כבר באחד מהשבועות הראשונים שבהם פסענו לראשונה במשעולי החברות הטרייה שלנו, דאגתי להכריז בפניו: " ללדת ילד זה בדיוק כמו לרצוח ילד, למה לי לקחת אחריות על חיים של מישהו מבלי שיש לו את היכולת לבחור. אתה חייב להבין, אני לא רוצה ילדים". הבחור הצעיר והחטוב שעמד מולי קצת מובך ומבולבל לא הראה סימנים של התנגדות או בריחה, להפך, היה נדמה כאילו ההכרזה הזו שלי, היה בה כדי להרגיע כמה מאותם יצרים גבריים ידועים, חשוכים, אלו שכשמגרדים בהם יותר מידי יכולים להעיף את בחיר ליבך לקיבינימט לנצח נצחים.

הבחור שלי נרגע וגם אני, מה שלא מנע ממני לשטוח בפניו עוד אי אילו טיעונים והסברים במהלך השנים שעברו עלינו, מבלי שאפילו שאל.

הייתי ילדה עזובה ופגועה עם אמא שלא היתה הרבה בתמונה, אבא אוורירי וחבורת ילדים אנונימיים בכל מיני גדלים וצבעים שקראתי להם חברים והם קראו לי לשחק איתם למטה, רק לפעמים.

בכיתה הייתי רוב השנים ה"תלמידה החדשה או המוזרה הזאת", ולא היה ממש מגניב לדבר או לשחק איתי.

אני זוכרת איך קוויתי בכל ליבי שהילה תזמין גם אותי לאחת מאותן המסיבות הסגורות של ערב יום שישי, הייתי נרדמת על השולחן הירקרק בכיתה שמיצחי המיוזע מוחק מאות קישקושי עיפרון המסמנים את הגבול העובר ביני ובין שותפתי השמנמנה והלא מקובלת וחולמת שרוני מציע לי חברות ועינבל מתחננת שאקנה איתה ביחד מתנה, ואז הייתי מתעוררת... המורה היתה שולחת אותי לשטוף פנים, ובשירותי הבנות בכל כוחי מצאתי את עצמי משפשפת את הגרפילדים האפורים שהיו מרוחים על פניי ואמות ידיי.

בבית הייתי המון לבד או כמו שהיה נהוג לכנות אז: "ילדת מפתח". לא היתה לי שמחת חיים ולא היה מספיק כסף בבית כדי לשמח אותי בדרכים עקיפות שלא כוללות תשומת לב ואהבה, כמו טיולים, מתנות, נסיעות וחוגים.

עוד בימים ההם תהיתי רבות על קנקנם של החיים האלה שנגררתי לתוכם בעל כורחי ואיך שני אנשים כל כך תלושים וחסרי אחריות יכלו לקחת לידיהם את שרביט האלוהים ולהפיח חיים עלובים וחסרי כל, בגוף כה זעיר וחסר אונים.

שהחלטנו לשים קיץ לחיי הרווקות ( שבזה דווקא רציתי מאוד), לא שכחתי לציין שוב ושוב בפניו ובפני הוריי והוריו את העובדה ש"אין לי בעיה לאמץ עד מחר אבל ילד משלי אני לא עושה!". חלקם נבהלו וחלקם הרימו גבה, אבל אלו שחייכו, הכי הפחידו אותי.

כאילו אמרו לעצמם:" היא אישה, תפקידה בחיים האלו הוא להיות שפוטה של השעון הביולוגי, כך נולדה, כך תמות. יום יבוא...."

המשך יבוא...