הנחש וחווה בתפקיד היצר הרע -

מה הקשר ביניהם לאהלה של תורה? 

הכל תלוי בזווית המבט,

של האיש והבן על האשה והבת.

האם אל האהל אנחנו עם הפנים

מסתכלים מבחוץ או באמת מבפנים...

כי מי שרק מבחוץ מסתכל

רואה את כל העולם המתקלקל -

רדיפת החומר, טיולים וקניות,

שחיתות, סמים ושלל יצאניות.

יש גם קצת אור בו ניתן לבחור,

אך מתרגלים מהר למבט השחור...

ומי שמצליח גם בעולם הרחב,

ללמד זכות על כל גווני אחיו,

יודע שמי שבאהל עִם עַם הספר,

בשבילו חווה היא עפר ואפר...

ולנחש בתפקיד היצר הרע,

משעמם מאוד בעולם נקי של תורה.

זה נכון שצריך לא פעם להתמודד,

אבל גם מי שנופל, קם ומתעודד.

זוכר את החזון ואת המטרה,

ומבין את תפקיד אהלה של תורה.

יהי שלום בחילך ובארמנותיך שלוה -

בתוך האוהל רק קדושה ואהבה.

והחווה והנחש בחוץ הם רודפים,

אחרי הפריירים שרק מתחלפים...

עלינו להבדיל מתוך ענווה,

בין האהבה לבין התאווה.

אהבה היא מהות של הזדהות וחיבור,

ולא איזה act שגם מוביל לעיבור.

לכל זמן ולכל חפץ עת,

וביצר האדם אינני בועט...

לא מבטלים את פרו ורבו,

ולא אומרים אל תתאהבו.

עלינו רק להבחין בין עיקר לטפל

ולא להגרר אחרי היצר האפל.

לשמור את האהבה נקיה וטהורה,

מחוברת במקומה לאהלה של תורה.

(נכתב בתגובה ל- http://cafe.themarker.com/view.php?t=477741)