פעם היה פה יפה. בשנות השבעים אנשים לבשו כאן מכנסי פיל והלכו עם נעלי יגואר. התמימות הייתה כה נפלאה... אם לדוגמה, מישהו היה אומר "אנרגיה", היו כולם נזכרים במורה לפיזיקה. אם אמר "זרימה", היו חושבים על נחלים. את המילה "הארות", לעומת זה, לא היו מבינים בשום אופן. בכללי היו משייכים אותה לחברת החשמל. אולי "טעות דפוס" היו מסבירים לעצמם. "חיבורים לאדמה". ברור. זה האוהל שלנו בצופים. "תיקונים", זה אמא כשהיא מתקנת חורים בגרביים. "צמיחות"?... אני, לדוגמה, הייתי מיד חושב על מה שצומח על לחיי חבריי. הם גידלו פאות ולי לא צמח כלום. גם רקפות זה צמיחה... גם כלניות. כל זה היה בעבר. את מה שהתרחש כאן בשנות השמונים אי אפשר להשיב לאחור. כבר אז ברור היה שזרים, סביר יותר זרות, חדרו לגינת הפרחים שלנו- לגינת העברית. אנרגיות התחילו לצוץ כאילו הן פרחים. עם זאת, רק שנים מאוחר יותר הסתבר ששתלו לנו עשבי בר בגינה. האמת , הסיפור הזה הוא היסטוריה. אף על פי כן, אפילו היום, אני נותר נאמן לדור הישן. לא מסתפק במילים כלליות, כאלה שאמורות להביאנו אל האושר בלי קשר לכלום... מין עשן שאין בו אש. מזכיר את "בגדי המלך החדשים". כולם קולטים את החרטה אבל מעריכים שהחכמים רואים כאן עוד משהו. כל שנותר לעשות הוא להכניס ללקסיקון, להמתין להזדמנויות מתאימות, ואז... לקשקש. גם פשוט, גם מתוחכם, רוחני ביותר, חופשי... לצמוח, לזרום, לתקן, להפיץ אנרגיות, לקבל שיעור, להתחבר, לשחרר, להאיר- קופסה של ממתקים מאוד זולים. מהו "פופליזם", אם לא זה? הרי את הרוחניות לא המציאו בשנות השמונים. היא גם לא נכס ישראלי דווקא. נדמה שדווקא בתקופה זו, בארצנו, היא הפכה ל"תחפושת חכמים". אנחנו בשיאה של תקופת "הישראליזם". סוג של "ניאורוחניזם". צריך הרבה מאוד סבלנות.
|