כשעצוב לי ורע לי

כשרע ועצוב לי,

גם אם אני לא יודע, על מה,

אני תמיד נזכר,

שיש עוד נשימה.

נזכר בדברים הכי בסיסיים,

שמהם מורכבים החיים.

מודה לאל, שאני נושם,

נזכר שיש לי, גם שם,

מודה ומוקיר, על כל מה שיש,

ומתרחק מייאוש, כמו מאש.

אך גם אם יאוש, אותי פוקד,

העיקר, זה, לא לפחד,

כי הכל חולף, גם הזוועות,

צריך להאמין, בחוויות טובות,

צריך לפעמים, להסתפק ב"להיות",

כי לפעמים, זה, כל מה שאפשר לעשות.

פשוט לחכות, כי הזמן החולף,

מביא את השינוי, שרוצה הלב,

מתוך ניסיון, גם יאוש - הוא בר חלוף,

וגם כמובן, שזה לא הסוף,

זהו רק מצב, הבא להתאחסן,

אך הוא גם יילך, לא צריך להתעצבן.

לפעמים, נדמה, שהכל שחור,

זה בדיוק הזמן, להדליק את האור,

ולזכור, שזה עוד יעבור,

והכל ישתנה, ונצא מהכפור.

כי ככה החיים,

כמו גלגל, מסתובבים,

ולא תמיד, יש לנו שליטה,

אם נהיה למעלה, או למטה.

עדיף לקבל, את המצב,

ולהודות בכך, שכך זה עכשיו,

ואז נזכרים, שיש עוד סיכוי,

ושאותותו, יבוא לו, השינוי!

סוף.