0
| חשבתי שזה ממש לא הוגן שהם נתנו לי לסחוב את כל הדברים הכבדים. המים, השימורים, מי לעזאזל לוקח שימורים של שעועית ופול למסע רגלי בסיני? אתם רוצים להרוס את שכבת האוזון סופית? ואת כל כמות המים שצריך בשביל ארבע אנשים לשלושה ימים – בטח איזה 40 ליטר,אני צריך לסחוב לבד? ודני השמן הזה, הוא סחב תרמיל ובו מחבת, אורז, ובטח איזה 50 פסק זמן. הכל יימס לך שם, יא שמן, ותהיה לך דייסת שוקולד חמימה ודביקה. ושתי הפרימדונות, זו עם המטפחת הירוקה, משהו שלקחה מהארון של סבתא שלה, והיפה הגבוהה, סופי קוראים לה. שתיהן נסחבו עם תיקון קליל עם כל מיני מייק אפ. הזויים הייתם ותישארו. ואני עם כל המשקל הזה עלי..שתקתי. מה יכלתי להגיד? להתווכח? להתבכיין? רציתי להראות כמו גבר מול סופי זו, אפילו שלא ספרה אותי ממטר. נצמדה לשנייה, מקשקשת ומרכלת, ולא הסתכלה איך אני משתרך לי מאחור. מה שאפשר לי להסתכל כל הדרך על ישבנה החמוד, והפנטזיות שעשו לי את המשקל להרבה יותר קל. ואחרי כמה תחנות עצירה, ישבנו בצל מתחת לאיזה סלע, ולא יכלתי יותר להתאפק. אמרתי להם שזה ממש ממש לא פיר שאני סוחב הכל. שזה ממש לא פיר שאני יכול להסתכל על התחת של סופי רק מרחוק, ושהיא לא סופרת אותי בכלל. ושאני רוצה להיות אחד מהם, ובכלל.. והם הסתכלו עלי בתמהון, ובסוף סופי אמרה – די, אחמד, בוא נהיה רצינייים. הבטחנו לך שכשנגיע לסנטה, נשלם לך בעין יפה. אז תהיה בדואי טוב ותמשיך לסחוב. |