כותרות TheMarker >
    ';

    הדרך אל האושר

    תיקון עולם, תיקון פנימי ותיקון אופניים.
    מסיבות טכניות בלבד הפניות לקוראים הן בלשון זכר - עמכן הסליחה.

    הבלוג בתקשורת

    ארכיון

    ככה משנים! (2)

    15 תגובות   יום שישי , 13/6/08, 23:25

    סמי עופר כבר לא יהיה אזרח כבוד של חיפה * בז"ן הפחיתו את הזיהום * המזהמים הפסיקו להתחמק מארנונה * ככה משנים! (חלק ב')

     

    יאיר כהן, אחד הפעילים התותחים ביותר ב"מגמה ירוקה", הוא אבי התיאוריה, שלא תמיד כל-כך מסובך לשנות. לטענתו, "לפעמים, מספיק ללחוץ קצת פה, להזיז משהו שם - והופ - זה עובד."

    הנה כמה דוגמאות.

    הכינרת של כולם - גם אני נכנס חינם!

    מדי שנה בסוכות עורכת "מגמה ירוקה" מחנה בחופי הכינרת. ב"תפריט": בבוקר - נכנסים "בכוח" לחופים ש"בעליהם" גובים מהציבור "דמי כניסה" לא חוקיים - באופן הפגנתי - וחינם! (וכמובן, מביאים איתנו עדת צלמים, מכל כלי התקשורת). בערב - שירים וגיטרה; ובלילה - הסרת גדרות לא חוקיות, שחוסמות את הגישה של הציבור הרחב לחופי האגם, ששייך לכולנו.

    לאחר המחנה האחרון, פנו פעילי "מגמה ירוקה" לח"כ המצטיין אופיר פינס (וכיתבו, כרגיל, את "עבודה שחורה"). ח"כ פינס נענה לפנייתם, ויזם והעביר (יחד עם ח"כ דב חנין) את חוק הסדרת הטיפול בחופי הכינרת, שמגביל את הבנייה בקרבת החוף, ומחייב מתן מעבר חופשי בחופים ציבוריים.

    סמי עופר לא יקבל אזרחות כבוד של חיפה

    בדצמבר 2007 העלה חבר במועצת העיר חיפה את הרעיון האווילי לתת אזרחות כבוד של העיר לסמי עופר (על מעללי האחים עופר כדאי לקרוא כאן).

    "מגמה ירוקה" ארגנה הפגנת מחאה, ופנתה לתקשורת המקומית והארצית. בראיון ברשת ב' פירטתי קמצוץ ממעלליו של סמי עופר (זיהום אוויר ומים; פגיעה בזכויות עובדים; גזילת חוף ים ששייך לתושבי חיפה; סחיטת "הטבות" מפוקפקות מהמדינה). זמן קצר לאחר שידור הראיון, הודיעה עיריית חיפה על ביטול התכנית להעניק אזרחות כבוד של העיר לסמי עופר (לסיפור המלא).

    המזהמים יפסיקו להתחמק מתשלום ארנונה

    במשך עשרות שנים נהנו המפעלים המזהמים בחצר בתי הזיקוק בחיפה מ"מעמד אקס-טריטוריאלי", שאפשר להם לעשות בשטחם כמעט ככל העולה על רוחם - וגם להתחמק מתשלום ארנונה.

    ב-2003 פג הזיכיון ה"אקס-טריטוריאלי" של המפעלים. התכנית המקורית היתה להקים באזור "מועצה מקומית תעשייתית" - שבה המפעלים ישלמו ארנונה לעצמם, ינהלו את עצמם, ומהן הסתם - גם ימשיכו לזהם ככל העולה על רוחם.

    הניסיון העגום עם המועצה התעשייתית ברמת חובב מלמד, שמועצה תעשייתית היא מתכון לאסון סביבתי. האבסורד שבהקמת מועצה כזו הוא גדול במיוחד באזור כמו מפרץ חיפה, שבו המפעלים צמודים לבתי התושבים.

    הארגונים הסביבתיים בחיפה נפגשו עם ועדי שכונות ועם חברי מועצת העיר, הפגינו, וקיימו קשר רציף עם כתבי המקומונים, שפרסמו כתבות רבות על זיהום האוויר ושיעורי התחלואה הגבוהים באזור.

    בזכות המאבק בוטלה המועצה התעשייתית, והמפעלים סופחו לרשויות המקומיות באזור. ראשי הרשויות, שגילו שהמאבק במפעלים המזהמים הוא פופולארי ומביא להם קולות, החלו לדרוש את החמרת התקנים והאכיפה כנגד המזהמים. ואמנם, הצווים האישיים שמקבלים המפעלים כיום מחמירים בהרבה מבעבר.

    כבדרך אגב, המפעלים החלו סופסוף לשלם ארנונות בגובה של עשרות מיליוני שקלים בשנה, ובכך הגיע לקיצו המצב המעוות שבו תושבי השכונות בחיפה מימנו את הארנונה של בעלי המפעלים המזהמים -עופר, גנגר ודנקנר.

    חיפה כימיקלים הפחית את זיהום האוויר

    בשנת 2006 גילו הפעילים הסביבתיים באזור חיפה, ש"חיפה כימיקלים" ממשיך לפלוט עשן צהוב, בניגוד להוראות הצו האישי, שדרש ממנו להפחית את פליטת תחמוצות החנקן הרעילות.

    הפעילים פנו שוב ושוב אל המשרד להגנת הסביבה, וקיבלו ממנו תשובות - איך לומר? מעט מתמיהות. למשל, תשובה שעל פיה "המפעל ביקש לקבל הקלה בתקן (...) וסוכם, על דעתו של מנהל המחוז, שהמפעל יבדוק את עצמו בחודשי הקיץ (...) ובעקבות הבדיקה הנ"ל תתקבל החלטה למתן הקלה". בקיצור - נתנו למפעל המזהם "לבדוק את עצמו"...

    כשההתכתבות הזו הגיעה אלי, שלחתי אל רוברט ראובן, מנהל מחוז חיפה במשרד להגנת הסביבה, מייל תקיף, שהסתיים במלים: "שאלה לי אליך, רוברט: באזור הזה גרים לא רק מאות אלפי תושבים שהם אלמוניים עבורך, אלא גם אתה, משפחתך וחבריך. בזה שאתה מאפשר ל"חיפה כימיקלים" 'לסובב אותך על האצבע הקטנה' מזה שנים, אתה מסכן את חייהם. פשוטו כמשמעו. איך אתה בדיוק מסתכל על עצמך בראי בבוקר? אין לך שום ייסורי מצפון?"

    כמה דקות לאחר משלוח המייל, התקשר אלי רוברט, והבטיח, ש"חיפה כימיקלים" לא יקבל הקלות או דחיות נוספות.

    לקראת סוף 2006 "חיפה כימיקלים" הקים סופסוף את המתקן להפחתת הפליטות הרעילות.

    בתי הזיקוק הפחיתו את זיהום האוויר

    בתי הזיקוק הם מגדולי המזהמים במפרץ חיפה. בכתבתי ב-Ynet "המזהמים לא עוצרים באדום" תיארתי את "שיטת הרמזור" הנפסדת, שבמסגרתה בתי הזיקוק שרפו בחלק מהזמן מזוט "זול", מסוג נחות ומזהם במיוחד, וסיכמתי: "בתי הזיקוק חוסכים עוד כמה גרושים - והתורים במחלקה האונקולוגית ברמב"ם מתארכים."

    מי שהובילו את המאבק בשטח היו "הקואליציה לבריאות הציבור" של תושבי האזור, וכמובן - "מגמה". מילה טובה מגיעה גם לאברי גלעד, שלא פעם דיבר על הנושא בתכניותיו.

    בז"ן עברו לשרוף מזוט דל-דל גופרית בכל שעות היממה במהלך 2007. לאחרונה הם פרסמו תכנית מקיפה (אם כי עדיין לא מספקת, לטענת הארגונים הסביבתיים) להפחתת הזיהום.

    כתב אישום נגד "חיפה כימיקלים דרום" בשל זיהום אוויר בלתי סביר

    ועוד כמה הישגים משמעותיים במאבק נגד המפעלים המזהמים בדרום. לסיפור המלא.

    מה אפשר לעשות

    להגיע להפגנות. לטקבק. לכתוב לעיתונאים ולח"כים. והכי חשוב: להתפקד.

     

    (לחלק הראשון של הטור).

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/8/09 23:11:

      בסרטון שלי בדקה ה 7

      פרזנטציה (דמיונית ) לצערי של חיפה

      ירוקה-אקולוגית וחברתית

      http://www.youtube.com/watch?v=HQTRr1R8igI&feature=channel

       

        6/10/08 02:02:

      אופנון שמחתי לקרוא חלק ממאמריך,

      ונראה לי שהציניות יחד עם עליבותם של המשרד להגנת הסביבה
      והעושים במלאכה מהשר גדעון עזרא ועד אחרון מלחכי הפינכה, שמגינים על סביבתם הקרובה,

      של בעלי ההון, לעומתם גזר גמדי יחשב לבעל שעור קומה, אין להם חזון ולנו אין תקומה,

      והם הנושאים באחריות לשואה האקולוגית הבאה.

      אבל עד שזה יקרה צריכים למשוך מתחתם את שטיח הלגיטימציה,ולזה דרושים עורכי דין ואנשי מקצוע ,

      שהענין הזה תקוע להם בנשמה. כמו גם מאמרי עיתונות, שיסיטו את תשומת הלב לאיכות הסביבה,

      ושיתנו לאזרח כלים להילחם כנגד הבאים להרעיל את מימיו ואת האויר שהא נושם וגם ילדיו.

        17/6/08 15:55:

      כל הכבוד על ההקבץ המעודד ועל הפעילות הבלתי נלאית.

       

        17/6/08 15:34:
      אגב מועצה שמנהלת את עצמה - לא רק רמת חובב, אלא גם תפן.
        15/6/08 14:22:

      חזק ואמץ אופנן

      מצבת העוולות כאן כל כך ארוכה ולא נותר לי אלה להתפעל מהכוחות.

        15/6/08 13:45:

       

       

      ואם אתה רוצה חיזוק, אז, כאן:

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=201588

       

      וכאן:

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=371572

        15/6/08 10:08:

       

      צטט: זהרית 2008-06-14 18:09:36

      כרגיל, מתפעלת כל פעם מחדש.

      תודה! על הפעילות ועל הכתיבה.

      זהר

       

      תודה, כל פעם מחדש -

       

      על המחמאות, על הפרגון, ועל העידוד.

        15/6/08 09:34:

       

      צטט: shulamit 2008-06-14 19:14:49

      שלום אופנן

       

      אולי גם אנחנו, אנשי הדרום, נלמד לפעול כראוי. ישנם הפעילים העוסקים בכך אך רובנו לא עוזרים ולא תומכים( גם אני העצלה).


       את יכולה להצטרף לשיירת המכוניות שתצא היום באשקלון כדי להפגין לביטול בנייתה של תחנת כוח נוספת שפועלת על פחם באשקלון.

       

      או שתבואי מחר לדיון של הות"ל (וועדה לתכנון ובניה) עצמו. שם כל תוספת יכולה ליצור לחץ חיובי.

       או שתשלחי להם מכתבים או אימיילים.

       או שפשוט תחקרי את העניין ותפיצי את הידיעה בין חברייך.

       

      לפעמים, לחתוך גדרות זה לא מספיק.... 

        15/6/08 09:03:

      אתמר ידידי היקר, תבורך.

       

      צריך לעמוד ולהצדיע לך ולכל העוסקים במלאכת הקודש בהחזרת השפיות לחברה הישראלית.

      בחרתה לנקוט עמדה ואתה מצליח לשנות.

       

      אתה יכול לשנות, נקוט עמדה!

       

       

        14/6/08 19:15:

       

      צטט: shayco0 2008-06-14 08:52:51

      כל הכבוד! באמת השגת הרבה.

      אבל לגבי סמי עופר, אני חייב לציין שעמותה בראשתו מממנת תרופה יקרה לסבתי.

      לזכותו יאמר

      כל טוב

      שולמית

        14/6/08 19:14:

      שלום אופנן

       

      אולי גם אנחנו, אנשי הדרום, נלמד לפעול כראוי. ישנם הפעילים העוסקים בכך אך רובנו לא עוזרים ולא תומכים( גם אני העצלה).

      אותי, למשל, מעצבן שקראו לרמפוב האוניברסיטה בבאר שבע, אונ' בן גוריון ע"ש משפחת מרקוס שהבטיחה לתרום 200 מליון ש"ח או דולר ( מענייןכמה כסף האונ' קיבלה בפועל) . כבר איני זוכרת. אמנם כסף זה נחוץ בייותר אך נראה לי שלהפוך שהמעשה מוגזם. בכלל, האונ' משתדלת, כך היה בימי ברוורמן, לנתן את הקשר בין האונ' לעיר באר שבע. אני מקווה שכעת זה השתנה במקצת.

      כל טוב

      שולמית

        14/6/08 18:09:

      כרגיל, מתפעלת כל פעם מחדש.

      תודה! על הפעילות ועל הכתיבה.

      זהר

        14/6/08 12:09:

       

      צטט: שושי פולטין 2008-06-14 11:57:21

      ושוב יישר כח!!!

      *

       

       

      ושוב תודה!

        14/6/08 11:57:

      ושוב יישר כח!!!

      *

       

        14/6/08 08:52:

      כל הכבוד! באמת השגת הרבה.

      אבל לגבי סמי עופר, אני חייב לציין שעמותה בראשתו מממנת תרופה יקרה לסבתי.

      בקרו באתר החדש