
את פסל אמי השביר הנחתי על כן מוגבה, סגדתי לו בחיי, בחייה. לא פקחתי עיני,לא פרשתי כנפי, רק סגרתי עצמי בסד, שבניתי על פי מידותיה.
הפניתי גבי והתחלתי לרוץ, מתוכי, מתוכה ואליה, קילומטרים רבים סגרו עלי, שבתי תמיד לרגליה.
אמי, במותה, ציוותה לי את ילדי, ציוותה לי את גופי וחיי. אמי השבירה במותה, ניתצה את הסד, לא נוצחה.
|
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נחמד לי האוסף כוכבים הזה. עדיין לא הבנתי לגמרי איך זה עובד אבל מה אכפת? אם אתה מככב, כנראה שאהבת וזה מה שחשוב.
תודה.
אם אכן אני מצליחה לעשות את זה, ואם הילדים שלי יהיו משוחררים מהסד שלי - רק ימים יגידו. אני יכולה לעשות רק את מה שאני יכולה לעשות והשאר יהיה התפקיד שלהם.
בכל מקרה, שמחה שככה אתה חושב עלי כאמא.
מקסים ונוגע.
אמא רצתה רק טוב,
וכנראה הצליחה...
כוכבת.
יפה יפה.
ועכשיו את אמא ועושה זאת אחרת.
ללא סד וללא פסלים, הכל בגובה העיניים.
אהבתי.