כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    איך יכולתי לדעת שהוא נשוי?

    45 תגובות   יום שני, 4/6/07, 00:46

    הייתי מוכנה למות בשבילו. לגור אתו באוהל. לאכול קש בשדה ולקבץ נדבות למענו.

    ישבנו מחובקים מדי ערב, הוא לחש לי דברי אהבה והניחוח המשכר של המילים הפעים את חושיי, נשמתי וגופי.

    הייתי יכולה להמשיך ולשמוח ברגעים המתוקים האלה.

    מניין יכולתי לדעת שמדובר ברגעים גנובים?

    היא הייתה בחו"ל והוא היה שלי. אבל אחרי שהיא חזרה דברים השתנו ואני לא הבנתי.

    כשיותר מדיי לילות הייתי לבד, בעודי בוהה בתקרה ומדמיינת ערבי שבת משותפים, טיולים וימי הולדת, התחלתי לתהות שמא משהו לא תקין. רציתי לשאול ולא שאלתי. הייתי בטוחה שאני מאושרת, ולא האמנתי שמשקרים לי.

    ערב אחד הגעתי לקניון כדי לקנות דיו למדפסת. עמדתי בתור לקופה ולרגע היה נדמה לי שאני רואה את האיש שלי. לא הייתי בטוחה, הרי הוא נמצא בהשתלמות של החברה בצפון. למרות זאת, הנחתי את הקופסא על הדלפק ויצאתי לבדוק.

    הוא עמד שם בחוץ, גבו אלי ופניו השתקפו מחלון הראווה במלוא יופיים. כל כך שמחתי לראות אותו, פניי התחייכו באחת, אבל כשלבי החל להלום בפראות נבהלתי פתאום. איתותים של סכנה בלתי מוכרת עקצצו סביבי ודקרו בראשי. יכולתי להתעכב ולצפות בו. אולי אפילו להכחיש לעצמי שראיתי אותו, אבל אני לא שחקנית כל כך טובה. הייתי יכולה להתאפק ולחזור על עקבותיי, אבל רגליי נשאו אותי אליו וידי נשלחה אל כתפו התמירה.

    הוא ניתר ממקומו ופנה לאחור בחדות, עיניו המופתעות ירו בי אש ושמעתי אותו מסנן לעברי, "מה את עושה פה?"

    אני זוכרת היטב את עיניו הרושפות, את קולו החד, הזר והמנוכר.

    הייתי שם ולא יכולתי לסגת.

    פתאום ראיתי אותה. היא יצאה מן החנות וידעתי שהיא שייכת לו. זה היה ברור ונוקב, זה היה גלוי וכואב. "תכירי," הוא אמר לה, "זו ניצה, סיפרתי לך עליה, היא כותבת לחברה שלנו את החומר לאתר."

    לחצתי את ידה. אני חושבת שאמרתי, נעים מאוד, אני לא בטוחה, אולי מלמלתי משהו אחר.

    הייתי יכולה לעצום עיניים מול המציאות הערומה ולומר לעצמי בקול רם שזה לא נכון, זה לא משנה, וזה לא מפריע לאף אחד. הייתי יכולה לא לדעת לעולם שיש לו בית אחר עם אישה אחרת ולחשוב שאני האחת. הייתי שם ולא האמנתי.

    לעתים אני עוד כועסת. אני מוליכה את הכעס אל פי וצועקת בלי קול.

    לעתים אני מתוסכלת. אני אוספת את התסכול הזוחל במעלה גבי לפקעת ומפוררת אותה לאבק.

    לעתים אני מביטה במראה וסוטרת לעצמי בכאב עד שהדמעות מטשטשות את דמותי לכתם שחור.

    איך יכולתי לדעת שהוא נשוי?

    -------------------

       

    כל הזכויות שמורות לניצה צמרת

    כתיבה ועריכה

     www.words4u.co.il     

    דרג את התוכן:

      תגובות (39)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/6/07 22:58:
      צל"ש לניצה שהגיבה בכבוד ולא החזירה לו כגמולו הרע!!!
      אני מצטערת שטרם קיבלת פתרון. השתדלתי. אין פתרונות קסם. סבלנות. תודה שאתה כאן בפוסטים שלי. קורא ומגיב.
        8/6/07 19:41:

      היי ניצה היקרה.

       תמיד מפתיעה עם הפוסטים.

      חבל אם עם מדפסת לייזר לא היה נגמר כל כך מהר הדיו למדפסת.

      ואז הפוסט היה נגמר אחרת.

      דניאל נעים.

      אגב טרם קבלתי פתרון.

       

       

      צטט: בתיה בכר 2007-06-05 13:27:09

      אין מילים. פשוט מאניק.

      את מתכוונת לזה שיש דברים בלתי נסלחים. נעזוב אותו. מסכנה אשתו.

        5/6/07 13:49:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-06-05 12:07:07

      חנוך יקירי, מי היה מאמין שאנחנו מכירים בלי להכיר, שאנחנו ידידים בלי להיפגש, שאנחנו שותים קפה בלי אינטריגות, שאנחנו צוחקים בכיף ונהנים ו... גם משתטים לפעמים?

      נכון - לא יאומן.

       

      ברבות הימים נתקן גם נתקן

      את כל מה שאי אפשר להאמין,

      ונהפוך הכל לאפשרי!

        5/6/07 13:27:
      אין מילים. פשוט מאניק.

      חנוך יקירי, מי היה מאמין שאנחנו מכירים בלי להכיר, שאנחנו ידידים בלי להיפגש, שאנחנו שותים קפה בלי אינטריגות, שאנחנו צוחקים בכיף ונהנים ו... גם משתטים לפעמים?

      לאיתמר, תודה. אפשר סופ- סופ ללכת לישון בשקט.

       

        5/6/07 06:36:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-06-04 15:03:18

       

      צטט: airbus 2007-06-04 07:55:00

      נכון - לא יכולת לדעת

      ולא יכולת בכלל.

      לא יכולת בליבך לטעת

      ספק תמידי של "אל...".

       

      לאכול קש תמיד אפשר

      וגם באוהל הדוד תום לגור.

      רגע גנוב לעד נשאר,

      ורק היופי הוא אסור.

       

      בטוח שאמרת "נעים מאוד".

      כך הרי למדנו שוב ושוב.

      רצית לגעת עוד ועוד

      ברגע המתוק והעצוב.

       

       

       

       

       

      חנוך, אתה מפוטר. לאלתר. לא יכול להיות כזה דבר. אתה מגיב ומרגש יותר ממה שמתבקש. זו עובדה והמון תודה.

      לא, לא ניצה!

      למה?

      כל כך טוב לנו ביחד - את המעבידה, ואני החורז הנאמן.

      והנה את חורזת בעצמך.

      ככה עושים?

      מפטרים, ומייד ממלאים את המקום?

      כנראה שכן.

        5/6/07 00:45:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-06-04 14:49:25

      איתמר שלנו,

      נכון לרגע זה יש כאן 120 קוראים,, לא הרבה אבל... אם כולנו נבוא ונלחץ עליך לא תעמוד בזה, לכן מוטב לך לגלות לנו ומייד את הסוף או לפחות לשלוח אלי במייל הפנימי. ותודה מראש בשם כולם.

       אין לי לא כישרון כתיבה או סיפור מדהימים (בלשון המעטה), שמתי שם לינק כדי שתוכלו לקרוא בעצמכם.....

       

      השורה התחתונה היא שהם נשואים איזה 35 שנים (זה ממש דוקומנטארי טוב, אפילו שיודעים את הסוף שווה ללכת לראות). 

       

      צטט: שו_קי אתמול 15:33:

       

      "כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים" .

      אני לא מרחם על מי שמתאכזר אלי במודע. אני הייתי גורם לו לסבול מייד והרבה.  ( זה הפן הנתנייתי שבי) 

       

      יש מקום לרחם על אישתו, לעשות לה סקנדל בקניון לא נראה לי שיפתור כלום.

       

       

       

      צטט: taya1 2007-06-04 19:47:56

      ניצה , מאיפה הם באים הזבלים האלה?

      פשוט קשה להאמין.

      טל יקרה, עידן התמימות מאחורינו. כשאני מקשיבה לסיפורי בנות, אני חושבת שעולמי עדיין ורוד. חוצמזה יש קרן אור במנהרה והיא מכוונת אלי.

        4/6/07 20:05:

      הבסיס להעצמה הוא הפקת לקחים מארועים כמו שלך ושל אחרים.

      איך את יכולה להשאר לא חשדנית אחרי ארועים כמו אלה שאת מתארת בבלוג הזה? איפה הפקת הלקחים?

      כשהייתי קטן, בשכונה, למדתי ש"מי שנשרף במרק - עושה פוו ביוגורט"... ואחרי שנשרפתי פעם , פעמיים למדתי את הלקח.

      והטיפוסים האלה...  עד מתי רשעים יעלוזו?  (ואני מדבר בלשון זכר - אבל זה מתייחס לשני המינים). הרי מחר הם יעשו אותו דבר למישהו אחר.

        4/6/07 19:47:

      ניצה , מאיפה הם באים הזבלים האלה?

      פשוט קשה להאמין.

      לפחות אני מקבלת ממך משוב הוגן. תודה
        4/6/07 15:47:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-06-04 15:35:49

       

      צטט: ברק 2007-06-04 15:08:07

      "התחלתי לתהות שמא משהו לא תקין. רציתי לשאול ולא שאלתי."

       

      כנראה שעדיף לשאול, ולא להדחיק ולחיות באשליות.

      ברק היקר, אתה יודע כמה פעמים התסריט הזה של השאלות צץ ועולה? המון . אומרים שנשים חשדניות מטבען. אני לא.

      על אחת כמה וכמה, שאם את כבר הגעת למצב שרצית לשאול ...

       

      צטט: ברק 2007-06-04 15:08:07

      "התחלתי לתהות שמא משהו לא תקין. רציתי לשאול ולא שאלתי."

       

      כנראה שעדיף לשאול, ולא להדחיק ולחיות באשליות.

      ברק היקר, אתה יודע כמה פעמים התסריט הזה של השאלות צץ ועולה? המון . אומרים שנשים חשדניות מטבען. אני לא. אולי בחזקת יוצאת מן הכלל. אולי בחזקת מעידה על הכלל. ואולי אתה צודק, כמו תמיד, המתבונן מן הצד חכם יותר יהעצות שלך תמיד שוות זהב.

        4/6/07 15:33:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-06-04 15:13:22

       

      צטט: שו_קי 2007-06-04 08:42:41

      מה עשית ברגע שהוא הכיר בינך לבין אשתו?

      למה?

       

      שוקי, שוקי, הרי כתבתי.

      מה עשיתי? כלום. עמדתי כמו עלה נדף ואם אני מכירה את עצמי אז אני חושבת שנראיתי כמו פוסטמה. אני לא חושבת שחייכתי. אני בטוחה שלא הושטתי יד ואני גם לא בטוחה שאמרתי נעים מאוד.

      מה למה? ככה.

      גם ככה למה היא מילה מאוד לא מעצימה. בקיצור לא יודעת למה.

      מה אתה היית עושה?

      "כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים" .

      אני לא מרחם על מי שמתאכזר אלי במודע. אני הייתי גורם לו לסבול מייד והרבה.  ( זה הפן הנתנייתי שבי) 

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-06-04 13:04:47

      מניאק

      היי טל, אני לא הייתי קוראת לו חרא כמו ליאור ולא מניאק. זה מבחינתי שם תואר מכובד מדיי.

       

      צטט: אלישיה 2007-06-04 12:28:47

      על  פניו  זאת  תכלית  הכיעור.אך אם  תביטי  על  ההיבט  השני

      אז  קיבלת  מתנה.למה?נוק  אאוט  כזה  תמיד   גורם  להתעוררות.תמיד.

      ותחשבי  על  זה.

      תהילה(אלישיה).

      הוי מתוקה. את צודקת. הארות והתעוררות ממקום טוב הן בהחלט מצע למחשבה...רק חיובית, כמובן.

       

      צטט: שו_קי 2007-06-04 08:42:41

      מה עשית ברגע שהוא הכיר בינך לבין אשתו?

      למה?

       

      שוקי, שוקי, הרי כתבתי.

      מה עשיתי? כלום. עמדתי כמו עלה נדף ואם אני מכירה את עצמי אז אני חושבת שנראיתי כמו פוסטמה. אני לא חושבת שחייכתי. אני בטוחה שלא הושטתי יד ואני גם לא בטוחה שאמרתי נעים מאוד.

      מה למה? ככה.

      גם ככה למה היא מילה מאוד לא מעצימה. בקיצור לא יודעת למה.

      מה אתה היית עושה?

        4/6/07 15:08:

      "התחלתי לתהות שמא משהו לא תקין. רציתי לשאול ולא שאלתי."

       

      כנראה שעדיף לשאול, ולא להדחיק ולחיות באשליות.

       

      צטט: מביטה 2007-06-04 08:11:36

      לבד על הגג שבתות וחגים, זה הדבר הראשון שקפץ לי לראש.

       

      ואחר כך נשארתי עם קצת מחשבות, על מה היית מוכנה לעשות בשבילו ומה הוא עשה לך.

       

      עצוב.

      היי מביטה היפה, יש אנשים שחיים את הרגע. יש כאלה שחיים את העתיד. אבל בשום אופן אסור לחיות את העבר. פוסט כזה עושה תזכורת לעניין ומעלה את רף המודעות. תודה .

       

      צטט: airbus 2007-06-04 07:55:00

      נכון - לא יכולת לדעת

      ולא יכולת בכלל.

      לא יכולת בליבך לטעת

      ספק תמידי של "אל...".

       

      לאכול קש תמיד אפשר

      וגם באוהל הדוד תום לגור.

      רגע גנוב לעד נשאר,

      ורק היופי הוא אסור.

       

      בטוח שאמרת "נעים מאוד".

      כך הרי למדנו שוב ושוב.

      רצית לגעת עוד ועוד

      ברגע המתוק והעצוב.

       

       

       

       

       

      חנוך, אתה מפוטר. לאלתר. לא יכול להיות כזה דבר. אתה מגיב ומרגש יותר ממה שמתבקש. זו עובדה והמון תודה.

       

      צטט: solix56 2007-06-04 06:33:11

      לדעתי הפוסט היה צריך להסתיים במשפט. וזה היה מהמם

       

      היא כותבת לחברה שלנו את החומר לאתר."

      ניסיתי לתת כוכב וקבלתי הודעה משונה

      היי, מה שלומך? ברוך בואך. הודעה משונה ? תתרגל. בטח אמרו לך, שאזל המלאי. זה עניין שגרתי. נותנים 4 ליממה ורק למי שמתנהג ממש בסדר.... באשר להצעה לסיום, יכול להיות שאתה צודק. עוד אחשוב ואולי . תודה רבה.

      איתמר שלנו,

      נכון לרגע זה יש כאן  120 קוראים,, לא הרבה אבל... אם כולנו נבוא ונלחץ עליך לא תעמוד בזה, לכן מוטב לך לגלות לנו ומייד את הסוף או לפחות לשלוח אלי במייל הפנימי. ותודה מראש בשם כולם.

      מניאק
        4/6/07 12:28:

      על  פניו  זאת  תכלית  הכיעור.אך אם  תביטי  על  ההיבט  השני

      אז  קיבלת  מתנה.למה?נוק  אאוט  כזה  תמיד   גורם  להתעוררות.תמיד.

      ותחשבי  על  זה.

      תהילה(אלישיה).

        4/6/07 10:36:

       

      צטט: מביטה 2007-06-04 08:11:36

      לבד על הגג שבתות וחגים, זה הדבר הראשון שקפץ לי לראש.

       

      ואחר כך נשארתי עם קצת מחשבות, על מה היית מוכנה לעשות בשבילו ומה הוא עשה לך.

       

      עצוב.

      נכון - עצוב.

       

      אבל ניצתנו עשויה מחומר מיוחד, שגורם לה לצמוח מכל נסיון.

        4/6/07 08:42:

      מה עשית ברגע שהוא הכיר בינך לבין אשתו?

      למה?

       

        4/6/07 08:11:

      לבד על הגג שבתות וחגים, זה הדבר הראשון שקפץ לי לראש.

       

      ואחר כך נשארתי עם קצת מחשבות, על מה היית מוכנה לעשות בשבילו ומה הוא עשה לך.

       

      עצוב.

        4/6/07 07:55:

      נכון - לא יכולת לדעת

      ולא יכולת בכלל.

      לא יכולת בליבך לטעת

      ספק תמידי של "אל...".

       

      לאכול קש תמיד אפשר

      וגם באוהל הדוד תום לגור.

      רגע גנוב לעד נשאר,

      ורק היופי הוא אסור.

       

      בטוח שאמרת "נעים מאוד".

      כך הרי למדנו שוב ושוב.

      רצית לגעת עוד ועוד

      ברגע המתוק והעצוב.

       

       

       

       

       

        4/6/07 06:33:

      לדעתי הפוסט היה צריך להסתיים במשפט. וזה היה מהמם

       

      היא כותבת לחברה שלנו את החומר לאתר."

      ניסיתי לתת כוכב וקבלתי הודעה משונה

        4/6/07 03:42:

      אהבה משוגעת ( CRAZY LOVE)

       

       

       

      הזכרת לי סרט דוקומנטארי חדש על בחורה שיצאה עם איש נשוי בניו יורק, סיפור הזוי מהחיים.

       

      אז היא עזבה אותו שגילתה שהוא נשוי, העלילה מאוד מסתבכת שהוא מחליט שאם היא לא שלא היא לא תהיה של אף אחד אחר,לאחר שהוא עושה מה שעשה הוא יושב בכלא, ארוסה עוזב אותה, אבל הסוף כל כך מפתיע, מאוד מומלץ :)

      ליאור, ליזה, שולמית ולבנה היקרות,

      זה היה בסוף הקיץ. זה היה כל כך מזמן. והשבוע התחיל בזה ששוב נגמר לי הדיו למדפסת. ושוב התגלגלתי במקרה לקניון הזה. והכל קרה שוב. כמו בסרט שמתחיל אופטימי ונגמר רע. אלא שהפעם את סופו ידעתי.

      ותודה גם לך אור היקר.

        4/6/07 02:58:

      ניצה,

      חלאה.

      איך אנשים יכולים לשקר בכאלה רמות !!

      ניצה בדרך כלל אני אומרת לך שלמרות הכל

      את מצליחה לחייך אותי,לתבל את הסיפור בהומור.

      בסיפור האחרון אי אפשר לחייך.

       

      אל תתייאשי, אני בטוחה שהוא לא מייצג את רוב

      האנשים שפשוט רוצים קשר נורמטיבי

      עוד יגיע האחד הנכון עבורך, אני בטוחה.

       

        4/6/07 02:20:

      הי ניצה

      איזו פדיחה. אפילו בתגובות האושר אצלי לא שלם. הינה אני ממהרת לתקן את סיומת הפוסט המיוחל שיבוא בקרוב  : " ניצה ובחיר ליבה חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה." 

       

      כל טוב

      שולמית

        4/6/07 02:17:

      שלום ניצה

       

      אכן, גם זה קורה בעולמנו. חבל ששוב אין סוף טוב.

      אני עוד מצפה שאחד הפוסטים יסתיים " ומאז אנחנו חיים באוש ועושר עד עצם היום הזה"

      כל טוב

      שולמית

        4/6/07 02:00:

      אין לי מילים ניצה. אני עדיין עם פה פעור. לא יכולת לדעת.

      מאנשים כאלה צריך להתרחק ומה שיותר, אין דבר נבזי מבוגדים. ובדרך כלל זה בא בשילוב קטלני עם שקרנים, כמו במקרה הזה. ממליצה לך לקרוא את זה למרות הפונט הקטן, ותמצאי שם גם אותי בתגובות.

      אנחנו חושבים שהאחרים ינהגו כמונו, שיהיו בעלי ערכים כמו שלנו. אנחנו נותנים להם קרדיט, ולא תמיד הם כאלו, לפעמים הם אנשים ללא מוסר, ללא יושר וללא טיפה של אכפתיות. חבל. 

        4/6/07 00:55:

      חארות.

      כל מילה מיותרת.

      (לא, לא כולכם, רק החארות שביניכם)