אומרים שבגיל מסוים הנשיםהופכות לבלתי נראות שהתפקיד שלהן בחיים בירידה ושהן הופכות ללא קימות בעולם שבו חשוב רק השנים של הנעורים....אני לא יודעת אם הפכתי ללא נראית לעולם.יתכן.....אך אני מעולם לא הייתי במודעות כה עמוקה של הקיום שלי..אף פעם לא הרגשתי כל כך בתאום עם החיים שלי.ואף פעם לא נהניתי מכל רגע מהחיים שלי כמו עכשיו...גליתי שאני לא נסיכה מסיפורי האגדות....גליתי את היותי בת אדם עם הפשטות שבי עם הקשיים והגדולה גליתי שאני יכולה להרשות לעצמי את הזכות של להיות לא מושלמת.....להיות מלאה בחסרונות להיות בעלת חולשות....לטעות...לא לענות לציפיות של אחרים .ולמרות כל זה לאהוב את עצמי מאוד ...כשאני מסתכלת במראה אני לא מחפשת מה שהייתי בעבר....אני מחייכת למי שאני היום......אני נהינת מהדרך שעשיתי ועושה.ואני מקבלת את הניגודים שבי...אני מרגישה שאני חייבת לברך את הנערה שהייתי בחיבה..אך להניח אותה הצידה ..מפני שעכשיו היא מפריעה לי.עולם האשליה והפנטזיה לא מעניין אותי יותר כל כך כייף לא להרגיש את המעמסה הכבדה שהמרדף האין סופי אחר חלומות יוצרת....החיים כל כך קצרים והתפקיד של לחיות כל כך קשה שעד שאנחנו למדים...אנחנו כבר מתים...להיות בן אנוש זה תפקיד שלוקח זמן נכון? |