איך מצאתי את היעוד שלי תמציות פרחי ארץ ישראל פרק 10
אחרי המפגש עם בדרי, ועם תורת האחדות nonduality, השתנה אצלי משהו, המאסטר שנכלא בבלגיה, קיבל פרופורציות של בן אדם, התפרצויות הכעס שלו על אנשים שעזבו אותו (הוא נהג לומר שישויות ישתלטו עליהם (הייתי נוכח בפעם אחת שהוא אמר זאת בנוכחות של 500 איש). חוסר האחריות שלו כלפי האנשים שארגנו קורסים עבורו, הוא נהג לבטל קורסים באופן שרירותי, ועוד. הבנתי שיצרתי תלות בו באותו הרגע הבנתי שהפכתי להיות אסיר בתוך כלא של זהב, החלטתי לבחור בחופש ולעזוב לפני שיהיה מאוחר..
עד סוף שנת 1999 המרכז הישראלי לאנרגיה אוניברסאלית מנה 8000 תלמידים ושישים מורים בכל רחבי הארץ בדצמבר 1999 ערך המאסטר כנס רמה 7 במלון בבוקה רטון מיאמי פלורידה. החלטתי לעזוב את המסגרת ולנסות ולמצוא את דרכי בכוחות עצמי, האמנתי שאני יכול ליצור דבר מה שלא ידעתי מהו בכוחות עצמי, שלא יהיה מבוסס על תלות בדמות סמכותית חיצונית לי אך לא ידעתי אז מה יהיה בעתיד, הכוח להיפרד היה כה חזק שלא יכולתי לחשוב על שום דבר חוץ מהסיום.
ההזדמנות להפרד מהמסטר התרחשה בדצמבר 1999. המאסטר ערך כנס רמה שבע בבוקה רטון מיאמי פפלורידה. טסנו קבוצה של כ-20 ישראלים לכנס, כמות המשתתפים בכנס זה שהגיעו אליו תלמידים מכל העולם עבר את ה-1000.
ביום השני של הכנס ביקשתי את רשות הדיבור ואמרתי למסטר שאני הולך לעשות בארץ את אותו הדבר שהוא עושה, כי אני מאמין שיש בי יכולות שיאפשרו לי לעשות זאת. התשובה שלו היתה כמו התשובה של הרי המזוהם לפושע ששכב על הקרקע והסס אם לנסות ולהגיע אל אקדחו כשהוא תוהה האם נותרו כדורים באקדחו של הרי או לא. הפושע שלח את ידו אל האקדח והרי ירה בו למוות תוך כדי שהמסטר אומר את אותם המילים שהרי אמר לפושע המת.
"על האדם לדעת את מגבלותיו" באנגלית זה נשמע יותר טוב.. a man has to know his limitations…….
יומיים אחרי זה בוטלו כל הקורסים שהמסטר תכנן לערוך בארץ.
שבועיים מאוחר יותר בתחילת שנת 2000 הועברו דרך מכתב כל סמכויותיי לידי בחורה שהיתה תלמידתי שהפכה לנציגתו של המאסטר בארץ במקומי.
הייתי חופשי, או כך לפחות חשבתי.
המציאות לימדה אותי מהר מאוד שהניתוק מהמאסטר חייב להיות מוחלט, מרשימות תלמידים, וכל מה שהייתי קשור אליו, סגרתי את המשרד ברחוב כיכר מלכי ישראל. מייד היתה ירידה בהכנסות, בכמות התלמידים שלימדתי, את הזמן הפנוי שהיה לי הקדשתי לכתיבת שני ספרים שבהם שאלתי את עצמי שאלות וקבלתי מעצמי תשובות שחשבתי שהן מועילות לי והוצאתי אותן בספר הראשון שנראה "כשתדע לעוף תבוא הרוח", והשני בהוצאת גל "חיים צרופים".
קשר עם מאסטר או עם כל מורה רוחני הוא קשר עמוק, שהניתוק ממנו דורש תעצומות נפש רבות. החלק הקל הוא להודיע על הניתוק, הניתוק האמיתי נעשה בשלבים וכפי שאמרה מטי זטי מורה מהאינטרנט שפגשתי "כאשר התלמיד מוכן המורה נעלם". כלומר כאשר האדם מוצא את המורה הפנימי הוא אינו זקוק יותר למורה החיצוני ושניהם מתמזגים לאחד.
חשבתי והאמנתי שהתנתקתי מהמאסטר, ושאני משוחרר ממנו.
בשנת 2003, בחודש מרץ התקשר אלי חבר וסיפר לי שהוא ובת זוגו חזרו מטיול בפרו, שם הם פגשו שמאן פרואני בשם חואן פלורס (חואן של הפרחים) ועבור אצלו תהליך הנקרא אייאוואסקה. אייאווסקה זו היא חליטה של שני צמחים הצומחים באמזונס. הראשון הוא גזע של גפן פראית והשני הוא של צמח הנקרא שקרונה (בספרדית צ'קרה מספר 1). השילוב של שתיהן יוצר חומר פסיכו אקטיבי המאפשר לאדם לחוות מימדים אחרים של תודעה, יש לציין שבארצות הברית אייאווסקה הוא סם אסור.
חשתי דחף עז לנסוע ובלי להסס קבעתי יחד עם חברי לטוס יחד לפרו. במרץ 2003 עליתי על מטוס לארצות הברית ושם קונקשיין ללימה בירת פרו. לנתי לילה אחד בלימה ובבוקר עלינו על מטוס לעיר קטנה הנקראת פוקלפה הנמצאת שעת טיסה אחת מלימה. שם פגשנו את חואן והצטידנו למסע. קנינו פנסים ובטריות, מגפי גומי, ושכמיות גשם.
יצאנו בבוקר ברכב ארבע על ארבע, נסענו ארבע שעות בדרכי עפר, זו היתה סוף תקופת הגשמים אך לילה לפני הנסיעה ירד גשם שוטף שהפך את הנסיעה למאבק עיקש בבוץ כאשר אנו מאלתרים חילוץ משלוליות בוץ עמוקות. (ראו תמונה)
אחרי ארבע שעות של נסיעה הגענו לעירה קטנה על גדות נהר רחב ידים שהירקון לידו נראה כמו זרזיף מים היוצא מברז. על גדת הנהר הציגו הדייגים את שללם מקרוקודילים ערופי ראש ועד דגי פירניה מפחידים היכולים לחסל פרה שלמה תוך ארבע דקות. עלינו על סירה שנסעה על הנהר במשך 20 דקות ונעצרה בשום מקום. ירדנו מהסירה והתחלנו ללכת ברגל בדרך שנמשכה ארבע שעות בתוך הג'ונגלים עד שהגענו לרמה ממנה יכולנו לראות בעמק בקתות עם גגות ענפים מסביב למבנה שנראה כמו אולם גדול שבצידו הצפוני זרם נחל הזורם על סלעים וולקנים וטמפרטורת המים שלו היא של 90 מעלות צלזיוס.
למקום קראו מאיהנטויקו ובנה אותו במו ידיו השמאן חואן פלורס.
קיבלנו בקתה, בכל חדר שתי מיטות עם כילות, מנורת שמן, שירותים בטבע ומקלחת היא צינור היוצא ממעין סמוך גבוה שחיברו אליו צינור היורד עד לכפר.
חואן שהוא פרואני דיבר ספרדית ומכיוון שחייתי שלוש שנים בוונצואלה יכולתי לתרגם את דבריו לחברי הישראלים. חואן סיפר לנו שהמשקה אותו הוא מכין שימש שנים רבות את צאצאיי האינקה ואפשר להם להתחבר למימדי מודעות גבוהים ולשאוב משם מידע על המציאות חלק מהמילים אותם שר השמן בטקס הם בשפה הנקראת קאצו'אה שהיא שפת המקור של ילידי המקום מהמאה ה-15 לספירה.
ולטקס עצמו.
עברתי שלושה טקסים בשבוע, יום כן ויום לא, ביום הטקס שמתחיל בתשע בערב אוכלים רק עד שעה 12 בצהריים, לאחר מכן אסור לאכול, אסור לאכול משום שבטקס עצמו מקיאים ועדיף להיות על בטן ריקה, כי על בטן מלאה זה יכול להיות ממש סיוט.
בתשע בערב מגיעים שמנים מהסביבה וכולנו מתישבים במעגל על מזרונים, ליד כל אחד יש סיר להקאה, מים ושמיכה אם טמפרטורת הגוף תרד.
הטקס מתחיל כשהשמנים מתחילים לשיר, והם לא מפסיקים כל הטקס כדי שהיכן שלא תהייה במסע יהיה לך תמיד חיבור דרך השירה למציאות, לקרקע. השירים מעורבים מילים בשפת קצ'ואה ובספרדית המשבחת את ארץ הקודש, את ישו שליח האל, ואת ירושלים, תאמינו לי זה היה מאוד מוזר לשמוע את ירושלים ואת האדמה הקדושה בפיו של שמאן שבחיו לא היה שם.
עם התחלת השירים, מוזג חואן פלורס, מעט משקה לתוך כוס ומגיש לך אותו לשתות. הטעם נורא, הוא דומה לעשב חיטה אך פי עשרים יותר מגעיל. ואז מחכים, אחרי חצי שעה מתחילים לחוות. החוויות שלי היו מדהימות, לא הקאתי באף אחד מהמפגשים בראשון יכולתי לראות את המבנה האנרגטי של האנשים בריבועים צבעוניים המתמזגים עם הסביבה ואם אנשים אחרים, ובמפגש השני הפכתי לצמח, מרגלי יצאו שורשים, שמעיתי התחדדה, חוויתי חום עז בכל הגוף והפכתי להיות מודע לרעש הזמזום הבלתי פוסק של החרקים, הכיתי שורשים עלותי היתה ירוקה ונעה ברוח והמענין הוא שהייתי מודע לכך שאני צמח.
במפגש השלישי ניהלתי דיאלוג עם ישות, שלא הפסיקה לצחוק עלי, שמעתי את המילים בעיות כלכליות.................חחחחחחחחחחחחחחחחחחח, אובר דרפט.........................חחחחחחחחחח, בעיות כספיותחחחחחחחחחחחחחחחחח, הצחוק היה מדבק, פשוט התפקעתי מצחוק מהליצן שדיבר איתי ובעיקר מהאבסורד שבמחשבות הללו. בסיומו של התהליך שאלתי את הליצן איך אבל איך אזכור את כל מה שחווית יחד איתו היום והמסר שקבלתי היה אתה תזכור אם תקבל את מה שיש.
חואן השמאן דיבר איתי וביקש ממני להיות הנציג שלו במדינת ישראל, להביא לו אנשים שיעברו את התהליך בפרו, והינה אני בהתלהבות מתחיל לחשוב איך אני מביא אנשים ומעניין אותם להגיע לפרו ומתרגם להם בספרדית את מילותיו של השמאן, אפילו אמרתי לעצמי איזה יופי שלמדתי ספרדית כנראה שזו הסיבה שחייתי שלוש שנים בונצואלה, ואז הכתה בי התובנה במלא כוחה.
חואן פלורס, השמאן מפרו דמה שתי טיפות מים למאסטר שעזבתי רק שלוש שנים קודם לכן, ואני במחשבותי ובכוונותיי חיברתי את עצמי לחואן, מה שבאמת עמדתי לעשות הוא להעתיק את תשומת ליבי ממורה אחד למורה שני. במילים אחרות המורה החיצוני לא נעלם הוא פשוט שינה צורה חיצונית הצורך שלי במורה חיצוני לבש צורה בפרו, של שמאן מקומי ואני כמעט ושכחתי את שיעורי.
התובנה זעזעה אותי עד היסוד, תרגמתי לישראלים בפרו בדיוק כמו שתרגמתי לישראלים שנסעו לכנסים באירופה של המאסטר הקודם, וכמעט שנענתי להביא ישראלים לפרו. הבנתי, לא נסעתי ארבעת אלפים קילומטר כדי לעבור טקס של איאוואסקה, אלא לבחון האם באמת השתחררתי מהצורך במורה חיצוני בסמכות חיצונית שאינני מאמין שהיא נמצאת בי עכשיו!. היופי של התהליך שעברתי הוא שקבלתי הזדמנות נוספת לחזור על אותו השיעור, אך הפעם הייתי מודע לו ובחרתי שלא לעבור את השיעור הזה שוב.
לא חזרתי יותר לפרו, הבנתי והפנמתי הגיע הזמן להתמקד במה שקרוב אלי.
היגיע זמן הפרחים, פרחי-ארץ ישראל.
על המורים הרוחניים ועל הקושי לעזוב אותם בכתבה הבאה:
|