כותרות TheMarker >
    ';

    רמיאב, סיפורים, שירים, חרוזים וגם דיווחים מצולמים.

    פרוזה, שירה וחריזה ודיווח. אשמח לתגובות.
    =============#==============
    מותר ורצוי להגיב גם לפוסטים ישנים :).
    =============#==============
    לרוב לא אשיב מתחת לתגובה
    אלא במסר אישי ועמכם התודה.

    0

    יום כיף

    4 תגובות   יום ראשון, 15/6/08, 20:08

     

     

    יום כיף            

    סיפור מאת רמיאב           

                                                                                                                     

    זה מה שסיפר ירון בן ה-8 אחרי האירוע: 

    לפני שבאנו הביתה ומצאנו את החדר שלנו ריק... 

    אבא לקח אותנו מהבית-ספר בצהרים. אורי, אחי הגדול שהוא בן 11, אמר שיש לו שיעורים להכין, אבל אבא אמר שהיום יום כיף. שמנו את התיקים בבאגז' של האוטו של אבא ונכנסנו. לפני זה רבנו מי יישב על יד אבא ובסוף אבא אמר שנשב שנינו מאחורה. 

    אז נסענו לקניון והלכנו לאכול ב”מקדונלד". אבא קנה לנו את ההמבורגרים הכי הגדולים, צ'יפסים וקולות וקטשופ וגם בשבילו. ישבנו בפינת הילדים ב"אוניה". אכלנו ואבא הזמין עוד, כל מה שרצינו והביא לנו. היינו מפוצצים מאוכל ואבא עזר לנו לגמור, גמר את כל הצ'יפסים... 

    רצינו הביתה אבל אבא אמר שעכשיו הולכים ל"לונה פרק"... נסענו ל"לונה" ואבא קנה כרטיסים "חופשי לכל המשחקים". החלטנו לנסות הכל וככה עשינו. ברכבת הרים אני הקאתי... אז אבא ניגב אותי במפיות שלקחנו ב"מקדולנד". בקרוסלה המתהפכת הם הסתובבו בעצמם. אחר כך אבא קנה לנו בקפה גלידות ענקיות ולפני שיצאנו קנינו לאוטו פופקורן בקרטונים הכי גדולים. נסענו הביתה כבר בחושך... היה כיף... 

    באנו הביתה והחדר שלי ושל אחי, היה כמעט ריק.                               

    בארונות לא היו הבגדים. כל הספרים נעלמו יחד עם המדפים. הכלי מיטה לא היו על המיטות. המשחקים, הכדורגל, השטיח, הכל נעלם... 

    אבא אמר שיש פתקה מאמא שהיא לקחה הכל לבית שלה...נורא כעסנו... אבא ואמא כבר לא גרים ביחד, הם התגרשו... כבר הרבה זמן שהם היו רבים ואנחנו היינו בוכים או עושים את עצמנו ישנים... בסוף אמא עזבה את הבית.

    הם התגרשו.                                                               

    אבא אמר עליה כל מיני מילים לא יפות, אני בכיתי ואורי בעט ברהיטים  מרוב  כעס.                                       

    בערך ב-9 אמא באה ואמרה שבאה לקחת אותנו לבית שלה. אבא אמר שאם אנחנו לא רוצים אנחנו יכולים להישאר. היא אמרה לו שיש לה משהו מבית משפט ואבא אמר לה מילים לא יפות. היא יצאה... אבא נתן לנו שוקולדים. 

    אחרי איזה שעה צילצלו בדלת. אמא באה עם שני שוטרים, אחד צעיר ואחד מבוגר כזה עם שפם, אולי יותר מבוגר מאבא... 

    הצעיר החזיק ביד ניירות, שאמא בטח נתנה לו ואמר לאבא שלפי צו מבית המשפט הוא צריך למסור את הילדים לאמא שלהם. אז אבא אמר, שאם הילדים רוצים שילכו והוא לא יגרש אותנו. השוטר לא ידע מה לעשות ודיבר ב"ווקי-טוקי” שלו עם מישהו שיגיד לו מה לעשות. אמא טלפנה ליוסי העורך-דין שלה. אחר כך היא נתנה לשוטר הצעיר לדבר עם יוסי בטלפון והוא אמר שידבר עם אבא. 

    אורי אמר שהוא לא ייסע איתה כי כאן החברים שלו וכל שבת הוא הולך למגרש הכדורגל לראות את הקבוצה "שלנו"... אמא אמרה שכל בוקר היא תביא אותנו לפה לבית-ספר ואחרי-צהרים לחוגים ונוכל להיות עם אבא עד הערב, אם נרצה. אני שתקתי. 

    פתאום אורי קם, ניגש לאמא והתחיל להכניס לה אגרופים בבטן ובעיטות ובכה וצעק לה: "זונה! זונה! הלוואי שתמותי..." ובכה נורא.... ואמא, אפילו שהוא הרביץ לה נורא... חיבקה אותו...ובכתה...ובכתה... כל כך בכתה כמו במריבות עם אבא...אבל את אבא היא לא חיבקה... 

    אורי ברח ממנה וישב על ידי על הספה והיא ברחה למטבח ובכתה שם... אבא הלך לחדר השינה עם השוטר הצעיר... דיברו ודיברו. 

    אני בכיתי בשקט ואורי אחרי כמה רגעים כבר לא בכה. 

    השוטר המבוגר עמד בצד על יד הדלת כניסה ורק הסתכל כל הזמן, הוא היה כאילו עסוק בלהקשיב למכשיר קשר. ואז הוא ניגש לאורי ושאל אותו באיזה כיתה הוא לומד ואורי אמר שבכיתה ה'... 

    אז השוטר שאל אותו "תגיד אתה חושב שאבא ואמא שלכם יוכלו פעם לגור שוב ביחד?" ואורי אמר שלא.

    אז השוטר אמר לו שהוא רק שוטר מתנדב ומה שהוא מדבר אתנו זה בינינו ויש לו שאלה. אז אורי אמר שישאל... אז הוא שאל אם אורי מבין מה זה הצו של השופט שאומר כי הילדים יהיו עם האמא ואורי אמר שהוא מבין טוב מאד. 

    ואז הוא שאל את אורי אם שופטים הם אנשים חכמים בדרך כלל... אז אורי אמר שאם הם לא היו חכמים לא היו עושים אותם שופטים... 

    היה רגע שקט ואז השוטר שאל את אורי אם השופט הוא כל כך חכם והוא החליט שאתם צריכים להיות אצל אמא, אז אולי היו סיבות שהוא קבע ככה? ואורי הוריד את הראש ואחרי רגע אמר שהוא חושב שכן, שהוא חושב שהיו סיבות. ואז שתקנו ביחד. 

    ישבנו על הספה והשוטר המבוגר עומד על ידנו. אמא כבר לא בכתה במטבח וקמה, עמדה בדלת לסלון. פתאום אורי קם ואמר לי: "ירון, אנחנו הולכים עם אמא..." 

    נתן לי יד וניגשנו לאמא. "אנחנו הולכים אתך" אורי אמר לה והיא הביאה מהקולב את המעילים והלבישה אותנו. אבא והשוטר הצעיר יצאו מהחדר והסתכלו עלינו. 

    אמרנו שלום לאבא והוא לא ענה... אמא חיבקה אותנו בכתפיים והלכנו לדלת. הסתכלתי אחורה... השוטר המבוגר עמד בקצה החדר ליד הספה וניגב את האף בקול, במטפחת גדולה. 

    אמא אמרה תודה לשוטרים... אני חושב שרק הצעיר שמע... ירדנו במעלית ונסענו  באוטו של  אמא...  

    (כל הזכויות שמורות C  ) 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/7/08 21:18:

      שופט טיפש, אמא רעה, ילדים אומללים....

      דווקא האבא נראה קורבן שבאמת לא ידע את נפשו מצער,

      חוסר היכולת שלו להגן על ילדיו מהעולם.....

        22/6/08 21:03:

       

       

      תודה לשטוטינה המפרגנת קורץ.

       

      לדליה... כנראה שאיבחנת נכון...  מגניב.

       

       

      רמי

        22/6/08 19:57:
      יש לך עין רגישה ולב גדול.
        17/6/08 00:37:

      רמיל'ה:)

      אוהבת את הסיפורים שלך

      }{שטוטית

      ארכיון

      פרופיל

      רמיאב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין