איך נפרדים?

האימה כבר בעיניה. היא בחרה: למות. בחירה מודעת, מחושבת, מאורגנת. כשזה קרה, היא התקשרה להודיע: "זה חזר". ההשלכות ברורות, היא הרי החליטה מראש: אם זה יחזור, היא לא תיאבק. סאת הייסורים נגדשה, והגיעה העת. כשהיא התקשרה לומר שזה חזר, היה קולה רגיל, שקט, כאילו סיפורי יומיום סתמיים. "זה חזר", היא אמרה, ולא יספה. הבנתי מייד. הכול היה ערוך ומוכן; המלאי מאורגן למופת, כול אחד יודע את תפקידו. היא תכננה הכול מראש.

אבל ברגעים כאלה, את יודעת, דברים מתפרקים. מתגלעים כל הסדקים האפשריים בתכנית. הנפש, את יודעת, היא לא עניין שאפשר לארגן מראש בקופסאות. האימה מעכלת אותה, חושפת את מעמקיה, משאירה אותה עירומה מול עולם קר. אל מי לפנות לעזרה? ואיך?

ואיך נפרדים?

איך מחזיקים יד?

איך מחבקים?

איך מניחים ראש על החזה, איך מלטפים אותו?

איך אוהבים?