| בפרשת השבוע מוצאים אנחנו את הדוגמא העיקרית מן המקורות לדבר לשון הרע ועונשו: "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח" (במדבר יב,א) מרים הנביאה נתבעת על ידי הקב"ה בעוון חטא לשון הרע, המעמד הזה הוזכר ויוזכר לנצח נצחים בתורתנו הקדושה. ננסה לנתח את המעמד *המדבר-מרים הנביאה, צדקת עצומה שאי אפשר לתאר ולשער, הגמרא מספרת בשבחיה של מרים, כשהייתה ילדה קטנה לימדה מוסר את עמרם-גדול הדור שיחזיר את אישתו(עיין מסכת סוטה) ובכך גרמה להצלת כל עם ישראל... *השותף-אהרון הכהן,אוהב שלום,רודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה..ראש לכל הכהנים *"הקורבן"-משה רבנו, אחיהם הקטן של שני הצדיקים האלו, אותו משה שניצל בזכות מרים הנביאה שממש מסרה נפשה עליו כדי לגדל אותו ,ושררה בין שלושת האחים האלו אהבה עצומה! *תוכן הדברים-לדעת רוב המפרשים מרים הנביאה לא דיברה דברי גנאי במשה אלא להיפך,כוונתה הייתה לטובה, לשם שמיים, הפשט הוא שהיא סה"כ התכוונה שאין דרכו של מנהיג בישראל לקחת אישה כושית, משה רבנו הוא נציג התורה והיא רק חיפשה את כבודו של אחיה ואת כבוד התורה! (ישנם עוד הרבה פירושים לא נכנס לזה עכשיו) *העונש- " וַיִּחַר-אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ. י וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל-מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת " מרים הנביאה לקתה בצרעת... מרים הייתה "סלבריטי באותו דור בעם ישראל, תארו לכם כמה גדולה הבושה, איזה בזיונות עברה אותה צדקת, כולם רואים אותה לפתע מצורעת, התורה מזכירה את חטאה לנצח! המעשה של מרים הנביאה הוא אחד מעשרה זכירות שחייב יהודי לזכור בכל יום, אותו עוון אמור ליזכר בכל יום אצל כל יהודי ויהודיה. צריכים להבין שפה מדובר על צדקת עצומה שסך הכל אהבה את אחיה מאוד ולא התכוונה בשום אופן להזיק או לפגוע אלא ממש להיפך כל כוונתה הייתה לטובה. אם במרים הצדקת ככה אז מה איתנו שהפה שלנו עובד כמו מנוע טורבו?! לפעמים אתה רוצה לפתוח את הפה קצת... את ראית את השכנה עושה ככה, את חייבת להוציא.. אחד החברים עשה משהו ואנחנו חייבים לספר.. קשה, קשה מאוד... המילים רוצות לצאת... והקב"ה אומר: זכור את אשר עשיתי למצרים וסתום את הפה! |