      צטט: ronitronen 2008-06-13 16:45:40

      כתיבה מרתקת..

       

       

      (לא חראם על עלמה ביץ':))

       

        14/6/08 01:04:

      כמו תמיד את נפלאה...

      וצודקת מאוד: " היא תתגשם בזמן הנכון שלה" כי הכל שאלה של טיימינג, כבר אמרנו נכון?

      ותודה על הדרך הנעימה שלך ועל מה שאת

      ותודה על מליון הכוכבים

      שבת שלום דף

      צטט: ניפי 2008-06-13 12:11:56

      מגיע לך מליון כוכבים

      על כתיבה כזאת מדהימה של אינטימיות

      ועל זה שאתה כל הזמן חושב גם על האשה שלידך

      בין יתר המחשבות

      ועל זה שאתה משתף באופן כל כך נקי ומדויק

      ובעיקר מגיע לכם שתתגשם המשאלה שלכם

      ואני מאמינה ומאחלת לכם

      שהיא תתגשם בזמן הנכון שלה. 

       

       

        14/6/08 00:59:

      חיבוק בחזרה לימוש

      אני לא בטוח לגבי המזל

      נראה לי שהילד הזה מחכה לרגע הכי מתאים כדי להגיע

      אנחנו נחכה לו בסבלנות

      תודה

      צטט: limush 2008-06-13 08:23:22

      וואההווו, כל מה שבא לי עכשיו זה לחבק אתכם.

      תחשבו חיובי.

      יודעת שבסוף תחבקו ילדים.

      מחזיקה לכם אצבעות.

       

      שיהיה מזל טוב :)

       

        14/6/08 00:49:

      שי תודה על איחוליך.

      אני מעדיף טנא קטן, אחד או שניים. יש לי כבר תאומים

      שבת שלום

      צטט: shayerel 2008-06-13 06:59:07

      הלוואי הלואי הלוואי

      מאחל לכם  עוברים מלא הטנא

       

      לא עברתי  את ה"חוויה" הזאת

      אבל מבין את הכאב והתשוקה

       

      אחזור  עוד עם כוכב קטן, או כוכבית

      בהצלחה

      שי

       

        13/6/08 18:43:
      יואל, אחלה כתיבה, זה נראה כאילו חיברת מדפסת ישירות למחשבות שרצו לך בראש. הסיפור האנושי מצליח לגעת כהוגן ברגש. הרבה הצלחה לכל מי שצריך. שבת שלום. 
        13/6/08 16:45:

      כתיבה מרתקת..

       

       

      (לא חראם על עלמה ביץ':))

        13/6/08 12:11:

      מגיע לך מליון כוכבים

      על כתיבה כזאת מדהימה של אינטימיות

      ועל זה שאתה כל הזמן חושב גם על האשה שלידך

      בין יתר המחשבות

      ועל זה שאתה משתף באופן כל כך נקי ומדויק

      ובעיקר מגיע לכם שתתגשם המשאלה שלכם

      ואני מאמינה ומאחלת לכם

      שהיא תתגשם בזמן הנכון שלה. 

       

        13/6/08 08:23:

      וואההווו, כל מה שבא לי עכשיו זה לחבק אתכם.

      תחשבו חיובי.

      יודעת שבסוף תחבקו ילדים.

      מחזיקה לכם אצבעות.

       

      שיהיה מזל טוב :)

        13/6/08 06:59:

      הלוואי הלואי הלוואי

      מאחל לכם  עוברים מלא הטנא

       

      לא עברתי  את ה"חוויה" הזאת

      אבל מבין את הכאב והתשוקה

       

      אחזור  עוד עם כוכב קטן, או כוכבית

      בהצלחה

      שי

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין