כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    מילים חותרות בגוף / ניצה צמרת

    73 תגובות   יום שישי , 13/6/08, 18:16

    הייתי רוצה לשוב לאתמול כדי לזכור הכל.

    עם הזמן זיכרונות מתחדדים או קורסים לתהום הנשייה.

    הזמן יכול להיות מושג קצר מאוד.

    או ממושך.

    ----

    איני יכולה לבחור את התמונות הללו. 

    איני מסוגלת להישמר מפני פציעה או למצוא את המפתח לתיבת השיכחה. 

    מצב כזה מצער מאוד אנשים כמוני.

    אנשים כמוני אוספים תמונות למילים.

    הם מקוששים על הפתחים ואוספים שאריות מתמונות של אחרים.

    רק לעיתים נדירות מופיעה תמונה שלמה שממוענת רק אליי.

    האם אני צריכה לאהוב כדי לכתוב על אהבה?

    האם מכחול הנפש יכול לצייר את עצמו לבדו? 

    אפשר לכתוב על ברצלונה ולא להיות שם?   

    או לכתוב על ארוחת גורמה במסעדה כשבצלחת מונחת פרוסת לחם שחור מרוחה בגבינה  לבנה?

    ----

    אני חושבת על הדברים הללו לא מעט, במיוחד כשאני חוזרת אל עצמי בכל פעם

    בגוף חדש, פעם של ילדה, פעם של גבר וברוב הפעמים כשאני חוזרת כאישה

    אחרת.

    במיוחד עכשיו כשאני כותבת.  

    יש בי רצון עז להתיידד עם הדמויות שבי, לאהוב אותן.

    לעיתים אני מגלה שאני כועסת עליהן, אף מתעבת אותן. על השאלה איך יכולתי להכיל אותן, אין לי אף פעם תשובה. בהתחלה היא מתעכבת ואחר כך חומקת וכבר שכחתי והשאלה הבאה נוקשת בדלת.

     

    לחתירת המילים בגוף יש שמות רבים, אחד השמות הוא שתיקה.

     

    --------------------

     

    כל הזכויות שמורות למילים

    ולניצה צמרת

     www.words4u.co.il

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (73)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      האמת היא שאנו נמצאים בהוה בכל מקום בכוכב ארץ דרך שדות האנרגיה שלנו (הבית של הנפש הנצחית המתגשמת דרכנו...) - גם בלי "מסעות אסטרלים" :-)

      תכתבי על מה שאת רוצה ואנו נהנה ממשה נהנה.

      חלק מהפנים הם דפוסים, חלק מהפנים הם השלכות, חלק מהפנים אמיתיות - הנפש הנצחית תמיד טהורה.

      תתבונני, ללא ביקורת, תשחררי ממך מה שגורם לך לא לאהוב את שנראה

      השאירי את ההיבטים המביאים לך נחת ושלוה

      אני יודעת שזה אולי נשמע כמו פרסומת או פראפרזה אבל זאת מציאות שאפשר להגיע אליה אם רוצים - אני הגעתי אליה ואין בי דבר המיחד אותי ממך או מכל ילוד אישה.

      בהצלחה

        17/6/08 06:59:

       

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2008-06-17 03:14:47

       

      זה לא כל כך פשוט והאמת היא שגם לא תמיד נכון. דמויות שואלות את עצמן הרבה מאוד שאלות. הן עשויות להשתלט על הכותב, יש להן חיים משל עצמן. לעיתים המערבולת נושאת את הכותב והדמות למחוזות לא ידועים. יכולה להיווצר סיטואציה לא מוכרת, אם כי תחושת הבסיס חייבת להגיע ממקום פנימי .

      תודה ג'וג'ו

       

      ניצה יקרה, הרבה מחשבה עוררת אצלי.

      חושבת על עצמי, שרוב המילים שלי באות מתוך החוויה הפרטית ושעדיין קשה לי שלא. גם כתיבה מרוחקת יותר מעצמי יש בה בדרך כלל יותר מגרעין של חוויה אישית.

      היכולת לכתוב את הדברים מבלי לחוות אותם היא מיומנות, יכולת שבאה עם הנסיון, עוד שלב בהתפתחות של כותב.

      עדיין חושבת שנדרש גרעין כלשהו של התנסות זמן זה או אחר. וכשהדמויות משתלטות על הכותב, לטעמי הרבה פעמים זה התת מודע של הכותב שעובד, התת מודע עובד כל הזמן הלא, ובדיעבד הכותב יכול להסתכל לאחור ולהבין מדוע ולמה.

       

      פוסט משובח, תודה ניצה ויום מצויין:) דפנה

      הדמויות המשתלטות על הכותב, אני חושבת שז התת מודע של הכותב, משהו

       

      צטט: ג'ו מ 2008-06-16 21:00:04

      צריך לאהוב (או לפחות לדעת טוב מאוד מה היא אהבה) בשביל לכתוב על אהבה.

      וצריך להבין ולהכיר תחושות פנימיות בשביל להבין היטב יצירות שנכתבות על אותה התחושה.

      את מבינה הכל היטב ויודעת בדיוק ממה כל דמות עשויה.

      כתיבה נפלאה. (ללא ספק כוכב. לצערי (ולשמחתי...) נתתי לך לא מזמן.)

      זה לא כל כך פשוט והאמת היא שגם לא תמיד נכון. דמויות שואלות את עצמן הרבה מאוד שאלות. הן עשויות להשתלט על הכותב, יש להן חיים משל עצמן. לעיתים המערבולת נושאת את הכותב והדמות למחוזות לא ידועים. יכולה להיווצר סיטואציה לא מוכרת, אם כי תחושת הבסיס חייבת להגיע ממקום פנימי .

      תודה ג'וג'ו

       

      צטט: לפעמים פה 2008-06-16 16:34:24

      מצוין.

      שלום יקירה,

      שמחתי לדעת שאהבת

      תודה

       

      צטט: shulamit 2008-06-15 18:16:32

      שלום ניצה

       שוב קראתי ושוב אהבתי. אתמול גם התיחסתי לדבריך אצלי.

       

      כל טוב

      שולמית

      אבוא בשמחה.

       

       

      צטט: פנטום האופרה 2008-06-15 15:18:28

      התגעגעתי לפוסטים שלך אישה מופלאה

      ואני - אני אוהבת את כל הדמויות המרכיבות אותך בכתיבה...!

      שלום מיטל,

      מתגעגעת?

      מתוקה את תמיד מוזמנת באופן עצמוני.

      תודה תודה

       

      צטט: michael-ballak 2008-06-15 14:38:42

      If

      o.k

      thank you

       

      צטט: אירוניה 2008-06-15 14:01:52

      "אומרים שאני אינני אני

      אז מי אני בכלל...."

      זו האסוציאציה שלי למקרא הדברים

      ולשאלות שאדם שואל עצמו בעתות מסוימות.

       זה הרגע שאני שוקלת  לתת מנוחה למחשבה....

      אבל מי מצליח!?!

      *

      כי אם אני אינני אני

      אז מי אני בכלל?

      אני זה אני

      לחשוב ולהכיל.

      בהחלט גם את.

       

      תודה אירוניה

       

      צטט: אניתמר 2008-06-15 11:56:39

      ..אבל שתיקה. בהקשר הזה,

      עלולה להפוך את האדם ל-ממוּדר.

      זה מאד נוח בד"כ, אבל..

      החלקים (או הדמויות) הממודרים

      (אלה שאינם באים לביטוי)

      ימהרו להביע מחאתם,

      יתבעו עלבונם,

      ידרשו לצאת לחופשי

      מהתהומות של

      תחפושת השיכחה.

      לא לשתיקה !

      יש בשתיקה כוח רב.

      אני מאמינה כך.

      לעיתים היא האנרגיה הנכונה.

      תודה תמר

       

      צטט: -תמר- 2008-06-15 11:12:39

      כמו שאמרתי לעידו,

      פוסטים כאלה, על הכתיבה

      גורמים לי לחשוב

      ואני אוהבת את זה.

      תודה!

      כן, הוא עשה אצלו מניפולציה נאה בדו- שיח מעניין.

      שמחה שאהבת

      תודה תמר

       

      צטט: מוליק בנטמן 2008-06-15 10:51:23

      אנשים כמוני אוספים תמונות למילים

      אנשים כמוך אוספים בעיקר רגישות ותבונה

      ויודעים לחפון אותם במדויק

      לכדי מילים אנושיות שמצליחות לברוא עולם

      אנשים כמוך נותנים לי הרגשה טובה

      על תבונה ורגישות כתבה מישהי אחרת אבל אני חופנת את דבריך בחיקי.

      תודה מוליק

       

      צטט: בן טוב 2008-06-15 00:51:11

      יופי

      תודה

       

      צטט: באה לביקור 2008-06-14 22:11:57

      בהחלט אפשר לכתוב על ארוחת גורמה גם אם אין כלום בצלחת שלך.

      התברכת בכישרון כתיבה שאת מביאה אותו לביטוי.

       

      זול ורן, כתב סיפורים רבים והמריא על כנפי הדמיון. אני מאוד אוהבת סיפורים דמיוניים, לעיתים קשה לדעת האם היו באמת. העיקר ששפתך קולחת ואת מצליחה לשבות את הקורא.

      שלום וברכה לבאה לביקור,

      כן ורן הוא דוגמא מצויינת לכתיבה בלתי מציאותית בעליל. אבל הוא יחיד ומיוחד ומרבית רעיונותיו המדהימים הוכחו כאפשריים. מה שמעיד כי היו לו נוסף לדימיון ולכישרון הכתיבה גם יכולת חיזוי מדהימה.

      תודה לך

       

      צטט: shulamit 2008-06-14 15:59:26

      שלום ניצה

       

      לפנישניגשתי למחשב ישבתי במטבח כשהפילוט בידי ואחת השאלות שהצגת חלפה במוחי, מתוך רצון להחליף את עצמי במישהו אחר שעליו אעדיף לכתוב.

       רק בריאות

      כל טוב

      שולמית

      שולמית היקרה,

      ו... מה ? את מי היית רוצה לכתוב ומי היית רוצה להיות?

       

      צטט: לניר 2008-06-14 19:50:22

      ומה הוא קצב השתיקה?

      צביקה היקר,

      על קצב השתיקה ייכתב בברכת הזמן בקרוב.

      תודה על הביקור.

       

       

      צטט: אסתי. 2008-06-14 13:04:40

       

      לא כל מי שכותב על ריגול הוא מרגל!

       

      אצלך ניצה, כל הז'אנרים ממוקמים בנשמה הסוערת שלך.

      האהובה עלי. המוערכת.

       

      את כשרון יוצא דופן. רוקדת טנגו עם המילים.

      מרגל זה עניין אחר. תאמיני לי. רק מרגל אמיתי יכול לכתוב על החיים האפורים שלו. זה עניין יוצא מן הכלל. לא דומה לסוגה כזו או אחרת.

      אבל, הרעיון ברור, הדמויות מתחפשות ומחפשות עד שנמצאת להן נשמה להכיל.

      תודה אסתי

       

      צטט: איירבוס-max 2008-06-14 12:24:43

      "לחתירת המילים בגוף יש שמות רבים, אחד השמות הוא שתיקה."

      בקוטב הנגדי לשתיקה יש את מודל קרל מאי - רחוק מגיבוריו וממציאות סיפוריו כרחוק מזרח ממערב (ואפילו יותר).

       

      על הרצף שבין שני קטבים אלה יש כר פעולה אינסופי!

       

      כן, מספיק פרח אחד בשביל להריח שדה שלם

       

      צטט: ~wings~ 2008-06-14 10:43:56

       

      את ההוכחה שניתן לכתוב סיפורים של אנשים מבלי לחוות אותם.

      אבל אולי צריך שיהיו שם גרעינים של משהו. טריגר, אף קטן, אל משהו שלא מוכרח להיות דומה כלל לסיטואציה, אבל נדרש חיבור לתחושה.. ורגישות גבוהה מאוד- שלך יש אותה !

      גרעינים של משהו? לימון או רימון?

      הכל נכון, טריגר יכול להיות גם הקשבה לשיחות זרים, תמונה בסרט, ספר ובעיקר דברים שמזכירים דברים שכבר מזמן שכחתי.

      תודה מאי.

       

      צטט: יואב צח 2008-06-14 09:55:35

      ניצה היקרה,

      כמי שכבר מכיר ואוהב את כתיבתך,

      אוכל לאמור, הרי את כותבת מה שפועם בך, מה שמניע אותך,

      ה א מ ת  שלך, ואותה את רוצה לחלוק עכם מי שקורא.

      יפה בעיני האופן שאת משוחחת עם המגיבים.

      אנחנו לא גוש יצוק, אלא עולם של רגשות, שאיפות, אהבות, פנטזיות, ודמויות שאנחנו מרגישים.

         למרות שאני מאחל לך שתהיינה לך ארוחות נפלאות, ןהגשמת שאיפות, תשאירי קצת לדמיון העשיר שמלווה אותך. מצידי, כתבי על ארוחות נפלאות, כשלפניך פרוסת לחם פשוטה. באין לי כוכבים -

      פנטזי שקיבלת ממני!

      יואב צח  קורץ

      תודה יואב, ברכות ואיחולים, שיחות, תגובות , ארוחות וכוכבים- זהו עולם מרתק. יש טעם מיוחד ללחם שחור, האם אתה יודע זאת?

       

      צטט: יובל ורד 2008-06-14 05:52:42

      מילה אחת - "התבוננות" היא המאפשרת.

       

      חילוץ וייצוג אוסף האינפורמציה והרגשות מתוך ים החיים הסוער כל עוד אנו קיימים בתוכו.

      שלום יובל,

      מזמן לא. נעים לפגוש אותך כאן.

      חילוץ

      ייצוג

      איסוף

      התבוננות

      - הכל נכון

      תודה

       

      צטט: לוטרה 2008-06-14 05:51:28

      היי ניצה,

      הרי בכל אחד מאיתנו יש כל כך הרבה דמויות,

      אני אוהבת את הרגישות והעדינות בה את מטפלת

      בכל בנושא.

      תודה רבה.

       

      הדמויות הללו הן אנחנו, מתחת לפני השטח ומעליו.

       

      אני בטוחה שיום אחד אפגוש גם את עצמי.

       

      תודה לילי אהובה

       

      צטט: הברכות של שרון 2008-06-14 05:09:32

      קראתי פעמיים.

      פעם ראשונה כי הרגשתי הזדהות עם כל מילה.

      פעם שניה כי רציתי לזכור שוב כמה קסם יש בכתיבה שלך. בך.

       

      אוהבת אותך.

      גם אם אנחנו לא מכירות.

      אוהבת. נו.

       

       

       

      מתוקה,

      אנחנו פה ושם מחליפות מהלומות של אהבה הדדית.

      זה מתקבל והולך ללבבות.

      לא צריך להכיר בשביל זה. מספיק לדעת.

      תודה שרון

        16/6/08 21:00:

      צריך לאהוב (או לפחות לדעת טוב מאוד מה היא אהבה) בשביל לכתוב על אהבה.

      וצריך להבין ולהכיר תחושות פנימיות בשביל להבין היטב יצירות שנכתבות על אותה התחושה.

      את מבינה הכל היטב ויודעת בדיוק ממה כל דמות עשויה.

      כתיבה נפלאה. (ללא ספק כוכב. לצערי (ולשמחתי...) נתתי לך לא מזמן.)

        16/6/08 16:34:

      מצוין.

        15/6/08 18:16:

      שלום ניצה

       שוב קראתי ושוב אהבתי. אתמול גם התיחסתי לדבריך אצלי.

       

      כל טוב

      שולמית

        15/6/08 15:18:

      התגעגעתי לפוסטים שלך אישה מופלאה

      ואני - אני אוהבת את כל הדמויות המרכיבות אותך בכתיבה...!

        15/6/08 14:38:
      If
        15/6/08 14:01:

      "אומרים שאני אינני אני

      אז מי אני בכלל...."

      זו האסוציאציה שלי למקרא הדברים

      ולשאלות שאדם שואל עצמו בעתות מסוימות.

       זה הרגע שאני שוקלת  לתת מנוחה למחשבה....

      אבל מי מצליח!?!

      *

        15/6/08 11:56:

      ..אבל שתיקה. בהקשר הזה,

      עלולה להפוך את האדם ל-ממוּדר.

      זה מאד נוח בד"כ, אבל..

      החלקים (או הדמויות) הממודרים

      (אלה שאינם באים לביטוי)

      ימהרו להביע מחאתם,

      יתבעו עלבונם,

      ידרשו לצאת לחופשי

      מהתהומות של

      תחפושת השיכחה.

      לא לשתיקה !

        15/6/08 11:12:

      כמו שאמרתי לעידו,

      פוסטים כאלה, על הכתיבה

      גורמים לי לחשוב

      ואני אוהבת את זה.

      תודה!

        15/6/08 10:51:

      אנשים כמוני אוספים תמונות למילים

      אנשים כמוך אוספים בעיקר רגישות ותבונה

      ויודעים לחפון אותם במדויק

      לכדי מילים אנושיות שמצליחות לברוא עולם

        15/6/08 00:51:
      יופי
        14/6/08 22:11:

      בהחלט אפשר לכתוב על ארוחת גורמה גם אם אין כלום בצלחת שלך.

      התברכת בכישרון כתיבה שאת מביאה אותו לביטוי.

       

      זול ורן, כתב סיפורים רבים והמריא על כנפי הדמיון. אני מאוד אוהבת סיפורים דמיוניים, לעיתים קשה לדעת האם היו באמת. העיקר ששפתך קולחת ואת מצליחה לשבות את הקורא.

        14/6/08 19:50:
      ומה הוא קצב השתיקה?
        14/6/08 16:50:

      נראה שכולם מלקטים מכולם

      מושפעים ומשפיעים

      השראה והרשאה

      מאירים לאחרים בכוכבים

      ומצטיירים ככוכב בעצמם

      רציתי לשתוק,

      אבל המילים... יש להן קצב משלהן...

        14/6/08 15:59:

      שלום ניצה

       

      לפנישניגשתי למחשב ישבתי במטבח כשהפילוט בידי ואחת השאלות שהצגת חלפה במוחי, מתוך רצון להחליף את עצמי במישהו אחר שעליו אעדיף לכתוב.

       רק בריאות

      כל טוב

      שולמית

        14/6/08 13:04:

       

      לא כל מי שכותב על ריגול הוא מרגל!

       

      אצלך ניצה, כל הז'אנרים ממוקמים בנשמה הסוערת שלך.

      האהובה עלי. המוערכת.

       

      את כשרון יוצא דופן. רוקדת טנגו עם המילים.

        14/6/08 12:24:

      "לחתירת המילים בגוף יש שמות רבים, אחד השמות הוא שתיקה."

      בקוטב הנגדי לשתיקה יש את מודל קרל מאי - רחוק מגיבוריו וממציאות סיפוריו כרחוק מזרח ממערב (ואפילו יותר).

       

      על הרצף שבין שני קטבים אלה יש כר פעולה אינסופי!

       

        14/6/08 10:43:

       

       

       

       

      את ההוכחה שניתן לכתוב סיפורים של אנשים מבלי לחוות אותם.

      אבל אולי צריך שיהיו שם גרעינים של משהו. טריגר, אף קטן, אל משהו שלא מוכרח להיות דומה כלל לסיטואציה, אבל נדרש חיבור לתחושה.. ורגישות גבוהה מאוד- שלך יש אותה !

        14/6/08 09:55:

      ניצה היקרה,

      כמי שכבר מכיר ואוהב את כתיבתך,

      אוכל לאמור, הרי את כותבת מה שפועם בך, מה שמניע אותך,

      ה א מ ת  שלך, ואותה את רוצה לחלוק עכם מי שקורא.

      יפה בעיני האופן שאת משוחחת עם המגיבים.

      אנחנו לא גוש יצוק, אלא עולם של רגשות, שאיפות, אהבות, פנטזיות, ודמויות שאנחנו מרגישים.

         למרות שאני מאחל לך שתהיינה לך ארוחות נפלאות, ןהגשמת שאיפות, תשאירי קצת לדמיון העשיר שמלווה אותך. מצידי, כתבי על ארוחות נפלאות, כשלפניך פרוסת לחם פשוטה. באין לי כוכבים -

      פנטזי שקיבלת ממני!

      יואב צח  קורץ

        14/6/08 05:52:

      מילה אחת - "התבוננות" היא המאפשרת.

       

      חילוץ וייצוג אוסף האינפורמציה והרגשות מתוך ים החיים הסוער כל עוד אנו קיימים בתוכו.

        14/6/08 05:51:

      היי ניצה,

      הרי בכל אחד מאיתנו יש כל כך הרבה דמויות,

      אני אוהבת את הרגישות והעדינות בה את מטפלת

      בכל בנושא.

      תודה רבה.

       

        14/6/08 05:09:

      קראתי פעמיים.

      פעם ראשונה כי הרגשתי הזדהות עם כל מילה.

      פעם שניה כי רציתי לזכור שוב כמה קסם יש בכתיבה שלך. בך.

       

      אוהבת אותך.

      גם אם אנחנו לא מכירות.

      אוהבת. נו.

       

       

       

       

      צטט: ron0000 2008-06-14 02:37:02

       לשמוע עוד , ממך?

      מה נראה לך, ניצוש? 

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2008-06-13 19:46:43

       

      צטט: ron0000 2008-06-13 18:54:48

      כולם היו בנייך

      מקסימה הדילמה שהעלית

       

      תודה איש.

      הדילמה הזו בוערת בעצמותיי כל הזמן.

      קשה לחיות את השנה הזו בתנאים הללו.

      רוצה לשמוע עוד?

       

       

       

       

      אני חושבת שהודות למירב ותגובתי אליה

       

      והודות לחגי עם ההשלכה התיאורית המקסימה

       

      אין לי מה להוסיף כרגע. 

      זה מתבשל על אש קטנה.

      תודה, תודה.  

       

       

      צטט: אורדן, חגי אורדן 2008-06-14 02:36:13

      אני אוהב מאוד מאוד את ההעמקה וההתבוננות באופן זה בעצמך.

      אמפטיה היא חלק מהתשובה.

      אהבה היא עוד חלק.

      השאלות מרתקות ויותר חשובות מהתשובות.

      אחרי שהשאלות נשאלות יש ענן שלם של תשובות אפשריות באויר, ואפשר להתבונן בהן כפי שמסתכלים בציפורים נודדות, וכל פעם בוחרים ציפור יפה אחרת ומסתכלים בה יותר בעניין וליותר זמן.

      אבל, רק כל הלהקה מתארת ,אולי, מציאות יותר שלמה, ועדיין יודעים שיש עוד להקות. 

       

      ציירת ביד האומן שלך תמונה מרהיבה של אגם , חלקו מכיל את מה שמכיל, ומעליו מרחפות להקות רבות של ציפורים מכל מיני סוגים.

       

       

       

      חגי, (ג' בחיריק), אורדן, (אור יקר) שלי,

       

      כמה יפה כתבת לי. אלוהים יודע , שזה מרגיש נעים. וגם אני.

       

      למען תגובה כזאת שווה לכתוב עוד.

       

      וזהו לב העניין, בדיוק כמו שכתבת:

       

       

      השאלות מרתקות ויותר חשובות מהתשובות.

      אחרי שהשאלות נשאלות יש ענן שלם של תשובות אפשריות באויר, ואפשר להתבונן בהן כפי שמסתכלים בציפורים נודדות, וכל פעם בוחרים ציפור יפה אחרת ומסתכלים בה יותר בעניין וליותר זמן.

      אבל, רק כל הלהקה מתארת ,אולי, מציאות יותר שלמה, ועדיין יודעים שיש עוד להקות. 

       

       

                           ועכשיו אני יכולה ללכת לישון.

       

       

                                                                    באה מנוחה  לכותבת (: -

       

       

       

        14/6/08 02:37:

       לשמוע עוד , ממך?

      מה נראה לך, ניצוש? 

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2008-06-13 19:46:43

       

      צטט: ron0000 2008-06-13 18:54:48

      כולם היו בנייך

      מקסימה הדילמה שהעלית

       

      תודה איש.

      הדילמה הזו בוערת בעצמותיי כל הזמן.

      קשה לחיות את השנה הזו בתנאים הללו.

      רוצה לשמוע עוד?

       

       

       

       

      אני אוהב מאוד מאוד את ההעמקה וההתבוננות באופן זה בעצמך.

      אמפטיה היא חלק מהתשובה.

      אהבה היא עוד חלק.

      השאלות מרתקות ויותר חשובות מהתשובות.

      אחרי שהשאלות נשאלות יש ענן שלם של תשובות אפשריות באויר, ואפשר להתבונן בהן כפי שמסתכלים בציפורים נודדות, וכל פעם בוחרים ציפור יפה אחרת ומסתכלים בה יותר בעניין וליותר זמן.

      אבל, רק כל הלהקה מתארת ,אולי, מציאות יותר שלמה, ועדיין יודעים שיש עוד להקות. 

       

      ציירת ביד האומן שלך תמונה מרהיבה של אגם , חלקו מכיל את מה שמכיל, ומעליו מרחפות להקות רבות של ציפורים מכל מיני סוגים.

       

       

      את אומרת כאילו מה?

      שעיוור לא יכול לכתוב על צבע?

      הוא יכול. יש לו לשם כך שפה ודמיון.

      רופא צריך להיות חולה בשביל להרגיש את כאבי המטופל? לפחות פעם אחת?

      לא בהכרח. יש לו לשם כך ידע שנלמד.

       

      ואני מאמינה שאני מובנת לכל לב כי אני כותבת פשוט.

      מאוד שמחתי לדיאלוג הזה.

      תודה מירב

      נשיקות

        14/6/08 01:46:
      לא חייבים להיות באנטרקטיקה כדי לכתוב על קור.
      אבל חייבים לחוש קור  מצמית פעם בחיים כדי לכתוב על אנטרקטיקה.
      אמרה לי פעם מיכל ביתי הקטנה:
      אמא,כשאני קוראת אני מיד לא פה.
      וזה בעצם כל היופי.והקושי והגדולה כשזה מצליח:
      היכולת לקחת (את הקורא,את עצמינו-הכותבים) למחוזות אחרים שלאו דווקא היינו בהם.
      מחוזות הפחד
      הנשיות
      השתיקה
      האהבה.
      ניצה- את מובנת לגמרי!
      שבת שלום.

       

      צטט: אילה לה 2008-06-14 00:53:42

      לכן אנשים כמוך יוצרים. עם כל הדמויות, הזכרונות, השכחה, השאלות, המילים...

      זה מרתק בעיקר מרגש.

      תודה ששיתפת.

      לילה טוב.

      תודה לך אילה

      בת השיר החדשה שלי כאן.

      שבת מבורכת לך

       

      צטט: 1noga 2008-06-14 00:03:39

      לא רק מילים ודמויות את אוספת

      הרגשות בך עולים ופורצים

      הכעס, החמלה ומידת הרחמים

      היכולת להכיל את כולם

      ולהביאן אחת אחת על ייחודה

      ולהעלותן לפנינו בכתיבה מרתקת ושואבת

      נפלאה בך,

      והשתיקה, מרעימה כל כך

      אומרת את מה שלא נאמר בקול

      תודה גדולה

      נגה,

      אף פעם לא הבנתי מדוע המילה שתיקה אינה נכתבת כך- שטיקה.

       

      רק לאחרונה עלה בי הרהור שבין שתיקה לשקט אין כל קשר.

       

      אבל  בין שתיקה רועמת ושקט מחריש אוזניים יש הלימה הודות לחוש השמיעה.

       

      ואת?

       

      רגישה ומרגישה בחושייך הכל.

       

      נפלאה, את פשוט נפלאה.

       

      צטט: karenv 2008-06-13 22:40:28

      מעניינת הסוגיה הזו ואספת את כל המילים לפוסט אחד שהוא נטו את.

      אין גבול למעוף ולדמיון...וזה כל היופי.

      אני לא מבינה בנטו .

      גם לא בברוטו.

      אני סומכת עלייך שאת יודעת (:-

      קרן היקרה לי מאוד,

      תודה רבה

       

      צטט: yoram marcus 2008-06-13 22:35:38

      התלבטויות של יוצר, בהגיגים לא מושלמים תוך ניסיון לנסח את המורכב בכמה נוסחאות מגדירות. החומר העומד לרשות יוצר, כותב וסופר במקרה הזה, מצד אחד רב עד כדי קושי ממה בכלל להתחיל ומה ליטול מים הנתונים המאיים להיות אינסופי, ומאידך לוקה בחסר כשמנסים לרדת לגבי כל עניין לפרטים הדרושים. והזיכרון, שפעם הוא בהיר וצלול וקל לשליפה כשלגבי נושאים או עניינים אחרים הוא אטום ונעול. ועוד לא דיברנו על הקושי ליצור מהפרגמנטים ומכל הקטעים שאספנו, על ידי ניפוי ואיחוד והכללה בטקסט שלנו, תמונה ראויה שגם תהיה קוהרנטית וגם שיש בה חידוש.

      על התחום הלא קל, לא תמיד זורם ולא אחת שוחק, של הכתיבה.

      תודה שהעלית על כתב ניצה.

      יורם

      ראוי להאיר

      תודה

       

      צטט: איתן זקצר 2008-06-13 22:31:40

       

      "ביקור  הגברת  הזקנה"  הוא  מחזה  שובר  לב  של  דירנמאט.

      הגברת  הזו  מדדה כאן  במקל ההליכה  שלה...  אפשר לשמוע  אותו.

      והאינדיאנים היו אומרים שאלה תופי טם-טם ברקע

       

      כל אחד שומע את המנגינה שלו

       

      תודה זק יקר

      שבת טובה

       

       

       

        14/6/08 00:53:

      לכן אנשים כמוך יוצרים. עם כל הדמויות, הזכרונות, השכחה, השאלות, המילים...

      זה מרתק בעיקר מרגש.

      תודה ששיתפת.

      לילה טוב.

        14/6/08 00:03:

      לא רק מילים ודמויות את אוספת

      הרגשות בך עולים ופורצים

      הכעס, החמלה ומידת הרחמים

      היכולת להכיל את כולם

      ולהביאן אחת אחת על ייחודה

      ולהעלותן לפנינו בכתיבה מרתקת ושואבת

      נפלאה בך,

      והשתיקה, מרעימה כל כך

      אומרת את מה שלא נאמר בקול

      תודה גדולה

        13/6/08 22:40:

      מעניינת הסוגיה הזו ואספת את כל המילים לפוסט אחד שהוא נטו את.

      אין גבול למעוף ולדמיון...וזה כל היופי.

        13/6/08 22:35:

      התלבטויות של יוצר, בהגיגים לא מושלמים תוך ניסיון לנסח את המורכב בכמה נוסחאות מגדירות. החומר העומד לרשות יוצר, כותב וסופר במקרה הזה, מצד אחד רב עד כדי קושי ממה בכלל להתחיל ומה ליטול מים הנתונים המאיים להיות אינסופי, ומאידך לוקה בחסר כשמנסים לרדת לגבי כל עניין לפרטים הדרושים. והזיכרון, שפעם הוא בהיר וצלול וקל לשליפה כשלגבי נושאים או עניינים אחרים הוא אטום ונעול. ועוד לא דיברנו על הקושי ליצור מהפרגמנטים ומכל הקטעים שאספנו, על ידי ניפוי ואיחוד והכללה בטקסט שלנו, תמונה ראויה שגם תהיה קוהרנטית וגם שיש בה חידוש.

      על התחום הלא קל, לא תמיד זורם ולא אחת שוחק, של הכתיבה.

      תודה שהעלית על כתב ניצה.

      יורם

        13/6/08 22:31:

       

      "ביקור  הגברת  הזקנה"  הוא  מחזה  שובר  לב  של  דירנמאט.

      הגברת  הזו  מדדה כאן  במקל ההליכה  שלה...  אפשר לשמוע  אותו.

      כמה יפה אתה מבטא רחשי לב ו

      ...העיקר להישאר נאמנה לעצמי , נכון והייתי מוסיפה ולהאמין בעצמי.

      וכל זה אינו רק עליי וכלפיי, כלפי כל מי שיכול ומסוגל.

      תודה גיל

      שבת שלום

        13/6/08 20:52:

      הדמויות שבך , כמוך , לפעמים את אוהבת את עצמך , לפעמים כועסת על עצמך.

      העיקר להשאר נאמנה לעצמך. 

      צביקה,

      הרי זה משובח. כל אחד בערוץ שלו ועם מתת אלוה שלו.

      אתה צייר, אתה אמן, בעיניי הציורים שלך הם קסם.

      תודה

       

      (:

       

      נ

        13/6/08 20:02:

       

      הי ניצה,

       

      אנשים כמוך אוספים תמונות למילים.

      אנשים כמוני אוספים מילים לתמונות.

       

      (:

       

      צ

       

       

      צטט: ריקיטריקי 2008-06-13 19:02:52

      עולם הדמיון והפנטזיה יכול להוליך אותך לכל מקום,

      ואת יכולה להיות הכל. אומרים שהדמיון הוא שבורא

      את המציאות שלנו...אבל מה אני מתברברת,

      כתבת נפלא *

       

      שבת שלום וסופ"ש נפלא!

      מציאות חדשה יומיומית הופכת להיות כבדה. רגעי האור מתמעטים. כשהם מופיעים השמחה גדולה. אכן, לדמיון יש מקום, אין לו גבולות מן הסתם. בכל אופן לא אצלי.

      תודה ריקי, אני אוהבת כשאת מברברת. (:-

       

      צטט: ron0000 2008-06-13 18:54:48

      כולם היו בנייך

      מקסימה הדילמה שהעלית 

       

      תודה איש.

      הדילמה הזו בוערת בעצמותיי כל הזמן.

      קשה לחיות את  השנה הזו בתנאים הללו.

      רוצה לשמוע עוד?

       

       

       

       

      צטט: לי-מור 2008-06-13 18:37:05

      אהבתי את הכתיבה שלך ששאבה אותי אל מעבר לתוכן

      אחר -כך קראתי שוב גם להחכים

      שלך לעט ובכול עת

      לימור דיין

      אני מרגישה שיש אחוות  עטים באוויר.

      תודה לימור, ברוכה הבאה

        13/6/08 19:02:

      עולם הדמיון והפנטזיה יכול להוליך אותך לכל מקום,

      ואת יכולה להיות הכל. אומרים שהדמיון הוא שבורא

      את המציאות שלנו...אבל מה אני מתברברת,

      כתבת נפלא *

       

      שבת שלום וסופ"ש נפלא!

        13/6/08 18:57:
      אופס
        13/6/08 18:57:

      כולם היו בנייך

      מקסימה הדילמה שהעלית 

        13/6/08 18:54:

      כולם היו בנייך

      מקסימה הדילמה שהעלית 

        13/6/08 18:37:

      אהבתי את הכתיבה שלך ששאבה אותי אל מעבר לתוכן

      אחר -כך קראתי שוב גם להחכים

      שלך לעט ובכול עת

      לימור דיין

      שרי,

      את כל כך חכמה.

      רק בריאות ואהבה יקירתי.

      תודה רבה

        13/6/08 18:28:

      כמו שחקנית.

       כמו נשמה .

       כל פעם  אחרת.

       עדיף שלא אוסיף.

      אוהבת

       שלך שרי