כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שלב הראי

    "שלב הראי" מופיע זמן-מה אחרי גיל ששה חודשים, כשהתינוק מזדהה עם דמותו שלו. כיוון שדמות זו מופיעה לתינוק כאחדות שלמה במרחב, שלב זה מציין את רכישת האחדות המרחבית של התינוק. תחילה מגיב התינוק לגילוי זה בשמחה, בגלותו דרך הדמות כי הוא שלם, אבל מאוחר יותר מתחלפת שמחה זו בחרדה כאשר הוא חש בפער שבין אחדות הדמות בראי לפיצול הקיים עדיין בנפשו פנימה. פער זה מלווה את האדם כל ימיו.

    דרך הבלוג הזה תוכלו להכיר אותי קצת יותר, לשמוע רכילות מקצועית מעולם האיור ואולי גם לקבל טיפים בתחום הבישול

    הילד- יומן מסע- פרק ראשון

    16 תגובות   יום שני, 4/6/07, 13:57

    כבר באחד מהשבועות הראשונים שבהם פסענו לראשונה במשעולי החברות הטרייה שלנו, דאגתי להכריז בפניו: " ללדת ילד זה בדיוק כמו לרצוח ילד, למה לי לקחת אחריות על חיים של מישהו מבלי שיש לו את היכולת לבחור. אתה חייב להבין, אני לא רוצה ילדים". הבחור הצעיר והחטוב שעמד מולי קצת מובך ומבולבל לא הראה סימנים של התנגדות או בריחה, להפך, היה נדמה כאילו ההכרזה הזו שלי, היה בה כדי להרגיע כמה מאותם יצרים גבריים ידועים, חשוכים, אלו שכשמגרדים בהם יותר מידי יכולים להעיף את בחיר ליבך לקיבינימט לנצח נצחים.

    הבחור שלי נרגע וגם אני, מה שלא מנע ממני לשטוח בפניו עוד אי אילו טיעונים והסברים במהלך השנים שעברו עלינו, מבלי שאפילו שאל.

     

    הייתי ילדה עזובה ופגועה עם אמא שלא היתה הרבה בתמונה, אבא אוורירי וחבורת ילדים אנונימיים בכל מיני גדלים וצבעים שקראתי להם חברים והם קראו לי לשחק איתם למטה, רק לפעמים.

    בכיתה הייתי רוב השנים ה"תלמידה החדשה או המוזרה הזאת", ולא היה ממש מגניב לדבר או לשחק איתי.

    אני זוכרת איך קוויתי בכל ליבי שהילה תזמין גם אותי לאחת מאותן המסיבות הסגורות של ערב יום שישי, הייתי נרדמת על השולחן הירקרק בכיתה שמיצחי המיוזע מוחק מאות קישקושי עיפרון המסמנים את הגבול העובר ביני ובין שותפתי השמנמנה והלא מקובלת וחולמת שרוני מציע לי חברות ועינבל מתחננת שאקנה איתה ביחד מתנה, ואז הייתי מתעוררת... המורה היתה שולחת אותי לשטוף פנים, ובשירותי הבנות בכל כוחי מצאתי את עצמי משפשפת את הגרפילדים האפורים שהיו מרוחים על פניי ואמות ידיי.

    בבית הייתי המון לבד או כמו שהיה נהוג לכנות אז: "ילדת מפתח". לא היתה לי שמחת חיים ולא היה מספיק כסף בבית כדי לשמח אותי בדרכים עקיפות שלא כוללות תשומת לב ואהבה, כמו טיולים, מתנות, נסיעות וחוגים.

    עוד בימים ההם תהיתי רבות על קנקנם של החיים האלה שנגררתי לתוכם בעל כורחי ואיך שני אנשים כל כך תלושים וחסרי אחריות יכלו לקחת לידיהם את שרביט האלוהים ולהפיח חיים עלובים וחסרי כל, בגוף כה זעיר וחסר אונים.

     

    שהחלטנו לשים קיץ לחיי הרווקות ( שבזה דווקא רציתי מאוד), לא שכחתי לציין שוב ושוב בפניו ובפני הוריי והוריו את העובדה ש"אין לי בעיה לאמץ עד מחר אבל ילד משלי אני לא עושה!". חלקם נבהלו וחלקם הרימו גבה, אבל אלו שחייכו, הכי הפחידו אותי.

    כאילו אמרו לעצמם:" היא אישה, תפקידה בחיים האלו הוא להיות שפוטה של השעון הביולוגי, כך נולדה, כך תמות. יום יבוא...."

    המשך יבוא...

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/6/07 17:10:

      מקסים ממשיך לחלק 2

       

        5/6/07 15:07:
      אין אין! את מים עמוקים!
        5/6/07 13:59:

      ורק אני מתינה לחלק ב' בסבלנות לא אופיינית!

      כל התגובות למעלה הם ספויילרים?!

      אנא, עדכני את העם.

        5/6/07 10:41:
      נבוך
        4/6/07 22:06:

      "עוד בימים ההם תהיתי רבות על קנקנם של החיים האלה שנגררתי לתוכם בעל כורחי ואיך שני אנשים כל כך תלושים וחסרי אחריות יכלו לקחת לידיהם את שרביט האלוהים ולהפיח חיים עלובים וחסרי כל, בגוף כה זעיר וחסר אונים."

       

      דוקא מהמקום הזה, של הכאב, אפשר להיות הורה מדהים.

      וחוץ מזה, איזה עלובים, תראי איזה פלא נהייה ממך. יא אללה שלך. 

       

        4/6/07 17:35:
      אוף איתכם!!
        4/6/07 17:28:

      הילית  =]

       

      שמחתי לקרוא [וטפו טפו טפו חתולשחור מזל טוב]

      ואיך אמשלי "מקללת" אותי: "שיהיו לך 5 בנות כמוך"

      [לא הצליח לה מיודעמה בינתיים בקללות]

      אז... הכל עובר אלייך  - ולי מרחוק, נראה ש

      ילדה אחת, קצת כמוך, נראה לי יהיה רק שמייאח  

       

      יהיה נחמד לקרוא לה נר... 

        4/6/07 16:12:

      במקרה זה, בדיוק כמו הפרסומת של בנק הפועלים...

      קורא מהעמוד האחרון. מזל טוב !

       

      מכיר את האימהות האלה וגם לי היה מפתח על הצוואר

      את מוזמנת - היינו ילדי המפתח של שנות ה-80

       

      מילוש.

        4/6/07 15:29:

       

      צטט: dee-dee 2007-06-04 14:24:29

      lennon אתה סתם אנטי, קפצת מהר נגד כל העולם בלי לחכות להמשך. אצל הילית הכל יכול להתהפך בשניה. לדעתי זו רק אקספוזיציה לסיפור הריון עם סוף טוב וגרפילדים. הילית - מזל טוב

      טעות, אני אנטי עם כוונה ברורה, לא סתם

      ובקשר למהפך הצפוי (והילית, מצטער, אבל נראה שפה כולם כבר גמרו לך את הסיפור) ברכתי עליו למעלה.

       

      די די, אנא ממך, יותר תשומת לב...

        4/6/07 15:25:

      בתור אחד שהולך להיות אבא בטווח הזמן של השבועיים עד החודש וחצי הקרובים (כשיחליט העולל לצאת מהבטן של אמא שלו) אני רק יכול להגיד "מזל טוב".

       

      מקווה שאני אוכל להעניק לילד שלי הרבה טיולים, הרבה משפחה, והרבה מוערבות, כדי שהוא יהיה ילד מאושר נפשית ומעושר מנטלית.

       

      עמית

        4/6/07 15:14:
      ממתין בקוצר רוח לפרק השישי
        4/6/07 14:24:
      lennon אתה סתם אנטי, קפצת מהר נגד כל העולם בלי לחכות להמשך. אצל הילית הכל יכול להתהפך בשניה. לדעתי זו רק אקספוזיציה לסיפור הריון עם סוף טוב וגרפילדים. הילית - מזל טוב
        4/6/07 14:23:

      למסע יש יעד מוגדר.

      היעד הוגדר בכותרת הסיפור.

      רוב המסעות הללו נגמרים באותו מקום שכולל ילד או שניים.

      מעניין אם שלך יהיה שונה?

        4/6/07 14:21:

      :)

      אתה חמוד אתה!!! 

        4/6/07 14:11:
      ועוד משהו, מאחר ומתחיל פה יומן ומסע, ולמקרה שהוא מסתיים בהריון ולא ייצא לי לקרוא את סופו, אז מזל טוב וברכות קורץ
        4/6/07 14:10:

      יש לי הרבה מה לומר בנושא הילדים אבל זה לא המקום ולא הזמן

      בגדול אני מסכים איתך ואף לוקח לקיצוניות רבה יותר, אז אני רק יכול לעודד אותך להחזיק מעמד... האנשים שמחייכים לא מבינים שוב דבר.

       

      ואגב, אין על גארפילד

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      הילית שפר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין