הייתי אצל הילה אתמול בצהריים. בא אבא שלה עם כל הפירות הכי טעימים של הקיץ. דובדבנים, מנגו, ענבים, שזיפים ואבטיח. שם הכל על השיש ויצא החוצה לעשן. כשחזר פנימה חתך מנגו ונתן לי לחי עם ריבועים. הילה אמרה לו: "אבא, אתה יודע שענת מציירת". "מי זאת ענת?". "את?" "בשביל מה את מציירת?". "אני הפסקתי עם זה". "אין בזה שום טעם". "מה את חושבת שהציורים שלך מעניינים מישהו?" "כבר יש מספיק ציורים בעולם".  "אז מה אתה עושה כל היום?" שאלתי.  "כלום, אני קורא עיתונים". "מצויין", אמרתי לו. הוא יצא החוצה לעשן. אחר-כך הוא חתך לנו מהאבטיח. אכלנו בשקט והתענגנו.

הקטע הכי מופרע בסיפור הזה, שהייתי יכולה להתאהב בו... אם הוא היה צעיר בעשרים שנה.