נזירים של תשוקות אסורות

בגלימות אפורות

בגוונים של סגול

פוסעים חרישית

לוחשים לחדול.

נזירים של תשוקה ויגון

וקדושה ומחול

לוטים פניהם

עיניהם רואות

הכול...

נשבעו אמונים

אהבות מתנים

בכרמים ובינות

ערימות המספוא

מעלים הם מס

עד לפה...

גופם שעורג

נשמתם שכלה

בואי אלי

בואי כלה

אך הנדר כובל

אין איש שואל

אף אחד לא מתיר

והוא, הנזיר,

נותר אסיר

לתשוקות בלתי ממומשות

את גופו מלבנות

מצליפות הן כשוט...

חטאים הם טריפה

נשמתו הטרופה

עורגת למגע

כמו צרי ותרופה...

נדרים שכובלים

שבועות שאין להפר

שלשלאות של כאב

רצונות לשחרר

לא קל המסע אל הטוהר

המידות מושחתות כה מהר

מפרכת הדרך לזוהר

אך לעולם אסור לוותר

הגלימות מיטיבות להסתיר

להבות של הגוף בוערות

מכלות את הסנה עוד יותר...

נזירים של תשוקות אפלות

של שבועות וחרמות

בגלימות אפורות

מסוות

מסתירות...

ורק עיניהם

ר ו א ו ת...