מאז שאני זוכר את עצמי ,

עסקתי בניהול.

ניהול והפעלת אנשים.

אם זה בגן , בביה"ס , בצבא...

וכמובן כשכבר יצאתי לשוק העבודה.

כשהייתי צעיר (יחסית) התחלתי כסגן מנהל

ואחר תקופה קצרה תמיד קודמתי לניהול.

ניהלתי 20 עובדים בהיותי צעיר,

ובמהלך השנים שלאחר מכן ניהלתי גם כמה מאות עובדים...

בגיל 40 הגיע המהפך שלי.

לאחר ניהול של כמה שנים בחברת "פלאפון",

נאלצתי לעזוב.

(שינויי הנהלה בכירה שהביאה איתה את ה"אנשים שלה").

מאז... ניסיתי להתקבל לכמה וכמה ארגונים גדולים.

כמה נדהמתי להבין שעל אף קו"ח המרשימים שלי,

אני נחשב בשוק המקומי "זקן".

כן כן... גיל 40 ומעלה כבר נחשב קרוב מדי לגיל פרישה.

אירגונים (בארץ) מחפשים את המנהל הצעיר (30-36) בלבד.

כאחד שגר ועבד כמה שנים בארה"ב ,

שחשב שהתרבות האמריקאית נמצאת גם בשוק העבודה בארץ,

נדהמתי לראות את השוני המהותי :

בארה"ב , ארגונים גדולים מחפשים בנרות את המנהלים הותיקים.

את בעלי הניסיון המוכח.

כאן בארץ משום מה , לאחר גיל 40 אנחנו כבר נחשבים ל"פאסה".

מקומם.

מקומם מאד.

איפה מנכל"ים ובעלי אירגונים שיפנימו שדווקא אנחנו, 

בעלי הניסיון ,

נשכיל הן להשקיע בארגון והן לתת את פריון העבודה הטוב ביותר  ??

מישהו מכאן ירים את הכפפה ??

גבר,