חבר קרוב של תשובה(כן ההוא עם קידומת אחת ותשעה אפסים נלווים),הזמין אותי היום לפדיון הבן של הבן של האדמור מוישניץ. תבואי,אמר לי.כל הצמרת החרדית תהיה שם.תהני ברמת החויה.מה יש לך להפסיד?אמרתי טוב.אני באה.אבל בלי תחפושות.הרי אומרים שהשם בוחן לבבות וכליות,ולא אורך חצאיות.ואני עם חצאית בטח לא אבוא. בשש ורבע הגעתי.מאות אנשים בחוץ.חשבתי לעצמי,איך אמצא כאו חנייה.בעודי חושבת וכמעט עושה את דרכי חזרה הביתה מתפנה חניה.ממול לאולם בדיוק. נכנסת.נכנסתי לשוק תרבותי.כל הנשים עם חליפות מחויטות כמו שיצאו ממגזין איטלקי .עטורות בסיכות נוי,עדיים. התישבתי ליד אחד השולחנות.וראיתי את האדמור על מסך ענק מברך את הקהל.הרבה אור היה סביבו .אדם מואר. קשה להסביר זאת במילים.לפתע בלי שהבנתי בכלל זלגו דמעות מעיני.לא של צער חלילה.של התרגשות.לא הבנתי מה קורה פה. הסתכלו עלי,אמרו לי צדיקה,הנשמה שלך מתרגשת מעוצמת המעמד.זה בסדר.(אגב ,השתתפות בסעודה כזאת עפ"י תורת הקבלה,היא שוות ערך ל84 צומות!!!84 ימי כיפור!חשבתי לעצמי.מה היה קורה אם היו רואים מה לבשתי ביום ה האחרון כאשר יצאתי לדאנס בר?בטח "שיקסה" "תועיבה".אבל אעזוב אותם לרגע.מי אני באמת?זאת או זאת?איך יתכן שיש בי הפכים כאלה.עכשיו אני חושבת שאני מבינה.אלה לא הפכים. זאת השלמה שיוצרת אדם שלם. אז אני אדם שלם ומקווה שאני עם אדם שלם ושואפת לשלמות. שלכם,ואיתכם תהילה(אלישיה)
|