הגוון שבין השחור ללבן
על הכל ועל לא כלום
מנסה להסתכל לעצמי בלבן של העין..
לגעת במקומות הכואבים,
לגעת במקומות הלא שיגרתיים
לגעת בכל אותן נקודות שבחיי היוםיום שלנו אנחנו לפעמים מדחיקים או שוכחים
פוסטים אחרונים
- "על עצמי" 16/2/11
- אהבות שקטות 31/1/11
- על החיים ועל המוות 26/12/10
- אכזבות קטנות 19/12/10
- מעבדות לחירות 6/11/10
- התחלות חדשות 24/10/10
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
למה ככה?
למה מוזנחות חיצונית
גם וגם הכי טוב
יפה מבפנים ויפה מבחוץ
מעניין אם יגיע היום שבו נוכל פשוט לא להביט במראה כי נהיה כל כך מרוצים ממי שאנחנו בפנים...ונחיה חיי רוח ויצירה מלאים מבלי לחשוב על איך אנחנו נראים.
יחי המוזנחות החיצונית, וההתעצמות הפנימית!
מזל טוב :-)
דווקא למראה אינני דואגת
גם לנשמה לא
מיום ליום ומשנה לשנה
מרגישה לעצמי יותר נכונה
יותר קרובה לעצמי
וגבולות נשמתך גדולים כל כך
*
איזה יופי.
תודה על השיתוף בזה..
אפשר לאמץ כמנטרה של כל בוקר, לא?
אפשר לאמץ כמנטרה של בוקר יום ראשון
*
אין דבר שישווה לאנרגיות האלה.
עם מבט קדימה, אל האופק
באומנות המיצרית העתיקה יש לדמויות המצוירות והמפוסלות
מבט שנקרא "מבט אל הנצח"
זה מה שיש לי
מבט קדימה
אופטימי
וחזק
ונראה לי שגם לך
"קמה .כל יום מההריסות.".
הנה באתי לי בסוף היום שלי אלייך
כי אי אפשר שלא..
אומרים שיש אנשים דומים לפחות באנרגיות
אז שלך ושלי..יכולות לרקוד ..
טוב שלך כבר רוקדות אני רק מצטרפת
אוהתותך חזקה כמו שאת.
מעולה
מדהימה את!
*
great minds think alike
רציתי להגיד שלכוכבים אין גבולות
אבל פה בקפה שינו מנהגו של עולם ודאגו לתחום אותם
בגבול צר מאוד
יפה.
מישהו יכול להגדיל גם את גבולות הכוכבים?
מאמינה שהאופק יגיע.
אכן,
קורצת יחודית.
קראתי כמה פעמים את השיר
והוא ריאלסטי ומרגש
מאמין לכל מה שתארת בכתוב
בהצלחה לך ביצירתך ....
תודה עם חיוך
פריצות דרך אלו הצעדים הקטנים,
לא אלו המלווים בזיקוקים,
כתבת נהדר,
חיבוק+ירוק :)
את צומחת וזה הכי זה שיש. וגם מצאת מילים יפות לשתף אותנו, אז בכלל יופי. היופי אצלך נכתב בעור.
:-)
חיוך שני להיום ממך
את יודעת, פעם אמרתי לחברה שעם כל שנה שעוברת
אני מרגישה יותר נח בתוך העור שלי,
וזה מה שקפץ לי לראש כשקראתי כאן.
כאילו הנשמה היא הכלי המכיל,
והרחבתה מרחיבה את יכולת ההכלה.
כל החוויות כולן עושות אותנו טובות יותר. לעצמנו.
אין הרס. יש רק בניה.
אני שמחה על החיוך.
כמעט קראתי לפוסט הזה "עוף החול"
אבל וויתרתי
גדול עלי
אני מאמינה בצעדים קטנים
ולכן ה"מגדילה"
לאט לאט אבל בטוח
בשקל תשעים :-)
אחח, ככה אני אוהבת אותך.
אמזונה!
(או עוף החול. תחילטי את).
יקירה,
המילים, החיבוק וכו
הרבה יותר חשובים מהירוק ההוא
שכחתי שאני לא יכולה פעמיים.. אוף...
אז חיבוק
אוי מותק, איזה כיף.
כבר אמרתי לך בעבר,
קורצת מחומר טוב...