ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
זה פוסט טיפה מופשט. הוא עוסק במחשבה שלי שמנסה לעשות סדר בדברים, בכל הדברים, ולא מבחינה שהסדר כבר קיים...
כל תחושותיי הרעות, כל הלחצים, כל כאבי הנפש ויסוריה, קשורים בסדר. כל מה שאני חש כרגע במערכת האישית שלי כלא תקין, הוא בעצם הצטברות של תוצאות של רגעים בהם ניסיתי למצוא את הסדר או לעשות סדר אחר מן הסדר הקיים ממילא.
בכל רגע שבו אני חש שאין סדר, והמערכת האישית (מחשבה ורגש) שלי מזהה את זה כאיום, היא מנסה לעשות סדר. הן להסביר לי מהו הסדר הקיים, והן להשפיע על הסדר מכאן והלאה, שיהיה בהתאמה לסדר שאני חושב שהיה, הווה וצריך להיות. בכל רגע כזה קורה אחת משתיים. או שאני כביכול מצליח לעשות סדר, לכפות על המציאות את תבנית חשיבתי, ואז מיד יש תגמול של הרגשה טובה, ומיד אחריה היאחזות, רצון בשימור הסדר, ומאמץ ,המכווץ את המעברים במערכת, לעיתים לכל החיים ממש, או שלחלופין, אינני מצליח להבין את הסדר, את התכנית הגדולה, וגם אינני מצליח לעקם את המציאות לאי הבנתי, ואז מזין את האי- קבלה עצמית שלי, שעכשיו יש לה הצדקות לקיומה, הנה אני לא מבין את הסדר שכולם כן מבינים, והנה אני לא מספיק ראוי כדי להסיט את המציאות ממהלכה לכיוון יותר נוח לי. האי קבלה העצמית, שורש שורשי העומס, מבוססת למעשה על אי פענוח הסדר , והטעות לחשוב שאי הפענוח הזה הוא מיוחד לי, דפקט שרק אני לוקה בו. אני טועה לחשוב שאנשים אחרים, יותר זורמים ממני, יותר מצליחים, יותר משהו, הם אנשים שמערכת הפיענוח שלהם טובה יותר, הם מצליחים לראות יותר מן הסדר, ולסדר עצמם בתוך זה. כמובן שההיפך. ככל שאדם יותר זורם, פירושו שהוא מוותר על המאמץ לפענח כל רגע על סדרו, ופחות עסוק בלספר לעצמו שוב ושוב את סיפור חייו, כל פעם בוורסיה טיפה אחרת, עם דגשים אחרים, כדי לחוות סדר. מן המקום הזה ניתן בקלות לגלוש למקום של אימוץ אידאולוגיה כזאת או אחרת. מהי אידאולוגיה ? מערכת שמסדרת את המציאות לפי הנחה מקדמית מסויימת, ומערכת חוקים קשיחה להתמודדות עם כל מצב ומצב. מורעל האידאולוגיה, מלא זעם קדוש ופנטזיות על הסדר שהוא ישליט בעולם, דוחה למעשה את הניתן בכל רגע, מתנגד לו, ועוד מקבל על זה תמלוגים נהדרים מהזולת. את הפער בין המרחב הפנימי החסום לבין האידאל הנשגב, ממלאת תשועת ההמון לאיש ההולך בכוח הסדר שהלביש על המערכת שלו, או לפחות מעמיד פנים שהלביש... אני מלא בזבל המחשבתי הזה של מחשבות שאני יודע מה הסדר הרצוי בהרבה תחומי חיים. כל פעם זה מתפוצץ לי בפרצוף, כמה שהסדר שאני רואה ורוצה ברגע אחד, מתהפך לו ברגע האחר. את האישי שלי זה מבהיל, כאילו אין לי חוט שדרה, את המקום היותר פנימי זה משמח פחד, כי מבין שבכל פעם שנותן להשקפת חיי להתפרק בשניה ולהתחלף באחרת, מסכים שהסדר היחיד שקיים הוא אי הסדר. אי סדר הוא הסדר המהותי, כי אינו קשור לתבניות שכבר שוכבות ומעלות אבק, אלא מתעקש להתחדש בכל רגע. ההתחדשות היא הסדר, הסדר היחיד שיש, חדש בכל רגע ונמצא תמיד. |
איילבהרב
בתגובה על למתעניינים בלימוד ימימה
הקו א-ל התקווה
בתגובה על תקווה
truly4u
בתגובה על אורז רע
iri20
בתגובה על הבסטה סגורה
אי.שון
בתגובה על עוד מילה על מלי
anski888
בתגובה על רכילות
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (82)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כל הכבוד לצה"ל
עכשיו שבנינו במלחמה אנחנו חיבים להתפלל כל אחד בדרכו ולעודד את החילים שלנו.
"אל תירא ישראל, אל תירא, כי גור אריה אתה" !!!
"עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו, יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל". וכל מי שקורא יגיד אמן!
יום ראשון מתופפים לשלום החיילים שלנו בסטודיו של מתופפי המדבר בדרום,
שבת שלום
דודילא יודעת מה קרה פשוט ההודעה נשלחה לפני שגמרתי לסדר אותה...
ואם בסדר עסקינן- כנראה שלא סתם קרה את שתמיד קורה.
רק לא הספקתי להוסיף:
שכמו שלמיותר במהותו ישנה תכלית ומהותית היא לא פחות, כך לאי הסדר והגעגועים אליו, על מנת שנוכל שוב לסדר ועם כול סידור מחדש- כמו חגיגת לידה מחדש של הסדר הישן והנושן המתחדש רק בעקבות קצת בלאגן...
כן זה קצת עצוב אני יודעת.
חזק!!
בעיקר הדיבור בדבר עמודי שידרה. עלה לא מזמן במלאכה שלי.
הפער הזה. הפער אשר מבחוץ נראה כמו שני אנשים שונים ואולי שלושה ואולי ארבעה.
הצורך הזה, הצורך להפוך לההפך- להפוך. באיזה שהוא שלב הוא מגיע תמיד.
אצלי זה בשלשות. שלוש שנים ילדה טובה, סופר דופר ואז מגיע רגע, שהוא בודאי הרבה אחרי שהתעייפתי מלהייטיב ויש כבר צורך עז של הבפנים להתפטה לעומסים, לבעוט בייטות, לצעוק.
ואז רק צריך שיקרה איזה מקרה שאין לי השליטה עליו-איזה תופעה שלא תלויה בי, אך אני דווקא כן יכולה להתלות בה. תופעה, מקרה שבאים עם פוטנציאל מפר - ומאותה ההיענות, כאילו הכול אט אט נשבר.
טורפים את הכלפים והופ- הורסים שורפים- שוברים עד כדי לא משחקים...
ויש לזה ניחוח מהותי לא פחות. משהו שבתאי. שהרי המיותר גם הוא מיותר במהותו.
גם לו מהות קסומה ואפילו הכרחית?
מזדהה איתך .
חולה סדר שכמוני.....לכל דבר יש לי מקום מיחוד בבית ...ואם לא הינתי אותו במקום אני לא שקט עד שהוא יהיה שם...הארנק..המפתחות...הספר...ואז כשהסדר משתבש אני לא מצליח לשחזר היכן כל דבר הונח..כל הזמן מסדר את העולם ומגלה שטעיתי כי איך שהו או מישהו האיר את עניי לזווית אחרת ואני חייב לשנות את כל המחשבה והסדר של הכל ..:))))
מטורף!
אז יאללה נחייה את הרגע ומקסימום נסדר את היום ומחר אולי...ונמשיך לחכות בסבלנות למי שיש לו סבלנות לסדר כל דבר במקום שלו.
מדהים
איזה צירוף מקרים מופלא,
שנתקלתי בטקסט הזה, על סדר ואי סדר, במהלך בולמוס סדרים אינסופי שאחז אותי ונסחפתי לתוך שעות הלילה המאוחרות....
בדיוק כשאני מוצאת את עצמי מסדרת ומסדרת, את הבית, ואת הניירות, ואת התמונות, ואת רשימות המטלות האינסופיות שלי, ואת המטבח, והכוסות, והארונות, והמגירות, ומנסה תוך כדי לסדר את מחשבותיי, להטהר, להתארגן, ולנסות להסיר מעליי את כל הכאוס הזה שהתרחש בהן לאחרונה...
איזו ברכה שמצאתי את הבלוג הזה שלך לפני יומיים, ונזכרתי לשוטט בו בשעה שלפנות בוקר זו.
נפלא ! אני הולכת לחקור בנבכי הבלוג ולמצוא מי זו הימימה הזו שמשרה עליך השראות ותובנות שכאלה.
היי אברי,
יופי של קריקטורה.תתחדש..
מבינה ללבך. גם אני שנים רבות מדי ניסיתי ועודני מנסה לתייג עצמי לפי סדר. האם אני בסדר גם אם אין סדר, אין התאמה, יש שינוי, אין שינוי.אני מסונכרן משמע אני קיים?מדובר בחיפוש מתמיד.באי שקט אינסופי.וזה נכון שהסדר היחידי הוא האי סדר.השינוי,התזוזה,המעבר מסדר אחד לשני הוא הסדר.כמו בטבע.אין סוף והתחלה לפליאה ולשינוי ולתזוזה. לסדר ולאי הסדר שחיים ביחד בהרמוניה. משם באנו,לשם נשוב.ונקווה שנגיע לאיזשהו איזון כמה וכמה שנים קודם לכן...
לילה שקט
אני
שמע, אני מכירה את הזבובים שמזמזמים אצלך בראש.
המון רעש.
המון כאב ראש.
חייבים ללמוד להרפות. בוא. אני מזמינה אותך לפוסט האחרון שלי. תלמד שם כמה קשה להרפות :)
אוהבת
אגב סדרים. יש פילוסופיה חינוכית שמונחת לפני לא רק מול ילדים אלא מול מצבים ואנשים בכלל. הם היו קוראים לזה Circulating Ideas and People. במקרה הזה הם התיחסו לחלל כקול שלישי בחינוך, אך הם כמו הם, כל גרם קונקרטיות מתרומם מעלה אל הפילוסופיה והחיים. וכאן מגיע החלק הטוב, שכדי להשתמש בחללים בצורה גמישה, מתחדשת והמשכית כאחד, צריך סוג של ארגון (קרי סדר במושגיך). כלומר, האחד תלוי בשני. ארגון איכותי תלוי במידת הגמישות המחשבתית וההתאמה שנעשית עם כל השתנות, אם פנימית או חיצונית, ומאידך, היכולת להיות גמיש, לפרק את החבילה, לסתור תיאוריות ודפוסים עיקשים תלויים בחוסן המסגרת הארגונית שבנית לך במהלך שנות חייך.
ינג ויאנג כאן משתלב נהדר בצורך באיזון בין שני התהליכים המקבילים הללו, הכל כך דרושים להתפתחות רצויה של כל אדם באשר הוא. הרצון להבין מי אני, מה אני רוצה, מה בסביבתי ואילו יחסים אני רוצה ליצור אתה, אינו פוסק לרגע, אצל אנשים מאותגרים וחיוניים. הנה לך מחמאה.
In a changing reality we cannot have a complete absence of conflict
H.Gardner
ואחד לסיום:
I need you to be different in order to be me
Calra Rinaldi
בהצלחה בסדר.
יחד עם זאת אני ער לכך שהתבניות הללו אינן תואמות למגוון האינסופי של המצבים, אך אין זה אומר שאין מקום לחשיבה תבניתית- אלא שיש מקום להרחיב את רפרטואר התבניות המוכרות לנו.
בבחינה בלתי תבניתית אתה עלול למצוא את עצמך מנסה להמציא את הגלגל מחדש, על כל הכרוך בזה.אני חושבת שהסדר הראשוני שלמדתי במסע שלי אל ועם עצמי ,
זה להציב את הפנים שלי בחזית הבמה,
להשיל שמלות של ציניות ומסיכות.
אני מנסה לעשות סדר בתוכי ואז בחוץ .......
לא פשוט.
פוסט מחשבתי יפה ומעורר תהיות.....
נשמע הגיוני.. אנחנו חיים בתקופה של כאוס. כל ההתקדמות הטכנולוגית המהירה וזיהום הנפשי שאנחנו עוברים כל יום ( בעיקר בגלל המדיה והפרסומות) הביאה לבלגן ובילבול. במיוחד לדור שעוד זוכר איך זה לחיות בלי סלולארי ( אחח.. הימים הטובים ההם). אני מרגישה את הכאוס הזה גם בעולם האמנות. הפוסט מודרניזם כבר מזמן " מת" יחד עם הקונספטים שלו.ואנחנו נמצאים כרגע בתקופה שעדיין אין לו שם או תקופת ביניים כזו
לכן טבעי לחפש סדר באי סדר. אולי למצוא אותו ואולי לא..
ביקור ראשון בבלוג שלך - אשרינו.
"אין מקרה -הכל נכתב עוד מששת ימי בראשית
במחשבה - לפני הירידה מהכח אל הפועל."
צרוף אותיות מ- 72 שמות הקודש
ל...ה...ח..
(צייר לך האותיות במוח שחור על גבי לבן)
האומרות לך:
"צא מעצמך"
התכוונות:
"אתה מתעלה עכשיו מעל מגבלותייך כדי שתוכל לדבוק בעץ החיים.
אושר מציף אותך כאשר האגו מחוץ לתמונה.
אתה מפסיק להפריע לעצמך תוך ויתור על עקשנות עיוורת.
אתה בתקופה חדשה ומתבקש לעשות הפסקה.
התבונן בחייך וראה את המטרה.
עמוד ליד מקור מים בבקשה - והזרם לתוכך דרך הדמיה
את כל מה שנחוץ לך אתה ועתה.
עכשיו אתה חופשי לאהוב את עצמך.
אני תמיד איתך... ימימה.
שים לב: סדר אותיות דרס ... אל תדרוס חלקה טובה
ויש אצלך בשפע.
ממני מלכיצדק בכוכב יופיטר - המעביר.
מסכים שהסדר היחיד שקיים הוא אי הסדר. אי סדר הוא הסדר המהותי, כי אינו קשור לתבניות שכבר שוכבות ומעלות אבק, אלא מתעקש להתחדש בכל רגע. ההתחדשות היא הסדר, הסדר היחיד שיש, חדש בכל רגע ונמצא תמיד.
אברי יפה על התובנה
תודה רבה תבורך
לילה משובח בנעימות
"כל" אתה בטוח?
"כל המחשבות.."
כל הבעיות...
דחיל רבאק,אללה הוא הרבה יותר מגוון מזה.
אהבתי את הסיפור מהתלמוד שלך מודי, והנה עוד רמזים לתפיסת הידע האנושי גם בשפה האנגלית:
לגלות - TO DISCOVER
פרושו המילולי - להוריד את המכסה. רוצה לומר - התגלית החדשה היא דבר שהיה מונח שם כל הזמן, המגלה פשוט הצליח "להסיר את המכסה" וכך גילה את התגלית.
מחקר - RESEARCH
הפרוש המילולי - לחפש שוב. רוצה לומר - הכל היה קיים וידוע. אנו פשוט שכחנו ידע זה ולכן מחקר הוא בבסיסו גילוי מחודש של אותם דברים שכבר ידענו אך נשכחו מאיתנו.
רציתי לתרום לפירוק המלכוד האומר שכאילו "רק מי שתיקן את עצמו, יכול להביא גאולה לעולם. ומי שאכן מנסה לתקן עצמו באמת, מתחיל להבין שתמונת העולם כפי שהוא רואה אותה, רק משקפת את מצבו הוא, ותיקון עצמי ממילא משנה את מה שמשתקף לו במראה".
הדרך החוצה מן המלכוד הזה היא להבין, כי בו-בזמן מצב האדם גם משקף את מה שהוא פוגש בעולם.
יש שאדם לא מוצא מסלול ישיר לתקן את עצמו ביעילות. אותו אדם לא מחכה לכך שישיג את השלמות לפני שיפנה לתיקון העולם - אלא הוא משתדל לתקן בעולם לפי איך שנראה לו דרוש - ותוך כדי העיסוק בעולם, הוא עצמו - כהשתקפות העולם - עובר שיפור ותיקון.
אז אני אומר: בואו נמשיך לטפל במציאות החיצונית מתוך מהותנו הפגומה - ואולי שה ישפיע עלינו לטובה...
הפתעת אותי אחי,
הדיון כאן ברובו מסקרן
ובסה"כ יש די הסכמה על הדינמיקה של מצבים משנתנים
שאיתם בעצם צריכים להתמודד..לא ככה??
לילה טוב
יודית
הסדר נמצא בפנים.הוא ידוע כבר עם הלידה.
יש אגדה בתלמוד ובה מתואר התינוק ששוכב ברחם אמו."...ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו...ומלמדין אותו את כל התורה כולה...וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה..."
הידיעה נמצאת בנו צריך רק לחפש. הצעות לסדר שבאות בעקבות עצות מבחוץ לא תמיד מתאימות לאישיות המיוחדת של היחיד.
יש להיזהר! המבט פנימה לא פשוט ביחוד אצל מי שלא למד לאהוב....
מודי
הסברת יפה את הדיסוננס הקוגניטיבי ואיך אנו כבני אדם מטפלים בו בכדי להתגבר על הדיסוננס.
לטעמי אימוץ אידיאולוגיה כזו או אחרת תיישר אולי קו מסויים אך יש סיכוי טוב שנקודות אחרות יתערערו ואי סדר אחר יופיע ואז נצטרך להעביר שוב את האצבע לסדק אחר בסכר.
היי אברי:)
שמחתי לגלות את הבלוג שלך ואת כל הפעילות היפה ומעוררת ההשראה שמתרחשת בו.
ברשותכם קופצת גם למים ומשתפת במחשבותיי...
אז בעצם מי שיוצר את "אי הסדר" או יותר נכון מתייג את הדברים כ"אי סדר" הוא הראש, או השדונים אם תרצו, המספרים לנו שאנחנו לא מספיק, או לא בסדר...מעניין...אף פעם לא חשבתי על זה שכשאני אומרת למישהו או לעצמי שמשהו לא בסדר, אני בעצם אומרת "זה לא ב-סדר"...כאילו אנחנו מרגישים ומצפים מאחרים להרגיש אשמה כשהם יוצאים מהסדר שהראש שלנו יוצר בעולמו הסוביקטיבי. כך הרבה פעמים כשאנחנו רבים עם בני זוג או אנשים בכלל, רוב התגובות של האגו מבוססות על האשמות הדדיות ונסיון להוכיח מי כאן לא ב-סדר, כשבעצם כולם בסדר, וכולם ב-סדר, כמו שהם!! כשאנחנו מדיטטיביים בחיינו, אנחנו מאפשרים לעצמנו להוריד את הציפיות של האגו לסדר סובייקטיבי כזה או אחר, ואז אין בנו כעס או אשמה כלפי עצמנו או כלפי אחרים במצבי התנהגות שונים. המחשבות והרגשות באים והולכים, ואנו נשארים ענייניים, מקבלים, פתוחים ושלווים, מתוך ידיעה שהכל בסדר, ואילו ההזדהות עם המחשבות השונות והפחדים היא המובילה אותנו לניתוק מן האור.
עוד משהו שעלה בי כשקראתי, זה שאפשר לראות בטבע סדר מופתי...ולמשל הגוף שלנו הוא אורגניזם מורכב לאין שיעור ועם זאת יש משהו המאפשר לכל מיליוני החלקים והתפקודים שבו לעבוד יחד כמקשה אחת. אולי מי שאינו רואה את הגוף בכללותו יכול להסתכל על זרימת הכדוריות האדומות בדם למשל ולראות כאוס איום, אך מי שמתבונן מגבוה ורואה את התמונה כולה יודע שהכול כשורה ושלכל כאוס קטן תפקיד במכלול הגדול. וכאן באמת נשאלת השאלה, מדוע קורה שהגוף יוצא מאיזון ויש מחלה, או למשל גידול...? זו שאלה שאילתית ביותר ואינני מתיימרת לדעת באופן חד משמעי וחותך, אך אם לנסות וללמוד מזה משהו, אפשר לומר שגידול זה תאים המסרבים להיות חלק מהגוף ומתרבים על דעת עצמם, כמו קובעים לעצמם את החוקים ומנסים לכפות אותם על המציאות, אלא שזה כמובן יוצר הרס וחורבן. חלק מזה שהתאים הללו מתנגדים לדרך הדברים זה בכך שהם מסרבים למות. וזוהי דוגמה לחשיבות המוות לחיים...כפי שתאי הגידול מסרבים למות ובכך מונעים את חייו של הגוף, כך גם אנו כשאנו נאחזים בדברים שתם זמנם, בתפיסות ישנות על עצמנו, במחשבות ובפרדיגמות, מונעים את השינוי והזרימה, שכפי שכתבת, הם הסדר האמיתי.
לאני הקוגניטיבי (המיינד הרובוטי, החושב והמסדר) שינוי וזרימה הם באמת מפחידים, כי הם מאיימים על תפיסת האגו המנסה לשרוד לנצח בקיפאונו ובדידותו, אך הנשמה זקוקה לאוויר, זקוקה לשינוי ,צמיחה והזנה...
אני מרגישה שכולנו בעצם שואפים לממש את עצמנו, לצמוח ולהיפתח ולהיות הפרח הכי יפה, צבעוני וריחני שאנחנו יכולים להיות. לצאת ממצב הזרע המוגן בקליפתו זה דבר מפחיד ומסוכן, והמסע של השתיל הרך מלא בתלאות, אך האמונה שאם נלך לכיוון האור נגלה ונתגלה ביופיינו הרב, היא שמאפשרת לנו להמשיך ולהתקדם במסע, ולממש את הפוטנציאל הענק הטמון בנו.
הי, באתי כתלמידה וותיקה וקראתי
ואיך שהוא הכרת הטוב שמגיעה בסוף, קבלת המשתנה התמידי
עשתה לי חשק לשמוע מה בא אחריה...נשמע כמו התחלה טובה למלאכה...
שמחתי לקרוא כאן קצת ימימה מעורר געגוע
סדר הוא דבר סובייקטיבי, כמו כל דבר אחר. גם סדר במחשבות בתוך הראש.
יש אנשים שמרגישים צורך לעשות סדר במחשבות, מתוך הנחה, שאם וכאשר הם יצליחו...
המחשבות שעולות ללא שליטה, יסתדרו מעצמן או ייעלמו מעצמן.
יש אחרים, שמתמקדים בסדר חיצוני, מתוך הנחה, שכשבחוץ מסודר - אז גם בפנים יותר רגוע.
זה לא תמיד מצליח.
כשמקבלים את זה שחלק מן המחשבות שלנו, אלו שעושות בלאגן - בעלות עמוד שדרה משל עצמן
ומגיעים להבנה, שביום שנפסיק להאבק בהן ולנסות להרדים או להעלים אותן או להשליט בהן סדר, הן יעלו - יצופו ויחלפו מעצמן, עד לפעם הבאה.
"מן המקום הזה ניתן בקלות לגלוש למקום של אימוץ אידאולוגיה כזאת או אחרת. מהי אידאולוגיה ? מערכת שמסדרת את המציאות לפי הנחה מקדמית מסויימת, ומערכת חוקים קשיחה להתמודדות עם כל מצב ומצב. מורעל האידאולוגיה, מלא זעם קדוש ופנטזיות על הסדר שהוא ישליט בעולם, דוחה למעשה את הניתן בכל רגע, מתנגד לו, ועוד מקבל על זה תמלוגים נהדרים מהזולת. את הפער בין המרחב הפנימי החסום לבין האידאל הנשגב, ממלאת תשועת ההמון לאיש ההולך בכוח הסדר שהלביש על המערכת שלו, או לפחות מעמיד פנים שהלביש... "
אם יש דרך לתאר את מה שמטריד אותך בפוסט הזה של "סדר" וגם בקודם של "דתי" מול "חילוני", כי אז ניתן גם להציב את הדילמה שלך על הרצף שבו מציבה תורת החסידות (באופן המזוקק שלה, ההתבוננות הפנימית) את כל היחסים בין "בורא" ל"ברוא". לא שום סטים, מצוות, אידיאולוגיות, זעם קדוש ו/או פנטזיות - אלא פשוט, כל מאווייו של האדם על פי הקודים החסידיים מסתכם בשלוש מלים : "מחשבת אנא שליט" - אני מחליט, אני מסדר, אני חושב, אני מכריע, אני עושה, אני עושה חסד, אני אהנה, אני אעמיק וכו' וכו'... ואילו "תפקידו" של הבורא בסימולציה הזו הוא להוכיח בכל פעם מחדש , לברוא שלו, שהוא לא ה"שליט", שיש כוח עליון (ולא חשובה כרגע שום הגדרה שלו) שבעצם מנהל את הבמה, ובכל פעם שאנחנו מנסים להרים את הראש ולהרגיש שאוטוטו אנחנו "מסודרים" - איכשהו אנחנו נוכחים לדעת שאין בזה ממש.ולעתים אפילו "חוטפים" סטירה...
הבשורה היא שברגע שמצליחים להחלץ מהלופ הזה, ומפנימים שאין מה להתווכח עם האקסיומה הזו, חשים חירות נפלאה - ואז, אפשר "לזרום" בלי "להשליט סדר בעולם" אלא ממקום של הכנעה אמיתית... וגם, בקשר ל"דתי" "חילוני" שתיארת בפוסט הקודם - ישנה מעלה אחת למי שמציית להוראות כלשהן - דווקא כאלה שלא הוא החליט עליהן, זו המעלה של "מצווה ועושה". מבחינה פילוסופית חייבים להסכים ש"גדול המצווה ועושה מזה שאינו מצווה ועושה" וזאת, גם אם סט המצוות לא משהו.
לכל הפחות על פי היהדות ,המצוות הן אמצעים, לא מטרות... ולעתיד לבוא עתידות מצוות להתבטל... המצוות הן רק פיגומים זמניים, אבל אם מתכווננים אליהן נכון, הן מאפשרות להכניע את "מחשבת אנא שליט" הזו, ולהגיע קצת יותר מהר למצב של "גאולה". זו איננה דרך קלה כפי שמקובל לחשוב. זה לא שמישהו או דת מסויימת "חשבה" כבר עבורנו, ואנחנו רק "מצייתים". בכל תנועה או מחשבה מבליחה התחושה הזו של "אני זה שלמעשה מחליט" וכדי לבטש את העקמומיות הזו דרוש מאמץ סזיפי וכוח נפשי תמידי.אנשים שחיים כך מתייסרים כל הזמן במאמץ להגיע למרחב הפתוח הזה שאתה כה מיטיב לתאר בחלק שציטטתי, אבל התגמולים של הזולת כלל לא מצליחים לתגמל אותו - כי המאבק התמידי שלו מסתכם בטיהור ואיון המחשבה הזה (ולשם חותרות גם כל המדיציות למיניהן, בעיקר הבודהיסטית) או, יותר נכון הניסיון להגיע להרפייה תמידית - וד"ל.
הסתכלתי על מה שכתבת והדבר היחידי שעלה לי בראש זה המשפט הבא....
"יאא בבה די ממה..." קיבלתי סחרחורת מהסדר
משפט שאני נזכר מתוכנית " אין דבר כזה שאין דבר כזה"
כל דבר זה סדר והכל אינדבידואלי
יש סדר מופשט של רוב האוכלוסיה על פי תפיסת החיים שלם
ויש את הסדר של אותו אחד עצמאי
הכל תלוי בלוגיקה של אותו דבר לכל באלגן יש את הסדר שלו
משהוא קצת "זני" (ZEN) בעקבות ההרהורים שלך אברי:
נהר זורם - יש בו סדר או לא?
אנחנו יודעים שיש חוקים לזרימה של הנהר.
כל טיפה וטיפה בנהר זזה לפי חוקי טבע ברורים. לכאורה - הכל מסודר פה.
ועדיין - הנהר כולו - סך כל התנועה של כל הטיפות הקטנות שזזות בנהר לפי חוקים ברורים של הטבע - יוצרת תנועה סבוכה כל כך שלא אתה, לא אני, לא אף בן אנוש, אין אנו מסוגלים לתפוס את סך הסדר שיוצא מסך כל הטיפות הקטנות שזזות יחד בנהר. בשביל המוח המוגבל שלנו, זרימת הנהר מורכבת מדי מכדי להבינה, ולכן מעשית היא אי סדר אחד גדול עבורנו.
ובתוך אי הסדר הזה, הנובע בעיקר ממוגבלות יכולת ההבנה והתפיסה שלנו את הטבע, אנחנו צריכים להחליט יום יום ורגע רגע איך לשחות, באיזה כיוון לחתור, מה לעשות כדי שלא נטבע בנהר אלא נמשיך לשחות בתוכו, בתוך נהר החיים שלנו.
למקום הזה שלח אותי הפוסט שלך -
על מבנים המבנה הלשוניכאשר פזורת אטומים יוצרת תלכיד מסוים, כזה המתקרא אנושי, היא מייצרת ערך מוסף לזה התופס אותו, את התלכיד, הנקרא תודעה. זאת מצידה מייצרת לעצמה מבנים המסייעים לה להגדיר את עצמה באמצעות היחסים שלה עם סביבתה, ואל מול היחסים הקיימים בסביבתה. לעיתים נבוכה התודעה וחושבת שקיימים יחסים מחוץ לה, לצורך העניין היא מצאה שם מתאים – אונטולוגיה, ולעיתים מבינה התודעה שכל שהיא תופסת כרוך בתפיסתה ומעובד באמצעותה ואז היא קוראת לזה אפיסטמולוגיה. החל בהיררכיות של ידע המוגדרות כתלויות סובייקט (מדעי החברה, הרוח) והמשך במבני ידע שלכאורה אינן תלויות סובייקט (פיזיקה, מדעי החיים) הכול יחסי – הכול מעובד באמצעות תודעה ועל כן עצמאות המבנה אינה קיימת באמת, אלא כריקוד משולב של התודעה אתו.הלשון – השפה – המבנה המגדיר (לצורך העניין – כל מבנה סימבולי, החל ממתמטיקה, המשך במוזיקה וכיו"ב) כולם הם השלכות/הקרנות של התודעה אל עצמה. התודעה בונה מנגנון המסדר (שמקורותיו קשורים במבנה הרגשי) את היש. למשל – מרחב/זמן או פורמט אחר נפש/גוף הם הגבולות של הסדר. התודעה לא יכולה לאכוף סדר על עצמה ללא צירי מדידה מרכזיים – זמן ומרחב, או גוף-נפש. השאלה האם יש לצירים האלו קיום משל עצמם ובנפרד מהתודעה המקרינה אותם, אינה רלוונטית. שהרי יש תודעה, וכלל שהיא אינה ברורה, עוד פחות מכך ברורות יצירותיה. סייג לחוכמה שתיקה – שהרי ספירת החוכמה היא זאת המתקיימת טרם המצאת המילה, ובבואו של פלוני בברית המילה זכאי הוא להתקרא אנושי, אולם בקבלו את המילה הוא נפרד מהשתיקה, ואז צריך את הסדר שמוכתב מעצם קיומן של המילים.ואין האנושי יכול היות בשתיקה. ולעיתים כאשר הוא נתקל בצלליה, הוא מתבלבל. כאשר הוא מבקש את הזיקוק, את הצלילות – את המהות, אין לו אלא מילים ורגשות בכדי לגבש לעצמו תחילתה של הבנה, או אז הוא נבעט אחורה כי לא תיתכן הבנה אמיתית באמצעות המילה.המבנה הרגשי הוא הופך את גמלוני (אבא של פלוני ואלמוני) לאנושי שהוא. ומבנה זה מוגדר באמצעות הקשר האנושי. זה שבתורו מייצר את ההזדקקות – הכמיהה, שבמהותה אינה חסך שכלי, אלא צורך רגשי. הכמיהה לסדר, לאמת, למהות הינן מעיקרן צימאון רגשי שמקבל לבוש של אינטלקט.
סדר= שליטה.
הטבע זורם בין אנתרופיה לנגנטרופיה תוך שימור החומר. איפה שמסודר שואף להיות לא ולהיפך.זה מה שזה.
טרנספורמציה מתחילה במערכת יחסים עם מה שיש.
אל תנסה להבין (לעשות סדר)
התמסר לאי וודאות, תהנה מהמתנה שהיא נותנת.
כל אחד מושלם באי שלמות שלו
תמיד יש לנו את מה שאין לנו ואין לנו את מה שיש לנו
ברגע שנקבל עצמנו נשחרר הרבה אנרגיה להשתנות ואולי אפילו נהנה.
הי אברי
הפוסט שלך הזכיר לי קטעים של הרמח"ל על הסדר הקיים.
הנה קטע מהסרט שהתבקשתי לערוך לרגל 300 שנה להולדתו.
http://www.take-stav.co.il/ramchal.html
רק טוב,
איילת
בעולם המדוייק אנחנו מנסים לפשט מערכות בכדי שנוכל להכניס בהן סדר, לחזות ולהבין אותן.
ברמה האנושית, ככל שאדם עוטף עצמו בחיים מורכבים יותר כך קיים קושי להשיג סדר.
איינשטיין ניסה לנסח חוק אחד שיענה לכל ולא הצליח. יתכן שבדרך לכלל אחד ניצטרך להתפשר על מספר רב של כללים (סדרים) פרטיים .
ליקום יש סדר קוסמי.
מי שעובד ולומד את עצמו (נימצא במודעות)
לומד להכיר את הסדר שלו.
פוסט ניפלא , תודה.
אברי יקר
הסוד הוא בתבנית
כמה שהנך מבין מהו סדר ואי סדר ועורג לקצת שקט לא תגיע לזה אלא אם כן תבין שהכל כאן הוא חלק מתוכנית ענקית ומובנת.
לכל פעולותיו והשפעותיו של האל יש סיבה והם מנותבים , כחלק מתוכנית רחבה יותר שניתנת להבנה בשכל ברמה מסוימת ,הן בעבר והן בעתיד –חוקי התורה הם לא אוסף של איסורים וציווים , הם מערכת ותוכנית מובנת אחידה ,שעשויה מתבניות מסודרות המעצבות ומשלבות זה בזה הלכה למעשה בעולמנו (עולם הטבע ההיסטוריה והתורה )
לדוגמא אם ניקח את מהלכי ההיסטוריה נוכל לראות ממקומנו היום את החוט המקשר של האירועים .או עולם הטבע, בו ישנם חוקים מעצבים ,קבועים ותמידיים.
איך נבחין בסדר שנמצא בעולמנו ? איך נבחין בתבנית הקבועה שלנו שתרגיע את הנפש?-
זאת כשנשכיל לעשות מטרה ותוכנית ואז למצוא את התבנית הקבועה המשולבת בכל מעשה ומעשה.(בדיוק כמו האל )להבדיל מאדם שפועל איך שהוא רוצה ,בלי שום כוונה או מטרה, לכן קשה לו למצא סדר או מבניות במצבו במיוחד כשפעולותיו לא קשורות אחת לשנייה והכול רופף ... שלךיעל מעייןכמה בלאגן יש עם הסדר הזה...
אברי שלום ונעים מאד.
הפוסט הזה נראה לי אחד המסודרים ביותר שקראתי.
בכל מקרה, אלו שאין להם את הדאגות של סדר מחשבתי, ככל הנראה לא כל כך אינטיליגנטים ו/או חכמים כמוך. לעניות דעתי זה נובע מכמות הנתונים שהמוח שלנו מקבל מדי יום ביומו, כמות הניתוחים שהוא מבצע בשביל להבין מה יהיה הלאה ו/או מה היה אחורה ואיך אנו מחברים את הדברים לאני שלי למערכות היחסים של האני עם הסביבה החיצונית ועוד...
אני מעיד על עצמי שאני מקנא בך על שיש לך את היכולת לנבור כך בתוך עצמך.
זו מעלה של אנשים גדולים, והם בדרך כלל מאד משפיעים על הסביבה הקרובה שלהם מבלי לדעת על זה. אתה מדהים ודרך הניתוח שלך מעוררת רצון לעשות אותה גם, זאת למרות שאתה מציג אותה כסוג של תסכול. אבל היי, זו חוכמה עליאית.
לא נראה לי שאני יכול לנבור כך בעצמי, אבל זה בהחלט מעניין.
שרון דרורי
אברי היקר
תודה לך על המילים המדויקות והמחזקות אני קוראת לזה לתת למלך להופיע כרצונו.
לעניות דעתי אין טעם לעסוק בסדר של הדברים. התבוננות בלבד עושה את הסדר.
התבוננות משנה את המציאות. יש להשליך את כל חשיבות הפסיכולוגיה האישית כיוום שאין לה ערך אמיתי.
ל"סדר " הזו קוראים שלוות נפש,
היא האור בקצה המנהרה ,
היא מקור התקוות, היא מקור האכזבות,
כולם מאוד עסוקים ב "לעשות סדר" לפני בואה ומרוב עבודה לקראתה עייפנו ועצרנו בדרך.
והחדר שלנו עולם עצום רב מימדי, וה"סדר" או "הסדר" מאיתנו והלאה...
גילגולי חיים שלמים לסדר עוד לפנינו...
מהו "סדר" מה עושים איתו ? יש אינסוף שאלות ואין אף תשובה ,
חוץ מאחת שמזכירה לי תמיד שאני "בסדר" ולאחת הזו קוראים
שלוות הנפש והיא היתה פה תמיד ולא שמתי לב לבואה בזמן שסידרתי,
היא מורת הדרך שלי המדהימה ביופייה,
היא מקבלת אותי כפי שאני מקבלת אותה כפי היותה.
נ.ב.
סדר הוא המצאה אנושית ,מין תבנית כזו אחת מיני רבות,
אם נלמד לתת קרדית לבריאה עצמה נבין שיש לדברים דרך משלהם שעלינו ללמוד לקבל באהבה מבלי להתערב בדרכיה .
אנחנו אוהבים לשכוח שבאנו לכאן לביקור קצר רק לרגע ובאמת שאין לנו את היכולת לשנות סדרי עולם בזמן כה קצר.
וחוץ מזה הכל ממש ב"סדר" אז למה לנו לבלגן את עצמינו ????
אברי היקר
שמת לב שהפוסט פורסם בשעה 22:22 ?
אולי כי לא שמת לב... נוצר סדר קוסמי.
לא קראתי כי התחיל להיות נדמה לי שכתבתי
באהבה אייריס
לקבל לקבל לקבל
לנשום עמוק ולהמתין
להודות על מה שיש
וזהו.
נותרתי מלאה בהרהורים...
כאלה שמנסים לקחת את הדברים מיד למקום שלי ולעבד את
הכל דרך המסננת שלי לחיים.....
תודה!
כמה דברים:
1. אני כאן זה לא הנושא, למרות שברור שלעשות את מה שאני, להקדיש מאמצים, לקבל איומים ולהמשיך זה באמת מעיד על סריטה חזקה אחת או יותר. אבל אם את חושבת שיש מישהו מושלם, גם זה מעיד על סריטה לא פחות מהותית.
2. מבלי לייחס כוונות ומחשבות, הכינוי שבחרת מזכיר לי את סדנת מהות החיים של שרי אריסון. ברור שכשאת שרי אריסון אז מאוד נוח להטיף לאחרים על תיקון עצמי, ובינתיים להשאיר את המצב הקיים על כנו - כי יש מי שמרוויח מזה... לכל האחרים אסור לתת לזה לקרות.
3. והמשך ל -2- רשום שם...
כשאנו נמצאים בתוך אי סדר מחשבתי או פיזי (החדר לא מסודר...)
אנו חשים בלבול, לא יודעים מה לעשות קודם.
יחד עם זאת, דברים שנראים לנו ככאוס מוחלט (כמו העולם לפעמים)
בעצם יש בהם סדר פנימי.
יכולנו להבחין בכך אילו ראינו את התמונה בכללותה,
אילו היה לנו את הידע.
לדוגמא, אתה נמצא בתחנת רכבת גדולה (אירופה למשל),
סביבך אנשים מתרוצצים באופן חסר פשר לכל הכיוונים,
אתה רואה בלגן, חוסר סדר, חוסר הגיון
אך למעשה כל אחד מהם הולך לכיוון רציף הרכבת
שתביא אותו למחוז חפצו, מהחיים כמו בחיים.
אתה הבנת את זה ברוך...
מטיילת בנבכי נשמתך , משתקפת לעצמי ומוקירה את הרגע שבו מתחוור כל פעם מחדש שכל תחושת בטחון וכל שבריר של אושר שנוצר בנו בסדר הפנימי שלנו משפיע על העולם שסובב אותנו , בלי להתאמץ לתקן דבר וחצי דבר.
כך גם ממך , כך גם ממני
בתגובה ל-levdor,
על אף שמבינה את הרצון והצורך שלך ושל אחרים לתקן עוולות בעולם,
יותר ויותר מתברר לי שיש פה מלכוד רציני שאומר שרק מי שתיקן את
עצמו, יכול להביא גאולה לעולם. ומי שאכן מנסה לתקן עצמו באמת, מתחיל להבין שתמונת
העולם כפי שהוא רואה אותה, רק משקפת את מצבו הוא, ותיקון עצמי ממילא משנה את
מה שמשתקף לו במראה. כך שבכל מקרה עדיף לרכז את תשומת הלב בהשוואת
צורתך עם הסדר הטוב ולתקן עולם על פי חוק אפקט הפרפר ולא דרך מלחמה ברע.
כמובן שהאגו האנושי מקבל את ההצעה הזאת בשאט נפש כי היא מייבשת לגמרי
את האפיקים שדרכם הוא פועל בעולם.
הנה החדשות ועיקרן תחילה:
דעתי בנושא "כן ולא, תומך וחולק "...
ולחדשות בהרחבה:
לצורך המשל, נעזוב לרגע את המחשבות והרגשות בעולמך הפנימי. נסתכל יחד מה קורה במדע.
יש אוסף של עובדות, ותוצאות של מחקרים ונסיונות קודמים.
על סמך המידע הזה מנסים לארגן וליצור ידע - איזהשהוא סדר מסויים.
זוהי התאוריה שאנחנו מאמינים שמסבירה את הדברים.
מכאן מתחילים בנסיונות לאשש או להפריך את הדברים.
אם פעם אחת הצלחנו להפריך את התאוריה היימת, זה מספיק לשלול אותה.
עדיין אם תאוריה מספיק מבוססת, ואם על סמך התאוריה הזו אפשר לבנות יישומים, והיישומים האלו פועלים, אז מה רע בכך?
אפשר להשתמש בהם, עד שנמצא עובדה חדשה או מצב שלא מאפשר יותר להשתמש בזה.
אז נכון, זה מפר את התאוריה , וצריך לחשוב על הכל מחדש. אז מה קרה...
ואם אנחנו לא מבינים משהו על בוריו, האם זה אומר שלא צריך להשתמש בו או להסתמך עליו?
ומהמשל לנמשל:
אנחנו יכולים להבין או להרגיש משהו, ואין שום רע בכך, ואפשר לזרום עם המחשבות ועם הרגשות - וכן גם עם האידאולוגיות. כל זמן שהאידאולוגיה עומדת במבחן המציאות, מה רע בזה?
צריך רק להקפדי על דבר קשה אחד:
להיות ערים למצב שבו נכנס מידע או רגש חדש, שהופך את הסדר שלנו על פניו, ולהיות מוכנים לזרום עם זה ולהתגמש, ולשנות את הדעות.
אין שום רע באידאולוגיה אם יש את הפתיחות להחליפה.
וכאן אני חולק על דבריה של מהות (כפי שאני הבנתי אותם).
זה שיש עיוותים, ואי סדר, ודברים רעים בעולמנו, אסור לנו לקבל את זה שככה זה ואסור לגעת.
זהו סוג של פאטאליזם ומכאן הדרך לייאוש קצרה. הייאוש והפאטליזם שלנו, זה הנצחון של "הרעים"...
מהנסיון שלי ושל החברה (בפורום רפורמה כלכלית) אפשר לשנות ואפשר להשפיע!
הלוואי שהיו לנו מנופים טובים יותר בתקשורת, ומתנדבים רבים יותר,
כמאמר ארכימדס (בערך ככה) - תנו לי נקודה מספיק טובה ונוכל להרים את כדור הארץ...
ועכשיו לתחזית:
יהיה חם ומגעיל, אבל אפשר להשפיע ולשפר! אם לא נעשה זאת יהיה גרוע יותר!
ברוס לי אמר פעם (כן ברוס לי)
שצריכה להיות, שאיפתו של כל אדם, להיות כטיפת מים.
(הרבה לפני שהמילה "לזרום" קיבלה את המשמעות הקונפורמית שלה היום).
הצורה האמיתית היחידה היא חוסר הצורה.
"כאילו אין לי חוט שידרה"
ואני גיליתי שדוקא גמישות למצבים חדשים של המציאות ו " סתגלתנות " להם, היא היא עמוד השידרה הכי שדרתי שיש.
יפה כתבת.
בדיוק כך. משום שהסדר הקיים לעולם אינו נתפס, הריהו כאי סדר. הנסיונות שלנו לסדר הם הפרת הסדר הקיים.
איזה סדר איזה?
תנסה פרוסת לחם עם אבוקדו וסוכר... ועכשיו מה אתה אומר על סדר?
שלום אברי,
לא כל כך יפה מצידי, אבל חייבת לפלוט ברכה עסיסית: "שהחיינו וקיימנו והגיענו
לזמן הזה". כי בזמן האחרון כשאני שומעת אותך פה ושם אני אומרת לעצמי מתי
האיש הזה יפסיק לתקן עולם ויבין שהעולם כפי שהוא, משרת כל אחד בדרך המדוייקת
להגיע לתיקונו. וגם ואפילו אם בעיני האגואיסטיות- שוחרות הטוב לטעמי,זה כרגע לא ברור...
ויחד עם זה לא מסכימה איתך שאין סדר. סדר יש והוא אפילו מדוייק,אבל מאחר ואנחנו
בתהליכי תיקון, זה חיוני להפר את הסדר באופן זמני ולגלות אותו מחדש כאתגר אישי -
התפתחותי. טוב זה נושא ארוך וזה רק על קצה המזלג..
אתה טוב במילים. אין מה להגיד...
במיוחד באלא שמתארות את מה שהוא הכי קשה לך ליישום.
המציאות היא מערכת כאוטית. זה לא לגמרי אי סדר. אבל זה לא רחוק מזה...
לכל אחד יש את הסדר שלו.
פעם ניסיתי לעשות סדר בבלגן שבבית והתייאשתי,
ניסיתי לעשות סדר בניירת שעל השולחן שלי וגם מזה לא יצאתי.
ניסיתי להכניס את חיי למן סדר שכזה והתייאשתי.
ונשארתי רק עם סדר פסח.
אין הגדרה לסדר,
הסדר הנכון בחיים הוא לקום כל בוקר עם חיוך
לעשות את מה שמביא סיפוק ואושר.
ולתת קצת אושר גם לאחרים.
אנחנו כל כך רוצים וכל כך מנסים למצוא סדר והגיון בכל פרט ופרט של חיינו אבל עובדה היא שכשמסתכלים על כל חלק בנפרד הוא עשוי להיראות חסר הגיון וחסר קשר לחלקים הקרובים אליו, כמו פאזל שחלקיו פוזרו באופן אקראי.
הדרך הטובה ביותר להבין את הסדר של הפרטים הקטנים היא לקחת כמה צעדים אחורה (או קדימה, בפרספקטיבה של זמן) ולראות איך חלק אחד זעיר מתחבר לחלק אחר וכן הלאה עד שנוצרת התמונה הגדולה.
נסיון לכפות סדר על המחשבה באופן מאולץ, יכול לעיתים דווקא לעכב את התובנות מלהגיע כשכל מה שנדרש, בדרך כלל, הוא לקחת נשימה עמוקה ולספור עד 10 או 100 או 1000... התשובות כבר יגיעו יחד עם תובנות וסדר חדש, אמיתי שמגיע מבפנים.
גם אצלי זה מתחבר לצורך שלי בשליטה, שליטה על חיי ושליטה בכל מה שקורה לי ולעולם סביבי.
היכולת שלי לזרום קשורה ליכולת שלי לוותר על השליטה ולקבל את מה שיש ומה שהעולם מזמן לי כמו שהוא.
יש סיפור יפה באחד הספרים של דון חואן (שכחתי את שמו, אולי מתנת הנשר?) כאשר המורה שלו זורק אותו לתוך נהר שוצף וגועש והוא מנסה להילחם בזרם ולצוף והזרם מושך אותו ומנסה להטביע אותו, רק כאשר כוחותיו עוזבים אותו והוא מותש לחלוטין ומבין שזה סופו והוא מוותר על הלחימה הזרם פשוט מוציא אותו אל חוף מבטחים.
הלוואי עלי (כולנו?).
אתה בסדר אתה ,עשית לי גם קצת סדר או איסדר
תודה.
ענית לי.
ובעיקר זה:
"... אי סדר הוא הסדר המהותי, כי אינו קשור לתבניות שכבר שוכבות ומעלות אבק, אלא מתעקש להתחדש בכל רגע. ההתחדשות היא הסדר, הסדר היחיד שיש, חדש בכל רגע ונמצא תמיד. "הדברים שלך מענינים ותופסים אותי מזוית אחרת.
אני קוראת לזה 'שליטה'. הצורך הפנימי, לדעת בכל רגע נתון לָמה ולְמה. אבל כשיש לי הסכמת הלב לצורך הזה בשליטה, אז אני מודדת אותה שלא תגלוש מעבר לגבולותיה, ומנסה לדייק את הרגע הזה כדי שלא אהיה 'שטלתנית' אלא שולטת - מנהיגה את עצמי.
היכולת שלי לקבל את המציאות כפי שהיא, ולהסכים לדופק שלה, מאפשרת לי את המרחב הזה, שבו חוסר הסדר, חוסר השליטה הופכים להיות בהסכמתי חלק ממני - חלק מהסדר החדש שלי. מה גם, שבעולם הזה יש סדר, גם כשאני לא מבינה אותו, עצם הידיעה שהסדר ישנו נותן לי שקט, מערכת שקטה בתוכי.
בעיני, זה ההבדל בין רצון להכרח: הכח הפנימי שמצוי בי ובכל אדם, לראות את המציאות עם כל ההכרחים שלה, ולהפוך את ההכרח לרצון, מה שמוליד שמחה, עוצמה, מלאות ותיקון.
"בכל מה שיש איזה צד הגבלה יש לחלק בו בין רצון והכרח. כל רצון חפשי סופו לטוב, וכל הכרח סופו לרע, עד שיחזירנו הרצון לטוב. בכל מצוי, כיון שיש בו צד הגבלה יש בו צד הכרח, וזהו צד הרע שבו. השתלמותו תלויה היא בחופשיותו, בצאתו מכבלי ההכרח לחירות. הטבע המעשי הוא מלא הכרח, וכמדתו הוא מלא רע. הצד הטוב שיש בו הוא מה שבעלי הרצון יכולים להטביע ברצון עליו צורה מיוחדה... ונמצא שפנימיות הכל הוא טוב, והרע הוא רק חיצוני". (הרב קוק)
"...ופחות עסוק בלספר לעצמו שוב ושוב את סיפור חייו, כל פעם בוורסיה טיפה אחרת, עם דגשים אחרים, כדי לחוות סדר."
בעיניי זו אבחנה נהדרת שנפש חוקרת ומוח פעיל (יהיה מה שזה יהיה) עסוק חלק מהזמן בליטוש האתוס האישי. סיפור התקומה הפרטית. זה די מצחיק אם אתה חושב על זה איך אנחנו עסוקים בעצמנו :). איך פישוף אומר: "אני ואני ואני ואני".
אברי זה ממש חוויה נעימה בעיניי לראות איך אתה מצייר את עצמך בבלוג.
אני מחפשת סדר כשאני רוצה להבין.
כשאין לי צורך להבין, אין חשיבות לסדר.
אין לי צורך להבין איך נוצר העולם. מבחינתי זו שאלה שאין לי את הכלים לענות עליה ואין לי בעיה לחיות עם העובדה שאין תשובה.
מי שרצה תשובה בכל מחיר, המציא את אלוהים.
לי אין אלהים.
חשוב לי לא לקבע את הסדר. הזמן עובר,נסיון מצטבר, אני בוחנת את הסדר ובמקרה הצורך מחליפה בסדר חדש.מושכל יותר.
במצב הזה בדיוק,בסיטואציה המסוימת הזו-זה הסדר שלי. באותו מצב ,באותה סיטואציה הסדר שלך יהיה אחר. זה סדר,זו לא אמת.
בלי סדר, לא יכולתי לקבל החלטות. החיים היו מובילים אותי ולא אני אותם.
היי,
מרגיש לי, ש"אי הסדר" שאתה מבטא הוא הקונפליקט האינסופי (של כולנו כמעט, אתה לא לבדך...)בין המחשבה לרגש. חוסר היכולת ו/או הרצון, להביא את המחשבה למקום שבו מערכת הרגשות יקבלו אותה ויהיו שלמים איתה. הפער בין המרחב הפנימי החסום לבין האידאל הנשגב שם בדיוק נמצא הקונפליקט.די איש,
מספיק עם אידיאולוגיות רעילות, ואם כבר "לזרום" (לא מצליחה להבין את משמעות המונח הזה
סיגל (ר.ג.ש.)אהממ.. סיפור חיי.
אם כבר עלתה בך תובנה - אולי תפתח אותה ?
ההתחדשות היא הסדר, הסדר היחיד שיש, חדש בכל רגע ונמצא תמיד.
אברי
אני מצטרפת ל"איה אי" שכתבה לטעמי את התגובה הכי קולעת ואומרת לך שהכל בסדר איתך. באמת שהכל בסדר איתך.
תסתכל רגע סתם בשביל הקטע על מה כן עובד טוב בחיים שלך...
אמא שלי למשל (בת 73) מתקשרת אלי כל פעם שאתה מופיע בתוכנית ערב שלך ובתוכנית בוקר ומבקשת שאפתח ואסתכל כי אתה מקסים. "איזה בנאדם!" היא אומרת לי. והיא אחת שיודעת, כאן אתה צריך להאמין לי...
אז אתה אהוד ואהוב והמון מתעניינים בכל מילה שאתה כותב. תבקש בקשה ואלפים יקפצו למלא אותה.
אז... באמת שהכל בסדר.
כל מה שלא בסדר הוא לא באמת מציאות. זו המצאה. אתה הרי יודע שהכל מומצא... זה מהלימודים לא?... עיקרון הריקות?...
אז לך על זה ונסה להיות שמח יותר ולחיות את הרגע האחד הנוכחי בלבד. לא את כל הרגעים שאחרי זה...
אברי איש תובנות שכמותך,
ההתעסקות הזו בלעשות סדר כל הזמן תוקעת מחשבתית וגם בראיית החיים שלנו .
לעיתים , אף גורמת לדריכה במקום, חוסר העזה, פריצת גבולות ,חרדה, בגלל הסדר הדפוק הזה.
אז מה יהיה אם לא נהיה כאלה פריק קונטרול? ולא הכל יהיה מתאים אחד לאחד מתאים לתבנית. כמו שכתבת נזרום, מה שיהיה יהיה ובמילא יבואו בלאגנים חדשים.
כ"כ מסכימה עם מה שכתבת לומדת לבלגן את הסדר החדש שלי, שמתשתנה בגלל מציאות החיים.
שאפו על הכתוב .
מחשבות בבלאגן (-:
אני קוראת עכשיו ספר שממש עושה סדר בבלאגן של מחשבותינו, אולי שמעת עליו, אם לא אז ממליצה לך מאד:
"אהבתך נחוצה לי- האם זו האמת?" של ביירון קייטי.
נדמה כי הספר עוסק באהבה אבל ממש לא. הוא פשוט מכוון על ניווט נכון של מחשבות כדי למנוע בלאגן שכזה(-:
היה בפוסט הזה קצת אי סדר מחשבתי. אבל אני חושבת שהצלחתי להבין למה התכוונת. נכון שקשה לחיות ע"פ סדר מסויים וקשה להתנהל על פיו. אבל החיים דורשים מאיתנו לחיות בסוגים של מסגרות ותבניות ולא פשוט כמו שאתה אומר להתחדש ובכך כביכול ליצור איזשהוא סדר. אז רק אאחל לך שיהיה 'בסדר'... וכמובן כל טוב. יעל
נ.ב. וכמו שאומרים - אתה בסדר!!!
"אם יסיח אדם דעתו מכל דבר שהוא יודע או שראה, לא יהיה הוא כלל מסוגל, מתוך מושגיו שלו בלבד, לקבוע מה טיב מראהו של עולם, או אם להעדיף מצב דברים אחד על משנהו. מאחר ששום דבר, אם הוא תופסו בבהירות, אינו יכול להיחשב כבלתי אפשרי, או כמכיל סתירה, כל הזיה שתעלה בדמיונו תהא בעלת מעמד שווה. כן לא יוכל הוא לתת טעם של ממש, מה ראה לדבוק במושג זה, או בשיטה זו, ולדחות את האחרים שהם אפשריים באותה מידה."
"רק הנסיון בלבד יכול להורות לו מה הסיבה האמיתית לתופעה כלשהי."
מתוך," דיאלוגים על הדת הטבעית " דוד יום
וואווווווו אברייייייי משהו,אין עליך איך אתה יודע לקבל את המתנות
שבלימוד ולהעביר ולהסביר הלאה,מקסים ,
כי מבין שבכל פעם שנותן להשקפת חיי להתפרק בשניה ולהתחלף באחרת, מסכים שהסדר היחיד שקיים הוא אי הסדר. אי סדר הוא הסדר המהותי, כי אינו קשור לתבניות שכבר שוכבות ומעלות אבק, אלא מתעקש להתחדש בכל רגע. ההתחדשות היא הסדר, הסדר היחיד שיש, חדש בכל רגע ונמצא תמיד.
מבינה עכשיו שהרצון לסדר ... זה המקום של האחיזה במוכר לי.... גם אם
המוכר הוא לא מי יודע מה....,מבינה עכשיו שכשאני נותנת מקום לאי סדר
שבחיי אז סומכת ומאשרת את הניתן לי,זה זרימה אמיתית,המקום של
לתת להתחדשות להתרחש בכל רגע ורגע.... תודה תודה לך על ההבנה
הזאת. שהשם ישמור עליך.
אברי..ישנם דברים הנעשים בגיל צעיר...
שעליהם משלמים יותר מאוחר כשגדלים אנו בגיל...
למה קרו?..כי אמורים הם לקרות...
וכשמתנפצות התקוות...
יש להם מלמעלה הסיבות...
אומרים שמאלוהים הכל טוב..ויש איזה הגיון...
גם אם לפעמים החיים לא בסדר הנכון...
מבינה למה התכוונת...
אך המחוייבויות שבעבר לקחת...
הן שבעצם קובעות את מסלול חייך...
אתה משנה פה ושם..מה שאיך שהוא בכוחך...
על כורחך אתה חי..על כורחך אתה מת...
אמרו חכמינו שהיו חכמים..באמת...(=
חייה את חייך בסיפוק ובאהבה...
אתה איש עם מעלה...
מקבלת חלקית את את דברייך אולי כי יותר קל לי להשתמש במושג מודעות עצמית.
כשאדם נמצא במודעות עצמית הוא יכול לזהות את הקשוי שיש לו ומאיפה הוא נובע ומכאן בא הסדר הפנימי.
כADHD אני מודעת לכך שאצלי האי סדר הוא השולט ולכן אני בוחרת לעשות את הסדר כשאני מזהה כמה רע הוא עושה לי, לא שתמיד זה מצליח עד הסוף אבל אני בהחלט מודעת לעצמי ואי הסדרים הפנימים....
אוף מרוב סדר ניהיה לי אי סדר בראש.....ואתה יודע מה למדתי להנות גם מהאי הסדר.....תנסה זה יכול להיות מעניין ולפעמים גם מרגש עד מסוכן.....
הכל בערבון מוגבל ולעניות דעתי.
עלינו, להכיר במשהו שנקרא"עלבון המציאות", זהו ,הרבה דברים נכנסים בתוך המושג הז, סביר שהסדר שאתה כל כך מחשיב והוא חומק ממך שייך אף הוא לעלבון.
מלאי השיפוט והביקורת שלך על עצמך שמולידה כמובן את אי הקבלה, סביר שממך פנימה
זה מושלך גם על כל האחרים ואולי גם על העולם.מהו הסדר? מין הגנה שתשמור עליך
אבל האובססביות לסדר כבר הופכת לסוג של אזיקים וכלא .
אגב , כל השמות הידועים והמיטיבים שהיו מאוד מסודרים וידעו היטב את הדרך,כגון,בודהה, ימימה,ישו, אלוהים ועוד..... הם היו אמנם, מסודרים לעצמם אבל, לצערי, ללמוד ולקרוא אותם ,בכל תבונתם וראייתם, לא הופך אותנו להיות כמותם.
אני חוששת שמה שנותר לנו זה להמציא לנו את הדרך עבורנו, ואולי, אם זה יהיה כל כך מדליק ומדהים מישהו ירצה פעם ללכת בשביל שאנו טווינו.
מקווה שלפחות הובנתי. ולפחות ניסיתי.
תודה על הפתח למחשבת.
,
ברגע שהבלאגן או האי סדר לא יהווה לך איום אישי על המחשבות...
אז הלחץ ירד...
יחד עם זאת בלאגן זה זה חלק חיוני בחיים כך שיהיה לנו צורך לסדר אותו,
הקטנת האיום כרוכה בהנחות עצמיות והורדות הלחץ...
אברי, אני חושבת שלכולנו ניתנה אותה כמות של לגו,רק כל אחד מסדר אותה אחרת,אז אצל כולנו יש סדר,ואף אחד לא אמור להכתיב לנו איך לסדר.
לפעמים הכל מתפרק ואז מסדרים מחדש.
והלגו אצל השכן לא ירוק יותר
אבריג
מרוב סדר
עשית לי בלגן בראש:)
*
ואכן
האי סדר
הזרימה עם כל תנועה ומקצב
בכל רגע נתון
זהו זה
ערב נפלא
דבי