לי היה יותר קל כשהבנתי שאהבה גדולה לא נגמרת,

אלא משנה את טיבה - טבעה, והופכת למשהו אחר

ומה שניחם אותי בעיקר היא הידיעה שאהבת אמת, אהבה גדולה אמיתית

לעולם לא נגמרת.....לעולם לא..

ואם מה שהיה לי נגמר, הרי שלא היה אהבת אמת

 

מעטים וברי מזל הם החווים אהבת אמת

 

אולי זה מצב עדיף

בו הלב מת והשכל מתעכב

כשאהבה גדולה נגמרת
ריקנות לה משתלטת
על כל תא בגוף החי
מצפן איבד כיוון
דמעות לך עד בלי די
אך דעי ילדה, רק זאת
שטוב לאהוב ולכאוב
מלא לאהוב בכלל
שאי את אותם זיכרונות
גם אם רק בגלל
שמהם בונים ארמונות
שאי בליבך רק את הרגעים הטובים
תני להם משקל ראוי
בטלי לאלתר את הרגעים הכואבים
רק כך תשמרי על ראש שפוי

כולכם (מי שהיה וגם מי שעדיין לא! :) ) מוזמנים לבלוג שלי להציץ על רסיסים של תהליך כזה ש - מה לעשות - גם אני עובר בימים אלו.

 

יש קבוצות תמיכה?

אהבה היא סוג של מחזוריות שמקבילה לחיים עצמם וכל פעם שגוועת אהבה אחת , מגיעה אחרת שמעצימה יותר אני מוסיף מדבריו של שייקספיר  " מכל אשר אי פעם קראתי בספרים או שמעתי מספרים דרכה של אהבת אמת אף פעם אינה חלקה "
כיכבתי *

אהבה מתה כדי לפנות מקום לאהבה שתיולד

לפני כמה שנים התפרסמה כתבה בהארץ על כך שפרדה מבן/בת זוג, כאשר אתה עדיין אוהב ונמצא בצד שנעזב, כואבת כמו מוות של אותו אדם, והמסלול שהאדם הנעזב עובר דומה למסלול האבל (הכחשה, כעס, עצב עמוק, השלמה, ואולי עוד איזה שלב או שניים שזרחו מפרכוני).

בתור אחד שעבר את המסלול הכואב הזה אני הסכמתי מיד.

 

הבעסה בסיפור של פרדה לעומת מוות הוא שמוות זוכה להכרה המתאימה (שיבעה, ניחום אבלים, שלושים וכדומה), בעוד שהסטטוס וההכרה ביסורים של הנעזב הם הרבה פחות מקובלים ומובנים.

 

בכל אופן, עם או בלי פרשנות אצל רובנו הזמן עושה את שלו כשנותנים לעצמנו לעבור את כל השלבים הכואבים.

אם ינחם אותך אז הסטטיסטיקה אומרת שגרושים מוצאים לרוב בן/בת זוג חדשים תוך שנתיים-שלוש.

 

מהדמות שעולה מתוך הטקסטים שלך ומתוך התמונות נראה שלא יקח הרבה זמן עד שתמצאי אהבה חדשה. בהצלחה.

 

 

יכול להזדהות עם מה שכתבת.

כשהאהבה מתה, משהו בנו מת גם כן.

אבל, במוקדם או במאוחר, יצר החיים גובר,

הלב נפתח, ואהבה חדשה מגיעה.

ואכן, הלב תמיד מאחר אחרי הראש.

גם כשאנחנו כבר חושבים שמוכנים ללכת

קדימה, הלב בדרך כלל עדיין לא שם.

תקשיבי למה שיש לו להגיד לך.

בהצלחה !!

*

יקירה

אהבה לעולם לא נגמרת

תמיד באה חדשה

יותר מרגשת

יותר מענגת

כל חינו זאת אהבה

אחת גדולה

כן מותר לקחת את הזמן לכאוב ,להתנקות ואז מתי שהוא קמים ליום חדש

תודה לכל מי שהגיב וכיכב. תודה על כל מילה חמה ומעודדת.

תהליך כל כך כואב, וארוך, אך גם רצוף תובנות משמעותיות.

שמחה שיש עם מי לחלוק דברים שכל כך קשה לחלוק לבד.

 

 

כוכב על הפתיחות, על התובנה ועל הניסוח הקולע.

כשאהבה מתה - היא מתה.....

אין מצב להעיר (וגם לא להאיר) אותה...

כל נסיונות ההחייאה נועדו לכישלון ידוע וצפוי מראש....

טיפולים למיניהם משולים, לדעתי, לכוסות רוח למת....

הם כסות,

קוסמטיקה ותו לא....

לוקח זמן עד שקולטים ואז, זמן נוסף עד שפועלים ואז, זמן נוסף עד שמסיימים....

ועדיין לא סיימנו,

עתה, יש צורך בזמן לקלוט את שקרה וללמוד לחיות את החיים מחדש....

צריך זמן , סבלנות, זרימה עם עצמך .....

דנה,

מאחל לך המון הצלחה... 

לדעתי החלק הקשה ביותר הוא להבין שאין סיכוי ונגמר. אם כבר עברת את זה, כל מה שיש לך להתמודד איתו זו הבדידות. אבל הבדידות (מנסיון ) מובילה לגילויים מרעישים בקשר לעצמך.

מי שלא חווה את התהליך לא יוכל לעולם להבין את האבל של אובדן המשפחה אפילו אם ההחלטה שלך.

תראי בדרך תמצאי:

אנשים שלא חשבת שיחבקו אותך מחבקים

כוחות שלא חשבת שקיימים אצלך מתעוררים

היסטוריה ששכחת שקיימת חוזרת להאיר אותך

ובעיקר קלישאות שזלזלת בהן קמות לתחייה (כן הזמן עושה את שלו) 

כל מה שנשאר לעשות זה להיות בכאב ולאפשר לעצמך לחוות אותו בכל עוצמתו עד שיחלוף. 

בהצלחה את כותבת מקסים כיכבתי :-) 

 

השחר, הוא האור הראשון בתוך חשכת הלילה.

משהפציע אור זה יביא אחריו שמש ענקית.

מברכת אותך בזריחה חדשה.

 

חברה

תיאור תחושות בעזרת דיומיים נהדרים מובילים לטקסט מצויין ונוגע..

התהיות עדיין לא פתורות,

אבל הדרך שלך לתאר אותן, נהדרת בעיניי..

 

* 

 מכאן מתחילים עבודת שיקום, מגייסים אופטימיות, תמיכה של חברים ואהבה עצמית.

 

*

צטט: dandy31 2008-06-16 08:27:18

לאדם,

לצערי רובנו כבר יודעים הרבה לפני שנפרדים.

לגבי מה עושים מכאן, זה בדיוק מה שאני מנסה לברר....

 

קשה להחיות סוס מת.

 

לפחות הגעת למקום טוב. הקפה מתפקד פחות או יותר כאתר הכרויות. ;-) 

לאדם,

לצערי רובנו כבר יודעים הרבה לפני שנפרדים.

לגבי מה עושים מכאן, זה בדיוק מה שאני מנסה לברר....

שתי השאלות שעולות לי הן:

מתי יודעים?

מה עושים עכשיו? 

מאוד נכון. אבל כמו הפילים מתגברים וממשיכים (אין לי מושג מה קורה אצל הפילים אבל ראיתי גורי חתולים מרחרחים אם אמם שנדרסה)