כאשר בתי הקטנה נולדה הרגשתי שהיא שונה מבתי הגדולה. היא היתה בפעילות מתמדת ולא נחה לרגע.בסופו של כל יום חשתי מותשת וצללתי לתוך המיטה. לא יכולתי לעמוד בקצב שלה.

כאשר החלה ללכת לגן לא שמעתי תלונות מהגננות יחד עם זאת חשתי שהכל הולך לה בקלות ואיננה זקוקה להסברים חוזרים, מספיק היה להסביר לה פעם אחת והדברים נקלטו. מאידך היא גילתה חוסר סבלנות לקצב של המבוגרים ובקשה לרוץ קדימה כל הזמן.

בבית הספר החלו להתגלות בעיות של התנהגות , קשה היה לה לשבת והיא נזקקה לקום מדי פעם , לקחת מחק, עיפרון, שכחה מחברות, לא הכינה שיעורים, אך התוצאות בכל המבחנים היו 100.

בכיתות הגבוהות יותר המורים התחשבו, העריכו את היכולות שלה ולכן גם לא התלוננו על בעית משמעת זו או אחרת.

והנה הגענו לחטיבה, שהחוקים בה נוקשים מבית הספר היסודי, ונוהגים בה על פי שיטת הנקודות, יש גם את המשוב באינטרנט, היו בהחלט בעיות משמעת,ענשים קלים פה ושם הציונים החלו לרדת מ-100 ל -80 אך אף מורה לא טען שהילדה זקוקה לטיפול ..

מיוזמתי פניתי לאיבחון שגילה שהילדה עם מנת מישכל גבוהה מאוד, אך עם בעיות של קשב.

פניתי לנוירולוג והוא טען שהילדה  לא זקוקה לטיפול למרות בעיית הקשב, המורים צריכים לגלות יותר סבלנות לצרכים של הילדה.

אך אני חששתי מירידה בלימודים  ובציונים לקראת העליה לתיכון והצעתי שהילדה תקבל רטלין . הרופא נתן לנסיון קונצרטה.

חזרנו הביתה בשמחה שהנה בא לציון גואל וכל הבעיות נפתרו בגלל כדור אחד ביום.

הילדה לקחה את הכדור, החלה לחוש בכאבי ראש, בחוסר תאבון,נכנסתי לחרדה ופחד, אך לא היה שום שינוי בהתנהגות או בריכוז. נסינו מס' ימים נוספים ולא ראיתי שום שינוי.

הפסקתי את הכדורים.

כעבור חודשיים ימים ראיתי שינוי עצום אצל הילדה, המורים החלו לשבח את התנהגותה, את הרצינות שלה, את השינוי בגישה שלה ללימודים, ואת המוטיבציה.

הילדה שלי מאושרת, הילדה שלי מתבגרת,השינוי בה מתוכה .

זרקנו את קופסת הכדורים ושרנו קונצרטינה  לקונצרטה.

סבלנות הורים יקרים, רק סבלנות.