הגעתי לקפה בעקבות האיש שאיתי, במחשבה שזה הבית שמתאים לו ופחות לי. מהסיבה הזו גם החלטתי להשאיר את הבלוג שלי בביתו המקורי (ישראבלוג), שם הוא חוגג בימים אלו שנה להיווסדו.מאז עברו כמה ימים, ועלה בדעתי שלהיכנס לכאן ככה, בתור מבקרת אקראית, זה בעצם לא להתחייב באמת, ולמעשה בתור בעלת עסק כן יש לי אינטרס להפגין נוכחות גם כאן, בקפה.אז החלטתי להתנסות בפיצול אישיות ולראות איך זה. אני לא אעביר לכאן את כל ההיסטוריה של הבלוג שלי, אלא רק רשומות נבחרות, ומעכשיו, את הפוסטים שייראו לי רלוונטיים אפרסם גם כאן, בתקווה שגם זה יהפוך לבית (או לפחות צימר ידידותי...)אז איפה מתחילים? בתור ספרנית לשעבר אני יודעת שגם מבוגרים אוהבים סיפורים. כשנולדתי, בוודאי היה בעולם עודף עצום של אופטימיות, כך שזכיתי לכמויות גדושות של תכונה זו. תמיד העדפתי לראות את החצי המלא של הכוס ופוליאנה, הדמות הספרותית המקסימה ששמה כבר הפך לשם נרדף לאופטימיות, היתה לי אחות נפש ודמות לחיקוי.עם זאת, אני לא חושבת שזה מקרה שגם ספר ההמשך מסתיים לפני שפוליאנה נישאת, יולדת ילדים ומתחילה לשלם משכנתא… לתחנות שאנחנו עוברים בחיים יש איזושהי יכולת לשחוק חלק מן האופטימיות. מי שמתמזל מזלו, פוגש בדרך אנשים שעוזרים לו לדבוק באמונה שהכוס חצי מלאה ושאם רק נאמין – הפיות תישארנה בחיים…מזלי הפגיש אותי עם כמה וכמה אנשים כאלה, אבל אין ספק שהייתי טובה במיוחד בגלגול קודם, כי הגלגול הזה הביא לי איש מושלם לחלוק איתו את חיי.וכך, כשקורה ואני רואה רק את הסיבות למה משהו לא יכול לקרות, האיש שאיתי רק פותח זוג עיניים גדולות ושואל "למה בעצם לא?" וכשזו זווית הראייה, פתאום הבלתי אפשרי הופך לאפשרי. וכך הגענו לגור בכפר קטן בגליל, וכך נסעתי לטיול נחשק בקנדה וכך קרו עוד כמה דברים נפלאים בחיים שלנו. כמה נפלא.אחרי מספיק מקרים כאלו, בהם אני חשבתי למה לא, והוא שאל "למה בעצם לא?", למדתי גם אני לחשוב כך, ולנטרל את ההתנגדויות שלי עוד לפני שהן מתקבעות בחיי.ולמה זה חשוב?כי כשהתעורר בי הרצון להגשים חלום ולהקים מקום אחר, כזה שראיתי רק בחלומות שלי, במקום לומר לעצמי למה לא, שאלתי "למה בעצם לא?" ויצאתי לדרך. בדרך למדתי הרבה על תוכניות עסקיות ותחזיות, מט"י וחונכות עסקית, סיכונים וסיכויים, עיצוב ואריזה, יבוא ועמילי מכס, אובליגו ופחת ועוד הרבה מושגים שבטח יביאו לי תועלת יום אחד (זה הרי מה שאנחנו אומרים לילדים שלנו כשהם שואלים למה הם צריכים ללמוד מתמטיקה, לא?). למדתי הרבה הרבה יותר על כוחה של אופטימיות, על כוחם של חברים ועל כל האנשים הטובים שאפשר לפגוש בדרך, אם רק מפסיקים לפחד ויוצאים אליה. לפני שנה וחצי (וואוו!) קרם החלום שלי עור וגידים ומאז אני חיה את החלום יום יום, עם חיוך גדול על הפנים. תיבת אוצרות לא קטנה (120 מ"ר) ואתר אינטרנט, שכפי שלימד אותי איש אחד חכם, הוא בעצם סניף נוסף של החנות שלי. וגם אחרי שנה וחצי אני עדיין לומדת ובודקת ומתלבטת, אבל לשמחתי גם מתחילה את העבודה בוקר בוקר בשמחה, כיף, יצירתיות ובעיקר - אהבה גדולה גדולה. |