לריחות יש אפקט חזק עלינו. לפעמים יותר ממראה עיניים.
בשביל להמחיש את זה, אספר לכם על קטע שקרה לי: במסיבות הייתי פוגשת הרבה פעמים בליין קבוע, שהיה מתחיל איתי. הוא לא משך אותי בכלל. אבל יום אחד עמדתי קרוב אליו, הרחתי אותו ונהייתה לי דפיקה קטנה בלב ! :) הוא שם על עצמו איזה בושם ששיגע אותי. אבל מהר מאוד התעשתתי ואמרתי לעצמי : קורינה, תרגעי, את לא באמת נמשכת אליו. שהבושם לא יבלבל אותך!
אני לא יודעת מה היה הריח הזה, אבל הוא בהחלט הטריף לי את החושים. אולי הוא הזכיר לי מישהו אחר שנראה טוב והשתמש באותו בושם?...לא יודעת. אבל כנראה שבסופו של דבר אנחנו לא שונים בהרבה מהחיות, עם כל הפרומונים שהן מפרישות.
לא סתם אומרים "משיכה חייתית" :)
ואם כבר דיברנו על בושם וזיכרון, לא יאמן עד כמה ריחות יכולים להתאחסן לנצח בזכרוננו, ולהקים לתחייה זכרון עמום, ברגע שאנחנו שוב נתקלים באותו ריח שמתקשר לנו אל הזכרון הזה.
לי יש רגישות מיוחדת באגף הזכרונות לבושם "פואם". בכל פעם שאני מריחה אותו, נהיית לי בלב התכווצות של התרגשות וגעגוע, כי זה ריח של ימים רחוקים ועליזים כשרק גיליתי את חיי הלילה התוססים, ריח של נעורים, התלהבות ראשונית, צחוק וכיף. באותם ימים היינו נוסעים לבילויים באוטו של חברה, ובתא הכפפות היה לה בושם "פואם". יום אחד הוא נשפך לה במכונית, והריח החזק והמתקתק הזה ליווה כל יציאה שלנו, ונחרט לי עמוק בזכרון. מאז עברו הרבה שנים, האוטו כבר נמכר מזמן, וגם לחברה שלי נמאס מבושם פואם. אבל זה לא מפריע לי בכל פעם שאני מריחה במקרה את הבושם הזה, לטוס תוך שניה, שנים אחורנית.
ובנוגע לבושם האישי שלי, אני קצת בעייתית. אני מריחה הרבה בשמים שאני אוהבת, אבל ברגע שאני משפריצה אותם על עצמי, אחרי כמה דקות הריח משתנה לתערובת שונה לגמרי מאשר זו שהייתה בבקבוק. והבושם פשוט נהיה מסריח או מתאדה לחלוטין. "מרינה דה בורבון" למשל, זה בושם שאני מאוד אוהבת, אבל אין טעם לקנות אותו, כי כפי שאמרתי, עליי הוא לגמרי לא מזכיר את המקור מהבקבוק. אז מדי פעם אני מתנחמת בהסנפה מזדמנת שלו, בסופר פארם :)
הבשמים היחידים שמריחים עליי טוב ולא משתנים על הגוף, הם דווקא הזולים יותר, ומפירמות פחות מוכרות. (אבל אני לא מתכוונת לחיקויים הזולים והמסריחים מהשוק) אולי זה קשור לכל ההבדלים שאני לא מתמצאת בהם, בין או דה פרפיום, או דה טואלט, או דה קולון וכו'.
מצאתי לעצמי ריח אחד שהולם אותי, ריח וניל!
הראשון שלי היה "ונילה" של אליסה אשלי. קניתי אותו לפני שנים בסקוטלנד, וכל כך אהבתי את הריח, ששמרתי למזכרת את הבקבוק, גם אחרי שהוא נגמר לי. כמה חבל שאין אותו בארץ.
אחריו גיליתי את הוניל של "איב רושר" הצרפתי. לשמחתי הבקבוק פשוט לא נגמר לי! :) אז אני לא צריכה לעשות גיחות לפריז כדי לחדש את המלאי.
בכל מקרה, לכל צרה שלא תבוא, גיליתי גם וניל אחד אצלנו בארץ, הוא שייך לבאדי שופ.
אז אם אתם רוצים לדעת איך אני מריחה, תסניפו את הבקבוק שבלינק:
מה שמצחיק זה שכל חברה מגדירה את הבושם שלה כריח "וניל" אבל אין שום דימיון בין הריחות של הונילים השונים. כנראה שריח של וניל נתון לפרשנות... הכי גרועים הם אלו שמעיזים לחלל את שם הוניל האהוב עליי, כשהם טוענים שלמוצר שלהם יש ריח וניל, אבל בפועל אין שום דמיון אליו! למשל הסבון הנוזלי בריח וניל של "פמילי" איזו אכזבה!
אני הלכתי על בטוח עם הבחירה בוניל, כי זה ריח שהרבה אנשים נמשכים אליו. אבל הרבה נשים לא עושות בחירות נבונות כאלו... אני לא מבינה איך יש נשים, בעיקר מבוגרות, שלא קולטות שהבושם שלהן כבד ומסריח. אני מפחדת להיות כמוהן, לא מודעת לעובדה שאני מסריחה. אז אני מקווה שהוניל הפופולרי שלי מציל אותי מגורל דומה לזה של הזקנות. לפחות אין לי איתו הפתעות, כי הוא מריח עליי בדיוק כמו בבקבוק. אולי זו בדיוק הבעיה של הזקנות, שהבושם משתנה להן על הגוף והן לא שמות לב לזה, אלא בטוחות שהן מריחות בדיוק כמו המקור! :)
בינתיים אני רגועה, כי שמעתי רק מחמאות על הבושם שלי, חוץ ממישהי שבכל פעם שאני עוברת לידה אומרת שיש ריח של עוגה, או שהיא מריחה נרגילה מתוקה, עד שהיא נזכרת שזה הבושם שלי :)
אבל אתם יודעים מה? להריח כמו עוגה? סבבה מבחינתי! רק לא להריח כמו משהו בלתי מזוהה שיצא מבקבוק מזוהה.
------------------------------------------------------------------------------------------- בפינת המוזיקה, אני מתחילה קונספט מהפכני, בדרך כלל אני כותבת פוסט ומתאימה לו קליפ, הפעם החלטתי ללכת בדרך הפוכה וכל הפוסט הזה נתפר כדי להתאים לשיר :) ככה יש לי תירוץ טוב לחשוף אתכם למוזיקה שאני אוהבת.
אני ממשיכה גם הפעם עם האחים הביזארים "ספארקס" בשיר מוזר, על בשמים. הזמר מדקלם שמות של בנות ושמות של בשמים שהן משתמשות בהם. אבל הוא שר שמכל הבנות הוא דווקא רוצה לחיות עם זו שלא שמה שום בושם על עצמה.
לא ברור למה המשורר התכוון, מה כל כך מפריע לו בבושם...
אבל בכל אופן, מה דעתכם בנושא? אתם חושבים כמוהו? שעדיף להזהר ולא להשתמש בשום בושם? או להתגרות בגורל ולהשתמש בבושם שנראה לנו נעים, אבל אולי מאחורי גבנו אנשים מעקמים את האף כשאנחנו עוברים לידם ומשאירים שובל של "סרחון" ?...
|