בפעם האחרונה הוצג המחזה"המלך ליר" בארץ לפני כ 50 שנה בהבימה כשבתפקיד הראשי אהרון מסקין ובתרגומו של אברהם שלונסקי.

הפעם הבמאי הוא הגרוזיני רוברט סטורואה שגם עיבד ופירש פרוש מיוחד את המחזה על פי התרגום של דורי פרנס.לדברי פרנס נעשו בו שינויים רבים תוך כדי החזרות והנוסח העיברי הוא למעשה ''עיבוד גרוזיני שנעשה על פי תרגום לרוסית''.מכנים את המלך ליר טראגדיה של חרטה מאוחרת.המלך ליר מתחרט בדיעבד על מעשיו בתקופת שלטונו.

העלילה נעה בין שני מישורים.המלך מחליט לחלק את ממלכתו בין שלוש בנותיו בהתאם לאהבת כל בת אליו.גונריל-שירי גולן ורגן-קרן מור לאחר חנופה מקבלות את הממלכה כולה ויוצאות מיד נגד המלך בעוד אחותן הצעירה-אהובת המלך שאינה מוכנה לשקר מנודה מהירושה ונוסעת לצרפת.ליר נפטר מהאחריות אך רוצה להשאר עם הסמכות.

המלך הזקן והחלש ללא משענת ושלטון יוצא אל הטבע.

במישור השני הרוזן גלוסטר-אוהד שחר ושני בניו אדגר-מיכה סלקטר ואדמונד-עודד ליאופולד-בנו הממזר.

אדמונד יוצא נגד אחיו כדי להוריד את קרנו בעיני אביו וכך לזכות במלוא ההכרה כבן. הוא מסגיר את אביו כבוגד ומשתלט על רכושו.

אדגר מחליט לנדוד.

העיבוד של סטורואה  חפשי ביותר.גם צורת הבימוי מיוחדת. אין זה בימוי שיגרתי בדרך המלך המקובלת.הוא הפך את ההצגה לספקטקל עם תפאורה מיוחדת במינה -מירן שבדליזה.בהפסקה שמעתי מישהו אומר-''סיגנון של שיגאון''כשהדגיש את הכיתוב ב'א'(שגעון-גאון)

לא הצלחתי לרדת לסוף דעתה של שבדליזה מה היתה כונתה כשהעלתה על הבמה מנורות נאון צבעוניות,כסאות עם קשרים מיוחדים,נחשים מפותלים וכו. לא היתי אומר שהתוצאה היתה נאה ואסטטית.העלילה מתרחשת בארמונו של המלך ליר ולא כך נראה ארמון.כמו כן מה פשר התלבושות המשונות-אנה כרושצ'ובה בהם הולבשו כל השחקנים.

מדוע גלוסטר נועל נעלי אישה עם  עקב גבוה ומדוע הוא מאופר.

כאשר ליר פוגש את אדגר המחופש בסחבות הוא שואל"הזה כל האדם.האדם הטבעי אינו אלא חיה עלובה ועירומה מהלכת על שתיים".האם זו היתה הכוונה לכל התלבושות המשונות-קטנות ואומללות האדם.משך כל זמן ההצגה מופיעים מכל פינה וחור על הבמה חיילים ומשרתים במדים משונים ומגוחכים מתהלכים ומסתובבים  על הבמה או מצלצלים בפעמונים.

יש הקבלה מסוימת בין שתי העלילות.

בסוף הן ליר והן גלוסטר סובלים ובמקור מתים אם כי כאן המעבד משנה במקצת את הסוף.

ליר יוצא מדעתו כתוצאה מסיבלו. אדגר מתחפש לבלתי שפוי כדי לברוח.

הן ליר והן גלוסטר לא הבינו את ההבדל בין שקר לאהבת אמת.לשניהם חטא שהם משלמים עליו. ליר על התאכזרותו לקורדליה וגלוסר על חטא נעורים.

חלוקת הממלכה בין בנותיו לפי מידת האהבה שהפגינה כל בת כלפיו הביאה לחורבנו וסופו המר.

המלך המודע למצבו אינו בורח ממשיך לסבול ומוצא נחמה בשגעון.

ההצגה מתחילה כאשר  במשך  כ חמש דקות אין כל התרחשות על הבמה.אף אחד לא מדבר אין תנועה.כולם כאילו קפואים.לאחר זמן קצר ביותר כולם דרוכים ומחכים לבואו של המלך ושוב כחמש דקות לא קורה דבר על הבמה הכל סטטי לא זז ולא מדבר.

לא כל במאי יכול להרשות לעצמו לביים סצינות כאלו אחת אחרי השניה.

עם הופעתו הראשונה של ליר מרגישים שהוא מופרע בנפשו וזה קצת סותר את הסיבה לשגעון.

כל השחקנים הרבים ובראשם יוסי פולק משחקים היטב אם כי נראה לך שהמשחק חיצוני מנוכר ומאולץ.התרשמתי במיוחד ממשחקו של עודד לאופולד הפעלתן ההחלטי והנמרץ, התככן והאכזר שלא ריחם על איש.

לראות או לא לראות:אין זה שיקספיר במלוא מובן המילה אך ההצגה מענינת ומרתקת, אמנם קשה אך מחזיקה אותך דרוך לכל אורכה למרות הפגמים הרבים מכל הסוגים.אני לא אתנגד לראות אותה פעם נוספת.

נכתב על ידי elybikoret , 4/6/2007 01:25