עונג הכאב כשאינך נוגע, עונג זיכרון עורך בעורי. עונג העצב – היום שוב גווע, עונג דקירת רסיסים בליבי. מת בי יום בלי אתה, מת בי עוד לילה, הזמן מתרסק מול חומות הבדידות. עוצמת עיניים נסחפת לעומק, עונג שקיעה אל הים האבוד. עונג הרטט – ליבי הגואה, עונג הגעגוע. יוצאת במחול, כנפיים פורשת, עונג הלבד מתיקות הטירוף. |
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וואוו......
מה עוד אפשר לומר.......
הכאב המתוק.... (:
יותר כאב.....או יותר מתק ??
בכל אופן..... עדיף מתק השמחה.......ממתיקות העצב......
זהו לחם האביונים......
שיהיה לך טוב..... (:
שמחה שמצא חן לך ושמחה שמצליחה לגעת.
אינטימיות נוגעת -
מקסים.
המגירה, יקירי, שייכת לעבר והיא בשבילי אבן דרך לציון המקומות שהייתי בהם.
החברים שלי שייכים להווה ולעתיד ואולי בגלל זה אני לא מכניסה אותם למגירה,
אפילו לא כדי לראות.
לפעמים אני מוציאה את הדפים כדי לנער מהם את האבק (כמו עכשיו למשל)
ואז, מי שנמצא כאן, יכול לראות.
אחלה מגירה יש לך, איך זה שלא הראית לי
אותה אף פעם?
חזק השיר שלך.
בטח שכיכבתי, אחד ראשון לסמל את הבאים אחריו.