צטט: אילנה בהט 2008-06-14 09:43:39

יצירת מציאות - מה מונע מאיתנו ליצור כל מה שאנו צריכים?

אנו יוצרים את המציאות.

עובדה.

אנו יוצרים את המציאות מתוך האנרגיה הפנימית שלנו המורכבת מ:

א.מ.ר ("ויאמר אלוהים: יהי אור ויהי אור...") אשר אלו ראשי תיבות ל:

א - אמונות

מ - מחשבות

ר- רגשות

 

כאשר איננו מודעים להיותנו בוראי המציאות, אנו למעשה בוראים בחוסר מודעות ובלי לשים לב לעובדה חשובה אחת:

פ ח ד י ם הם חומר גלם מצויין ליצור ממנו את המציאות. לדמיין, לפסל, לעצב, לצבוע ולממש....

גם חרדות ודאגות הן חומר גלם שכזה....

מהי דאגה? היא מורכבת ראשית מדמיון. (אנו מדמיינים: מה יהיה אם....ואז כותבים תסריט אימה מפחיד ומצמרר....)היא מורכבת גם ממחשבה, מרגש מתאים שעולה עם המחשבה והדמיון, ומאמונה. (שלילית, כמובן).

א ם כך, דאגה עלולה להתממש!? כבר ידעו זאת חז"ל ואמרו: "אשר יגורתי - בא".

ללומדים זאת פעם ראשונה עלולה להתווסף מייד דאגה חדשה, וזאת לגבי כל ...הדאגות שיש לי....

אז קודם כול נשמו עמוק ו ה ר ג ע ו! זה לא קורה כל כך מהר..... זו הסיבה שעד כה מרבית בני האדם לא שמו לב לקשר שבין מחשבותיהם למה שקורה להם במציאות...

מה לעשות בנוגע לדאגה שכבר קיימת?

אם נקח את המילה ד א ג ה נבלבל את האותיות ונרכיב מחדש נגלה את המילה:

א ג ד ה.

אגדה היא בדיוק ההיפך מדאגה. יש בה חומרי גלם חיוביים ואופטימיים.

במקום לחשוב "מה יהיה אם..." (ולדמיין אסונות ושרשרת של פחדים שמתחילה להלחיץ ולחנוק) נוכל לדמיין תסריט בדיוק הפוך. כזה עם סוף טוב, סוף אגדתי....

ישנם אנשים שפשוט מפחדים להתאכזב ולפיכך הם מפחדים מ"לפתח ציפיות"... מוכר לכם?

ובכן, פיתוח ציפיות הנה מלכודת שכזאת. מצד אחד - אתה לא רוצה "להשלות" את עצמך. ומנגד, אתה בהחלט "שולה" מתוך עצמך את ההסתברות הגרועה והשלילית ביותר....

ובכן, אם אתה מכין עצמך לכישלון, מרגיש בפחד מפני הכישלון, מדוע בעצם.....

שיצירה זו...תיכשל?

הנה, אתה מצליח ביותר ליצור כישלון!

פרדוקס לכאורה, אבל מדוייק.

לעתים מגיעים אלי אנשים שרוצים זוגיות. עם זאת, אנו מגלים יחדיו כי יש להם חששות עמוקים מפני המצב הרצוי, לכאורה למודע שלהם. הם מפחדים, למשל: מאובדן החופש, מאובדן העצמאות, פוחדים להיפגע, יש להם חרדת נטישה, הם מפחדים להיות מושפלים, הם מפחדים....מהמון דברים בעצם. לפעמים שורש הפחד הוא ממש אובדן החיים - מוות!

 

לפיכך אני מסבירה להם שהם... בהחלט הצליחו ומצליחים ליצור לעצמם "אי-זוגיות".

אי שלם שבו אין כניסה לזוגיות, שלכאורה רצויה למודע שלהם. תת המודע עומד על המשמר. תת המודע משתמש ב-"תת מקלע" שמטרפד כל הזדמנות לכך שמישהו יעלה על האי הבטוח שלהם.

אכן, באי שלהם הם חשים מתוסכלים, מאוכזבים, אך מאידך, הם שמורים ומוגנים. הם מצליחים שלא להיכשל במערכת יחסים מכאיבה.

לא תמיד הרצון של האישיות המודעת תואם לצרכיו של תת המודע ושל האני העליון.

כ ל עוד הפחד מהווה הגורם המניע, מדרבן ומוביל - אזי ניצור לנו מתוך החומרים שלו.

פחדנו מפגיעה? בשלב כלשהו ניפגע.

סגרנו את הלב כדי שלא להתאהב ולא להתאכזב שוב?

לב סגור יוביל אותנו למצב שבו נהיה שרויים בעצב עמוק, עד כדי אובדן תכלית וטעם החיים, לעתים... לב סגור אינו מאפשר לנו ל ח ו ש את האהבה.....

עלינו לשים לב לכך שאם אנו רוצים ליצור משהו בחיינו ולא מצליחים - סימן שיש בתוכנו דברים שמעכבים.

רק על ידי התבוננות פנימית כנה ואמיצה נוכל לשלות את האשליות מתוך השליה של עצמנו....

האשליות הן הפחדים, אותם נוכל להתמיר ולהפוך לדחפים.....

תמיד נשאל את עצמנו במלוא האחריות והכנות:

האם אני מונע עכשיו מאהבה?

או לחילופין, האם מה שמניע אותי הינו הפחד?

שתי דרכים יש ליצירה:

דרך האהבה, שהיא דרך האור. המכילה אפשור, קבלה, אמונה (בעצמי ובבריאה).

או -

דרך הפחד, שהינה דרך החושך. המכילה פחדים לרוב, מניפולציות, סבל וקושי.

שתי הדרכים, אגב, הן דרכים מצויינות למען התפתחות הנשמה.

וזו תכליתנו בעולם הזה - התפתחות הנשמה.

 

שימו לב האם אתם יוצרים:

מיצר, מצרה, מצור, מבין המיצרים.....

האם אתם מייצרים צרות או שמא אוצרות......

 

ב א ה ב ה,

 

אילנה בהט

תודעת האחד