כותרות TheMarker >
    ';

    אוסטריאליה

    מחשבות, חוויות, נסיעות ורעיונות ממקום אחר לגמרי - ממש.

    ארכיון

    ילדי הירח

    33 תגובות   יום ראשון, 15/6/08, 14:51

    הייתי במסיבת יומולדת קסומה. יומולדת 50 של חבר. אי שם באמצע המרחבים והטבע, בהאנגר הענקי שבנה, שטובל בירוק, בכחול, בשמש נהדרת ביום, ובירח הכמעט מלא באותו לילה.

     

    נוסעים בכביש מפותל וארוך. בחוץ - קר. קר מאוד.

     

    נכנסנו להאנגר, עברנו למרפסת ומשם גלשנו למדורה. מסביבה מצטופפים הרבה "בסביבות גיל 50" ממש מהסרטים: הגברים צנומים, עם שיער ארוך מאפיר בקוקו שגולש מתחת לכובע צמר. הנשים לבושות ברישול מה, סוודרי ענק, שלים, שיער ארוך גלי, מאפיר. מישהו מוציא גיטרה. מתחילים לשיר. עוד אחד מצטרף ללוות בתיפוף. מעבירים סיגריות. ריח הגראס כבר באוויר. יושבים ככה, שעות. מדברים, שרים, צוחקים, מתחבקים, מתחממים.  בשקט, בשקט.

     

    הרגשה של אהבה.

     

    אני וילדי פרחים אמיתיים. כאלה שנולדו בתקופה המתאימה. שבחרו בה כדרך חיים והתקבצו מכל העולם כאן בבירת ההיפים, בביירון. אנשים רוחניים, צנועים, טבעיים, צמחונים, אקולוגים וחופשיים. טוב, אולי לא כולם כאלה - אבל ככה הרגשתי שם, במסיבה.

     

    הרבה אהבה.

     

    וראיתי אותם, שכבר עברו כברת דרך, וחוו, וידעו, והרגישו, וניסו. והם נראו נהדר. קצת מבוגרים. קצת רזים. אבל יפים, ושמחים. קורנים בשלוותם ומרגשים בנוכחותם. עמדתי לידם. נשמתי את ניחוח הטבע והעשן, וספגתי עמוק עמוק את הרגע.

     

    ומחשבה אחת עלתה בראש כשנפרדנו מהם: הזמן לא מחכה לאף אחד. אפילו לא לי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/8/08 02:31:

      צטט: אריאלה גל 2008-08-09 15:41:06


      איזה יופי של חוויה עברת.

       

      אישית אני קוראת לרגעים אילו רגעי קסם. יצא לי לחוות אותם בסיטואציות שונות ומגוונות. ובדיעבד אף פעם לא הצלחתי לשים את האצבע על מרכיבים מוחשיים שאוכל לאמץ ושלשחזר. 

      זו חוויה שבעקרון  אפשר לחוות בכל מקום בעולם ללא תלות בגיל, מצב כלכלי וכו'. נראה לי שהתלות - תנאי היחידים הם המצב הנפשי של המשתתפים. עד כמה את והשאר פתוחים לזרום ולהינות מהרגע.

       

       

      יפה הרעיון הזה :-)

      מפתיע רק שבשל התלות הזאת, אירועים כאלה מאוד נדירים, כשבעצם, כל מה שצריך זה בסך הכל שיתוף פעולה מכל הנוכחים.הבעיה היא שאנחנו רק לעתים רחוקות מודעים לכך ויכולים לעשות משהו מודע בנידון...ועד אז, שזה נשאר בתחום הספונטניות והמקרה, או שלא?

        10/8/08 02:12:

      צטט: omore 2008-08-08 11:29:18

      לא לשכוח שהזמן הוא המצאה שלנו

      המצאה טהורה של האנושות

       

      הוא לא קיים בטבע כלל וכלל

       

      מה שקיים זהו הרגע הזה כאן ועכשיו

      לכן אין צורך לחכות אלא פשוט לעשות :-)

       

      כמה נכון.

      אם כך: "החיים לא מחכים לאף אחד. אפילו לא לי. "

       

      תודה :-)

        9/8/08 15:41:


      איזה יופי של חוויה עברת.

       

      אישית אני קוראת לרגעים אילו רגעי קסם. יצא לי לחוות אותם בסיטואציות שונות ומגוונות. ובדיעבד אף פעם לא הצלחתי לשים את האצבע על מרכיבים מוחשיים שאוכל לאמץ ושלשחזר. 

      זו חוויה שבעקרון  אפשר לחוות בכל מקום בעולם ללא תלות בגיל, מצב כלכלי וכו'. נראה לי שהתלות - תנאי היחידים הם המצב הנפשי של המשתתפים. עד כמה את והשאר פתוחים לזרום ולהינות מהרגע.

       

        9/8/08 14:28:

      רק במקומות בהם הזמן נמדד בימים ושבועות, והחיים נסובים סביב נצחון נוסף בקריקט

      יכולה חבורה כזו להתקיים, ולחיות בצורה אוטנטית את חייה.

      אנשים מבוגרים שלא התבגרו,

      ילדים שהזדקנו, אבל יפה.  רגוע

        8/8/08 11:29:

      לא לשכוח שהזמן הוא המצאה שלנו

      המצאה טהורה של האנושות

       

      הוא לא קיים בטבע כלל וכלל

       

      מה שקיים זהו הרגע הזה כאן ועכשיו

      לכן אין צורך לחכות אלא פשוט לעשות :-)

        8/8/08 04:10:

      צטט: תמר קפואנו 2008-08-07 21:43:36


      לא, הוא לא מחכה לנו הזמן. האם אנחנו מחכים לו?....

       

       

      אולי לא מחכים לזמן, אבל בהחלט מחכים...ומחכים...ומחכים..למה (what for)  ולמה (why)?

       

      תודה :-)

       

       

        7/8/08 21:43:


      לא, הוא לא מחכה לנו הזמן. האם אנחנו מחכים לו?....

       

        7/8/08 12:22:


      מקסים... קצת מקנא... אבל בעיקר מאושר ממה שכתבת...

      ילדון ירח

        4/8/08 17:09:

      אפשר להרגיש את האהבה ואת החוויה. נשמע כיף אמיתי ואושר ושימחה יופי!
        23/7/08 19:40:

       

      קראתי מספר פעמים כדי להיכנס לאווירה הקסומה עד שצדתי את משפט המפתח לדעתי

      "אנשים רוחניים, צנועים, טבעיים, צמחונים, אקולוגים וחופשיים" וכמובן... אהבה.

      יפה כתבת :-)

       

        20/7/08 08:42:
      מדהים. כתבת כל כך יפה ואפשר ממש לקבל את הוייב של המקום דרך המילים שלך!
        20/7/08 08:34:


      ***********

      יפה כתבת אכן הזמן ממשיך לזרום קדימה

      צריך להנות ממנו

       

        19/7/08 17:55:
      מעורר מחשבות...
        19/7/08 17:10:


      הרבה אהבה וכל הזמן... במיוחד כשהוא לא מחכה

       

      אהבתי. כיכבתי.

        18/7/08 01:26:

      מעורר קנאה.

       

      משהו במקומות המרוחקים האלה מקבץ אנשים יותר שפויים,

      יותר נושמים, יותר חיים.

      זו היתה גם החוויה שלי כשגרתי באחד כזה כמה שנים.

       

      תהני כל-כך כשזה סביבך, זה לא קל למצוא בהמשך...

      תודה על החוויה והכתיבה המחיה אותה,

      רומי

        3/7/08 08:49:


      נשמע באמת כמו חוויה נפלאה.

      איזה יופי, איזה כייף.

      חיוך

        2/7/08 19:36:


      נשמע חוויה מיוחדת במינה!. לחוש אווירה של אהבה, זה דבר נדיר ומיוחד.

      שולחת כוכב של אהבה.

        28/6/08 11:38:

      איזה שטוטניקית אני.

      לרגע חיכיתי לרגע....

      ואז הצלחת להעיר אותי, תודה.

      התאים לי להיות שם איתך קורץ

        26/6/08 09:29:

      לגמרי לא מחכה .ואנחנו עסוקים לרוב בלבזבז אותו על דברים שוליים...

      אהבתי מאוד את תחושת החוויה .

        25/6/08 22:39:

      כתיבתך נפלאה, העברת היטב את התחושות,

       אני אוהבת את הפרחים האלה...:-)

        22/6/08 09:57:

      האנשים האלה נמצאים בכל מקום.

      צריך רק לדעת איפה לחפש ולרצות מספיק למצוא  :-)

       

      אכן שבוע נפלא ...

      צטט: .a.m. 2008-06-22 02:14:56

      טוב , כנראה שיש לי עוד 10 שנים לתכנן איך ועם מי אני רוצה להגיע לשם ,

      כיף לשמוע שנשארו עוד מקומות ואנשים שיודעים להינות מכל רגע ולהתנתק מהמירדף הבילתי פוסק אחר הזנב של עצמם .

       

      שיהיה שבוע נפלא !!

       

        22/6/08 02:14:

      טוב , כנראה שיש לי עוד 10 שנים לתכנן איך ועם מי אני רוצה להגיע לשם ,

      כיף לשמוע שנשארו עוד מקומות ואנשים שיודעים להינות מכל רגע ולהתנתק מהמירדף הבילתי פוסק אחר הזנב של עצמם .

       

      שיהיה שבוע נפלא !!

        21/6/08 03:15:

      כמה יופי.. כמה אהבה..

      תודה ששיתפת ..

      ממש עושה חשק להיות..

      *

       

        17/6/08 13:55:

      תודה! לחיי האהבה :-)

       

      צטט: סיגל שין. 2008-06-17 13:42:16

      נשאבתי לתוך החוויה,

      כתבת מקסים, עם המון אהבה!

       

      שנרבה למלא את הזמן שלנו באהבה! וכמה שיותר!

       

       

       

        17/6/08 13:52:

      זה נכון. תלוי מאיזה זווית מסתכלים, ועד כמה מכירים את המקום :-)

      ביירון עצמה מאוד ממוסחרת. המון תיירים, ולפעמים גם זה לטובה - כי בזכות זה לפחות יש כאן קצת מסעדות, אולם קולנוע וכמה חנויות נורמליות :-)

      ילדי הירח כבר מזמן לא יכולים להרשות לעצמם נדל"ן בביירון. הם עזבו את העיירה לטובה ישובים כפריים - אבל אף פעם לא התרחקו מהסביבה.

      אני עדיין לא הצלחתי לשים את האצבע ולהגדיר את זה באופן ברור מספיק, אבל כאן יש משהו באוויר ובאווירה. מרגישים אחרת.

      אני לא אשכח את הפעם הראשונה שבאנו לבקר מבריסביין. הלב פשוט התרחב. הסתכלנו אחד על השניה ואמרנו - זהו, כאן אנחנו רוצים להיות. אחרי יומיים, כבר היינו בדרך ל- shire עם שישה ארגזים וג'יפ מודל 90...

       

      צטט: ranpergamin 2008-06-17 12:50:42

      כן.. באוסטרליה ובביירון ביי בפרט בהחלט אפשר לבחור בדרך חיים כזו, ולחיות אותה בשקט..

       

      אני דווקא לא הרגשתי את ההרגשה הזאת כשהייתי באיזור ביירון ביי.

      אני לא איש של מעוזי תיירים, אבל עדיין ההרגשה מסביב הייתה של מיסחור מה שהיה פעם סמל של חופש, אהבה, וגם קצת עצבות, על אותם אנשים שדווקא נראו מאד קשי יום, וקצת מנותקים מכל מה שקורה היום, ולא במובן הטוב של המילה.

       

      אבל אין ספק שיש רגעים כאלה, שבהם יש רוגע, שלווה, ופתאום יש זמן להסתכל על עצמך ועל החיים שלך, ולהבין שהכל זמני.

       

        17/6/08 13:42:

      נשאבתי לתוך החוויה,

      כתבת מקסים, עם המון אהבה!

       

      שנרבה למלא את הזמן שלנו באהבה! וכמה שיותר!

       

       

        17/6/08 12:50:

      כן.. באוסטרליה ובביירון ביי בפרט בהחלט אפשר לבחור בדרך חיים כזו, ולחיות אותה בשקט..

       

      אני דווקא לא הרגשתי את ההרגשה הזאת כשהייתי באיזור ביירון ביי.

      אני לא איש של מעוזי תיירים, אבל עדיין ההרגשה מסביב הייתה של מיסחור מה שהיה פעם סמל של חופש, אהבה, וגם קצת עצבות, על אותם אנשים שדווקא נראו מאד קשי יום, וקצת מנותקים מכל מה שקורה היום, ולא במובן הטוב של המילה.

       

      אבל אין ספק שיש רגעים כאלה, שבהם יש רוגע, שלווה, ופתאום יש זמן להסתכל על עצמך ועל החיים שלך, ולהבין שהכל זמני.

        17/6/08 04:15:

      אהלן אילן, משתאה, מולי, ארטישוק וניצה,

       

      נחמד לדעת שאני לא לבד :-)

      תודה על התגובות!

       

      אורית.

      נשמע ונקרא כמו חוויה טובה. 

      לפעמים הפלא הגדול הוא לראות אנשים שמרגישים טוב עם עצמם, עם אורח חיייהם, עם גילם. לקחת חלק בנוכחות החיובית שהם מקרינים לסביבה.

      לטעמי יש בגיל 50 נינוחות מסויימת, אנחנו יכולים לבחור מה, כמה ואיך. מצטרפת אליך לאווירה ולחוויה.

      ניצה

        

        15/6/08 19:49:

      כפי שנאמר, החיים זה עכשיו.

       

      ולא פחות מיוחד זה הסיפור המקסים על הדרך חזרה והשיר המתגלגל.

       

      אל תוותרי..

       

      לשון

       

       

      איזו חוויה קסומה תיארת. מחייך
        15/6/08 18:01:

      אז הנה, אני רואה שאפשר להגיב גם בלי "להציע חברות" ובכל זאת להיות חברים...

      אהבתי את התובנות שלך מהערב הזה, אמה-מה, - איזה רזים? אחרי 50 לגוף יש חיים משלו והוא לא בדיוק מציית לחוקי המטבוליזם שפעלו עליו לפני-כן. או או שהחושך היחסי ועננת העשן שריחפה שם בגובה נמוך הסתירו מענייך את הכרסים, או שהחולצות הרחבות והמרושלות בסיגנון הסיקסטיז-סבנטיז עשו זאת.

       

      הרזים באמת הם אלה שאינם מסתפקים בעשב ידידותי וצורכים כימיקאלים גרועים בהרבה. כמו אלה שודאי הבחנת בהם בעיירה הסמוכה הקרוייה נימבין.

       

       אני, אגב, שקלתי ברצינות לחזור לשם לפני שיפוג הקסם והכרכרה תהפוך לדלעת, אבל בסופו של דבר שמתי אוזניות בבית והמשכתי את המסיבה לצלילי הבלוזים הכבדים שאני שומר להזדמנויות כאלה, אשר אותם אני כל-כך אוהב.

       

      זה עבד עד 2 אחר חצות... (יותר טוב מסינדרלה, לא?)

       

       

       אגב, איך לעזאזל מוסיפים כוככבים? נשארו לי כמה מאותו לילה בהיר וקפוא ורציתי לחלוק אותם איתך

       

       

        15/6/08 17:28:
      לא משנה מה היה.
      העיקר התחושה- של אהבה.

      פרופיל

      oritb
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      על רשתות חברתיות