כותרות TheMarker >
    ';

    דפנה שביט

    תובנות מהחיים

    קונספירצית המונים?

    61 תגובות   יום שני, 4/6/07, 22:12

    אני מוטרדת. מנסה להבין... איך זה יכול להיות?? אני שואלת את עצמי.. איך ההמון יודע הכי טוב מה טוב? איך ללא שום תיאום הוא פועל באופן הכי מתואם?? האם יש מחתרות שמקבלות החלטות בשושו ואני מחוץ לתמונה? 

     

    איך יכול להיות שפוסט מסוים נצפה ע"י 500 איש בעוד האחר נצפה ע"י 30 איש בלבד?

    איך זה שפריט אחד הוא best seller כשהפריט ממש לידו מעלה אבק?

    איך זה שפורמט טלוויזיוני זוכה לפופולאריות עצומה והוא בכלל משודר בערוץ נידח?

    איך זה שבית קפה אחד מלא בעוד שהשני בקושי מתקיים??

    איך זה שקמפיין זוכה להערכה והצלחה וקמפיין שני של אותה חברה בדיוק נכשל?? 

     

    ניסיתי למצוא לי תשובות. תחילה דרך עולם החי. כשמדובר בהתארגנות חברתית הטבע הוא בד"כ השראה נפלאה. ללא אלגוריתמים מורכבים ללא ניתוח מבסיס נתונים, ללא הנהלה ודירקטוריון, ללא חוקים מסובכים הם פועלים באופן מדויק, יעיל ומתואם. כשצופים בטבע יש תחושה שצופים במה שהכלכלן הייק אהב לכנות "סדר ספונטאני". 

     

    אתם וודאי מכירים את האמרה "לך אל הנמלה (עצל) ראה דרכיה וחכם". כיוון שאני לא עצלה הלכתי דווקא לדבורים וגיליתי שהדבורים אינן יושבות ומנהלות דיונים לאן הן תלכנה היום כדי ללקט צוף. הן שולחות קבוצות של דבורים מלקטות כדי לסרוק את האזור. כשהמלקטת מוצאת מקור צוף טוב היא חוזרת ומבצעת ריקוד כרכור שהעוצמה והזווית שלה מרמזות בדרך כלשהי על טיב הצוף ועל מיקומו. מלקטות שמצאו אתרים טובים מושכות את רוב הדבורים אחריהן בעוד שאלה שמצאו שדה פחות טוב משכו הרבה פחות דבורים אחריהן. מהדבורים אפשר ללמוד שכדי למשוך את ההמונים צריכים לסרוק טוב את השטח ולדעת לזהות הזדמנויות וכשהן מזוהות כולם ינהרו אחריך... 

     

    מהדבורים עברתי לקופים... והתוודעתי לקופה בשם "אימו". קופת מקק מהאי קושימה ביפן. היא עלתה על הרעיון לשטוף בטטות בפלג לפני שהיא אוכלת אותן, אחריה רוב קופי האי שטפו בקפדנות את הבטטות לפני שאכלו אותן. שנים אחדות אח"כ, אימו הכניסה חידוש נוסף, את החיטה שהיו מניחים לה על גרגרי החול הייתה זורקת לים, החול שקע והחיטה צפה. בתוך שנים ספורות שוב רוב קופי המקק השליכו את החיטה המעורבת בחול לתוך הים ונהנו מחיטה נקייה. מהקופים אפשר ללמוד שכשאתה יוצא ביציאה אינטליגנטית בה הלקוח מבין את תועלות המוצר, אתה תגרום לכולם לאמץ את מה שאתה מוכר, ואומרים שכשלקוח מתלהב התהליך קצר...  

     

    מהקופים עברתי לזרזירים. להקת זרזירים שומרת על המבנה והמהירות שלה תוך כדי מעוף באופן שנראה מתואם. כשציפור טרף צוללת ממעל אל תוך הלהקה הזרזירים נפוצים והלהקה נראית כאילו היא מתפרקת מסביב לטורף, אבל שבה ומתכנסת במהירות. כשהטורף המתוסכל צולל שוב ושוב, הלהקה מתפרקת ומתלכדת, מתפרקת ומתאחדת. למתבונן מבחוץ תנועות הלהקה נראות כאילו שהזרזירים פועלים בתיאום מכוון. אבל אין זה כך, כל זרזיר פועל בעצמו ושומר על כלל עיקרי "השאר סמוך ככל האפשר למרכז הלהקה, במרחק אורך גוף אחד או שניים מהשכן". מהזרזירים אפשר ללמוד שליחידים נוח ובטוח לפעול באופן זהה לפעילות האחרים. כשכולם עושים פעולה מסוימת והיא טובה להם יעשו כך גם האחרים. 

     

    המשכתי לבדוק את העניין עם עוד זני בעלי חיים.. כל אחד מהם מסביר תופעה מסוימת שיכולה ללמד על הקשר הנסתר של ההמונים, אך לא הייתה דוגמא אחת שפותרת באופן ברור את התופעה, כנראה שזה מכלול של התנהגויות שמרכיבות את הנוסחה הנחשקת. בעולם העסקי ניתן לראות שחברות שמשכילות להשתמש באותה "קונספירצית המונים" על מנת למנף את הפעילות שלה מצליחות הרבה יותר מהאחרות. 

    שתי דוגמאות טובות מעולם העסקים הם גוגל וקסטרו, שתי החברות אשר מבססות את הצלחתן על עקרון התנהגות ההמונים. 

     

    גוגל יצאה לדרך ב1998, בתקופה שנראה שליאהו יש חזקה על עסקי החיפוש, אבל בתוך שנים ספורות גוגל נעשתה מנוע החיפוש המועדף על כל משתמשי האינטרנט, רק משום שגוגל מוצאת את הדף הנכון במהירות רבה יותר. הדרך של גוגל לעשות זאת – סריקה של שלושה מיליארד דפי רשת- מבוססת על התנהגות ההמונים. בתוך 0.12 שניות גוגל מבקשת מכל הרשת להחליט אילו עמודים מכילים את המידע השימושי ביותר, והדף שמקבל את מרב הקולות הוא הראשון ברשימה. דף זה, או הדף שמיד מתחתיו, הם בד"כ הדפים עם המידע השימושי ביותר. 

     

    קסטרו, השכילה לתאם את ההתנהגות שלה עם זו של הלקוחות למרות שאין לה שום שליטה עליהם. בכל יום, פורקות משאיות פריטי קולקציה חדשים בכל חנויות הרשת. קצב רגיל של משלוחים יומיים הוא עניין רגיל בעסקי מכולת, אבל בקמעונות אופנה זהו דבר נדיר. הקללה של עסקי האופנה היא יכולת הניבוי של טרנדים עונה או שתיים לפני הזמן. ניבוי לא מדויק גורם לכך שתייצר פריטים שיתכן ולא ימכרו ובסופו של דבר ותישאר עם ערימות של מלאי, זה טוב לציידי המציאות, אך לא לחברות. קסטרו צופה את הדרישות המשתנות ללא הרף של הלקוחות שלה, מתאימה עצמה ופועלת לפיהן.  

     

    עושה רושם שחברות שמצליחות יותר במלאכת התיאום בין עסקיהם לבין התנהגות ההמונים, משגשגות. אלה שאינן מצליחות להשיג תיאום מקרטעות. אחרי הכול ההמונים הם אלה שאחראים על האהדה והקבלה של המוצרים והם גם אלה שיהיו אחראים על רמת המכירות והצלחת החברה.  

     

     

     

    ביבליוגרפיה

    חוכמת הכוורת, תומס סילי

    חוכמת ההמונים, ג'יימס סורוביצקי            

    דרג את התוכן:

      תגובות (61)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/9/17 22:58:
      מממ. עדר?
        13/8/10 09:22:
      לעולם לא מאוחר מידי להגיע לפוסט הכתוב היטב. תודה.
        11/5/08 00:31:
      ראי כוכבת
        4/4/08 01:20:

      אני הצופה ה- 2033

       מה זה אומר?

      והנה אני מככב- במה זה משפיע?

       

        23/10/07 20:01:

      לא טרחתי לקרוא את כל התגובות, אז אולי אני חוזר על דברים שאמרו, אבל אם את מחפשת תשובה אמיתית לשאלה שלך, היא קיימת מזמן. מחקר סוציולוגי שלדעתי קיים כבר למעלה מעשור (ואם היה לי כח הייתי מחפש לך אותו, אבל אין לי פנאי לזה כעת) מוכיח את כוחו של הקונפורמיזם.

       

      עשו מבחן ממש פשוט. פשוט עד גיחוך. "כמה זמן נמשכה מלחמת ששת הימים?", "מבין הקווים הבאים, מהו הארוך ביותר?", "אור בן שלוש, גיל אחיו כפול משל אור. בן כמה אחיו?" וכו'. בניסוי ישבו מספר נבחנים מול בוחן. כל פעם הוצגה השאלה, וכל פעם כולם היו צריכים לענות עליה ממבחר סגור של תשובות (מבחן אמריקאי). בכוונה היה מאוד מאוד מאוד קל לראות מה אחרים ענו (כמו בשעשועונים שיש לך טלוויזיה מולך שמציגה את התשובה שכתבת)

       

      מלבד נבחן אחד, כל המשתתפים היו חלק מהניסוי ומודעים לו. בשאלות הראשונות כל הקבוצה ענתה נכון, ואז הקבוצה החלה לתת תשובות שגויות (שילד בן שש יודע שהן שגויות לבטח), ואותו אדם מסכן שנבחן נתן תשובות זהות לאלו שלהם. השפעת הכלל. תחשבי שהניסוי נעשה על הרבה אנשים, וכולם הגיבו באופן זהה. ברגע האמת, הם לא היו מסוגלים לעמוד על שלהם, פחדים, לבטים, היסוסים - הכל הביא לבחירה בתשובה שגויה רק כי מרבית האנשים בחדר בחרו בה. וכך דברים נהים פופולארים, גלגל שמתגלגל.

       

      פוסט שיש לו כבר שלוש מאות קוראים, יהיה לו הרבה יותר קל להגיע לחמש מאות. לעומת זאת פוסט עם שלושים, יהיה לו הרבה יותר קשה להגיע למאתיים שלושים. התנופה שהפופולאריות נותנת, דוחפת עוד קדימה לעבר הפופולאריות.

       

      יא?

       

      יונתן. 

        25/7/07 23:32:

       

      צטט: liquid~ 2007-07-25 02:21:37

      פוסט מרתק! וזה אחד הנושאים העיקריים שהתמקדתי בהם בלימודים שלי ב-4 השנים האחרונות.

       

      רק הערה אחת, אומנם נוצר סדר ספונטני בהתנהגות זו של מערכות מורכבות (כגון, קן נמלים, התנהגות של צרכנים וכו'), אבל, זה לא בהכרח סדר אופטימלי. במובן שלא בטוח שהנמלים הבודדות בוחרות את הדרכים האופטימליות להביא אוכל למושבה: למרות שכן מובטח שהדרכים שימצאו יהיו טובות.

      אני מצטרף לדעתך, הגם שבנקודה זו מתבקש העיסוק הערכי בשאלת מהות "הרוב". ולטעמי, לרוב - הרוב דווקא טועה.

        25/7/07 02:21:

      פוסט מרתק! וזה אחד הנושאים העיקריים שהתמקדתי בהם בלימודים שלי ב-4 השנים האחרונות.

       

      רק הערה אחת, אומנם נוצר סדר ספונטני בהתנהגות זו של מערכות מורכבות (כגון, קן נמלים, התנהגות של צרכנים וכו'), אבל, זה לא בהכרח סדר אופטימלי. במובן שלא בטוח שהנמלים הבודדות בוחרות את הדרכים האופטימליות להביא אוכל למושבה: למרות שכן מובטח שהדרכים שימצאו יהיו טובות.

        3/7/07 21:55:

      המממממרכיב חשוב נוסף מלבד הטימינג הוא הלוקישן/המיקום שיכול להביא להצלחה או כשלון,

      בעסקים וכן בבלוגים/פוסטים.

      כל יום אני יוסיף עוד מילה ובסוף האניגמה תיפתר.

        2/7/07 23:25:

       

      הממממהיבט נוסף לענין הוא התיזמון, וזה יכול לעשות את ההבדל בין הצלחה גדולה לכשלון ענק,

      נכון גם לגביהפוסט.

       

        23/6/07 18:09:
      יפה. קבלי כוכב.
        20/6/07 19:41:

      באתי כי את יפה וההבעה בתמונה סיקרנה אותי...

       

      קראתי כי ההתחלה משכה אותי....

       

      סיימתי לקרוא כי התוכן היה מעניין , עיניני וכתוב נוח לקריאה.

       

      הגבתי כי לא יכולתי להתאפק.  :-)

       

      כיכבתי בגלל כל הדלעיל.

        18/6/07 15:02:

      מצויין מבחינתי - קבלי כוכב.

      נקודת מבט ייחודית.

      מחכה למספר 3...

      אגב, בינתיים אני מנסה ללא הצלחה להשליך את התיאוריה שלך על עולם הפוליטיקה...

        11/6/07 13:16:

      חוכמת ההמונים... לא היתי בטוח עד שראיתי, אבל זה בלט..  דברים כדורבנות..

        9/6/07 10:10:

      הטבע מלא בתבניות מורכבות שנוצרות כתוצאה מחוקים פשוטים. אך יש בחוקים הללו כדי להטעות. בכתבה הזאת, למשל, מסבירים כיצד מעט מזל בתחילת הדרך ואפקט עדר/ כוורת/ מישהו-כבר-טעם-את-הפרי-הזה-ולא-מת-אז-כנראה-שבטוח-שאני-אטעם-אותו יכולים להפוך רעיון להצלחה או כשלון. 

        8/6/07 15:00:

       

      הי. אהבתי מאוד את הדברים. קיבלת כוכב.

      אני הלכתי איתם למקום מעט אחר.

      "דע מעיין באת ולאן אתה הולך".

      במציאות היומיומית שלנו אנו שוכחים שבאנו מן הטבע ורק ברגעים של מעט בלבול

      ותהיות אנו פונים אל הטבע כדי ללמוד ממנו ,איך הוא נוהג במצבים שונים, שאולי נוכל

      לאמץ אותם לחיכינו.

      לצערי, על אותו הטבע איננו מצליחים לשמור והוא עדיין נחשב לזניח בעינינו וכאילו תופס

      חלק מכדור הארץ שלא שייך לו.

      הגיע הזמן שנבין שברגע שהטבע יעלם גם דרכנו תאבד לנצח.

      שמחתי לראות איך קישרת בין התקשורת של הטבע וההתנהלות שלו לבין, איך אנו פועלים

      ומתנהלים בחיינו

       

        7/6/07 13:41:

      תודה .

      כוכב

      על העניין  וההשקעה .

        7/6/07 01:22:

      פוסט משובח דפנה.

      ב 50 השנים האחרונות האינטיליגנציה המלאכותית לבדה הכזיבה, פעם אחר פעם. השילוב עם חכמת ההמונים או האינטיליגנציה הקולקטיבית הוא בלתי נמנע.

       

      חברות שלא ישכילו לנצל, בעתיד, את החכמה שנמצאת מחוץ לאירגון אולי לא יתקיימו יותר ומנהלים שלא יהיו קשובים לחכמה שנמצאת בתוך האירגון, בתהליכי קבלת החלטות, אולי כבר לא יהיו מנהלים...

       

        6/6/07 23:23:

       

      צטט: משה אלון 2007-06-06 23:16:21

      דייייייי!

      פוסט אם ביבליוגרפיה, זה כבר חידוש.

      אחלה פוסט-אהבתי.

      תודה.

      התקלת אותי עם הסכסוך.. אני מודה, חלשה בסכסוכים..

        6/6/07 23:21:

       

      צטט: לירון פיין 2007-06-06 01:08:59

      אמר לי פעם דן הרמן,
      כדי לעודד מכירות אתה פשוט צריך לעודד קניות.
      היגיון כזה, קשה להתווכח איתו. וכמו שאמרת: חברות שמשכילות להבין מה הציבור רוצה, ואז מצליחות גם לספק לו את זה - מצליחות.

      כבוד..

        6/6/07 23:16:

      דייייייי!

      פוסט אם ביבליוגרפיה, זה כבר חידוש.

      אחלה פוסט-אהבתי.

        6/6/07 23:07:

       

      צטט: משה שרף 2007-06-06 11:46:56

      ומעניין לעניין באותו עניין:

       

      דיר בלק,נטעלי זלמן באמת מעניינת אתכם? או שזה סתם אפקט העדר? 

      אני אומרת באמת מעניינת...

      לגבי קסטרו, היא עושה גם וגם (אחת שיודעת..)

        6/6/07 23:04:

       

      צטט: pouge mahone 2007-06-06 10:03:39

      יש עוד אין ספור דוגמאות כמו המהפיכה ב MTV בסוף שנות התשעים ואף יותר רחוק בהיסטוריה של עמנו.אבל דווקא בעידן הטכנולוגי הקיים יש הזדמנות וסיכוי משופר.

      אתמול נתקלתי באתר שעושה שימוש בשיטות של 'שווקי החלטה וחיזוי' לצורך מינוף אינטיליגנציה של קהילות למטרות עיסקיות ואקדמיות. האתר מדמה מעין בורסה שבה סוחרים בעמדות. רעיון גאוני אם אתה שואל אותי.  אם בא לך להכנס www.nimanix.com

       

       

        6/6/07 22:42:

      לברק ולבחורה החדשה בבלוג..

      תודה!

        6/6/07 12:47:

      אני חושב שבסופו של דבר בלוג/בית קפה זה כמו מוצר של חברה.

      אם הצליחו לאסוף צוות פיתוח טוב, מנהלים תותחים, שיווק ויח"צ קולע  יצא מוצר מדליק שיצליח, אבל מספיק גורם רע אחד והכל נדפק.

       

      אפרופו מדיה, "ארץ נהדרת" ו-"משפחת סימפסון" זה דוגמא מצויינת לשילוב נדיר מאד של הומור מתוחכם והומור עממי שקולע בול גם ל-"מאסות" של הצופים וגם לאלה שמחפשים הומור יותר מתוחכם.

      זה קו מאד דק ושביר של הצלחה, והם הצליחו איפה שאחרים נכשלו.

        6/6/07 11:46:

      ומעניין לעניין באותו עניין:

       

      דיר בלק,נטעלי זלמן באמת מעניינת אתכם? או שזה סתם אפקט העדר? 

        6/6/07 11:45:

      הכל נכון,חוץ מהסוף.

       

      קסטרו לא צופה צורך,היא יוצרת אותו.

       

      ממש כמו שאם תתאים את התנועות שלך מספיק זמן לאלה של האדם ממולך,ואז תשנה באיטיות את שפת הגוף שלך,האדם השני יתחיל לשקף את תנועותיך כמראה.

      או כמו שסוחר סמים צריך לבצע רק את המכירות הראשונות,אחר כך הלקוחות כבר מגיעים אליו לבד. 

        6/6/07 10:03:
      יש עוד אין ספור דוגמאות כמו המהפיכה ב MTV בסוף שנות התשעים ואף יותר רחוק בהיסטוריה של עמנו.אבל דווקא בעידן הטכנולוגי הקיים יש הזדמנות וסיכוי משופר.
        6/6/07 09:58:

       

          את מדהימה.

       

          בחיי.

       

          (לא יודעת אם הייתי נותנת דווקא את קסטרו כדוגמא למובילת דיעה, אבל זניח)

       

           

        6/6/07 01:27:
      אהבתי מאוד
        6/6/07 01:08:
      אמר לי פעם דן הרמן,
      כדי לעודד מכירות אתה פשוט צריך לעודד קניות.
      היגיון כזה, קשה להתווכח איתו. וכמו שאמרת: חברות שמשכילות להבין מה הציבור רוצה, ואז מצליחות גם לספק לו את זה - מצליחות.
        6/6/07 01:00:

       

      צטט: ע.א... 2007-06-06 00:31:10

       אני קצת מבולבל, נראה שבהתחלה היית מבולבלת מהעניין ובסוף פיצחת אותו - רק שלדעתי עשית זאת הפוך.

       

      התיאום בין כולם שאת כל כך מתפלאת עליו הוא התוצאה, לא הסיבה. הסיבה היא אחרת.

      זה נראה לי אלמנטרי, ווטסון.

       

      אם הבנתי נכון, וזה ממש לא חייב להיות כך-לעיתים קרובות אני לא מבין ממש נכון, את שואלת כיצד מגיעים כולם לאהוב את אותו מוצר ? את אותו בית קפה, או שירות או מוצר אחר?

       

      הסיבה ברורה לדעתי והיא מורכבת מ 2 :

      1.ערך מוסף אמיתי שיש במוצר אחד שקולע לטעמם של הרוב (כי טעם זה לא באמת עניין ממש אישי -להיפך, הוא די אבסולוטי, אומנם מחולק להמון קטגוריות, אבל עדיין!  ועל זה אני מוכן לדבר עד שנה הבאה) ואולי אפילו לא קשור לטעם - אלא לתועלת אמיתית ואבסולוטית - דוגמת גוגל..

      2.איזהשהוא דיבור חברתי שמסכם חוויה ומקצר קצת את תהליך החשיפה הפרטנית, כמו למשל בספיידרמן 3 שמסרט הקיץ הפך תוך 5 ימים למשו שלא חייבים לראות - רק מאוזן לפה וממקלדות לעין.

      זאת ועוד- עדר. אנו נאלצים לקנות המלצות מפה לאוזן אחרת היינו צריכים לשבת ב 600 בתי קפה לפני שהיינו מחליטים מי מתאים לנו יותר. וכן הלאה בארים.ללכת לכל הסרטים.... 

       

      האם זה מה ששאלת ? או שמא היכן אני והיכן הדיון שלך ?

       

      נ.ב

      למה התגובות לפוסטים ב"קפה" הזה מתמצתים לרמת ה "כיכבתי" "אככב מחר" וכ"ו ?

      מה ? למה ? מה זה ??? למה ספרי החשבונות הפתוחים האלה מעניינים בכלל ????

      התיאום הוא לחלוטין תוצאה. השאלה הנשאלת מה גורם לתוצאה הזו ואיך אפשר ליצור משוואה שתדע לשכפל הרבה תוצאות כאלה. ערך ודיבור חברתי הם כמה מהסיבות. (אתה בדיון..)

      לגבי התגובות.. הם מגוונות.. וזה נחמד. זה לא בא מחשבונאות אלא מתוך רצון לצ'פר אדם שעשה עבודה טובה ונהנת ממנה. תחשוב על זה כמו על כסף שאתה משלם במסעדה על ארוחה טובה..

        6/6/07 00:41:

       

      צטט: motekmem 2007-06-06 00:29:59

      השעה כבר מזמן אחרי חצות ואני אוטוטו הופכת לדלעת..... אבל רגע לפני לא מחפשת לאמת או לא את התאוריה המופיעה לעיל אלה רק להגיד שנהנתי והתגעגעתי.

       

       

      לילה טוב וחלומות פז..

        6/6/07 00:31:

       אני קצת מבולבל, נראה שבהתחלה היית מבולבלת מהעניין ובסוף פיצחת אותו - רק שלדעתי עשית זאת הפוך.

       

      התיאום בין כולם שאת כל כך מתפלאת עליו הוא התוצאה, לא הסיבה. הסיבה היא אחרת.

      זה נראה לי אלמנטרי, ווטסון.

       

      אם הבנתי נכון, וזה ממש לא חייב להיות כך-לעיתים קרובות אני לא מבין ממש נכון, את שואלת כיצד מגיעים כולם לאהוב את אותו מוצר ? את אותו בית קפה, או שירות או מוצר אחר?

       

      הסיבה ברורה לדעתי והיא מורכבת מ 2 :

      1.ערך מוסף אמיתי שיש במוצר אחד שקולע לטעמם של הרוב (כי טעם זה לא באמת עניין ממש אישי -להיפך, הוא די אבסולוטי, אומנם מחולק להמון קטגוריות, אבל עדיין!  ועל זה אני מוכן לדבר עד שנה הבאה) ואולי אפילו לא קשור לטעם - אלא לתועלת אמיתית ואבסולוטית - דוגמת גוגל..

      2.איזהשהוא דיבור חברתי שמסכם חוויה ומקצר קצת את תהליך החשיפה הפרטנית, כמו למשל בספיידרמן 3 שמסרט הקיץ הפך תוך 5 ימים למשו שלא חייבים לראות - רק מאוזן לפה וממקלדות לעין.

      זאת ועוד- עדר. אנו נאלצים לקנות המלצות מפה לאוזן אחרת היינו צריכים לשבת ב 600 בתי קפה לפני שהיינו מחליטים מי מתאים לנו יותר. וכן הלאה בארים.ללכת לכל הסרטים.... 

       

      האם זה מה ששאלת ? או שמא היכן אני והיכן הדיון שלך ?

       

      נ.ב

      למה התגובות לפוסטים ב"קפה" הזה מתמצתים לרמת ה "כיכבתי" "אככב מחר" וכ"ו ?

      מה ? למה ? מה זה ??? למה ספרי החשבונות הפתוחים האלה מעניינים בכלל ????

        6/6/07 00:29:

      השעה כבר מזמן אחרי חצות ואני אוטוטו הופכת לדלעת..... אבל רגע לפני לא מחפשת לאמת או לא את התאוריה המופיעה לעיל אלה רק להגיד שנהנתי והתגעגעתי.

       

       

        5/6/07 23:54:

       

      צטט: מוטליס 2007-06-05 21:48:40

      אפשר להגיד "חיה רעה" של מאמר , במובן הטוב של המשפט,

      היה שווה לחכות וכדאי לחקות...

      כוכבת

      איזה כיף מגניב

        5/6/07 23:53:

       

      צטט: miki_mel 2007-06-05 21:41:42

      הי דפנה,
      פוסט מעניין על נושא מרתק.
      אם עוד לא קראת אני ממליץ בחום על תיאוריית הזנב הארוך שמצליחה להסביר כמעט כל תופעה שיווקית בעידן הדיגיטלי.
      The Long Tail: Why the Future of Business Is Selling Less of More
      וגם את הספר של מלקולם גלדוול,  The Tipping Point שכבר הפך לקלאסיקה ומסביר טרנדים במונחים של מגיפות חברתיות.
      אני חושד שנמלה חרוצה שכמותך כבר נתקלה בספרים הללו אבל לא מזיק לנסות ולהפיץ את הבשורה, הרי בסופו של דבר על זה הפוסט שלך מלכתחילה.
      מחייך 

      נתקלתי, מודה. אבל לא יצא לי לקרוא. נראה לי שיש לי עוד משהו לעשות מחר..

        5/6/07 23:51:

       

      צטט: oferfr 2007-06-05 13:26:38

      איך הפערים קורים בין בלוגים ?

       

      זה כנראה מושפע מהמון גורמים, כולל מקריות, אחרת כבר היו מפצחים את השיטה מזמן.

       

      תמונה אטרקטיבית של המחברת :-), ותקציר אטרקטיבי כדי שיבלוט ברשימת הבלוגים מבין כולם.

       

      גם אם הגעתי לבלוג צריך לדעת לשמור עלי שלא אאבד את הסבלנות ואברח:

      ניסוח קליט ולא מסורבל, רעיון מקוריים ולא נדושים, פאנצ'ים וכו'.

       

      וכמובן לייצר BUZZ - הפניות ממקומות אחרים, שיכתבו עליך, ייתיחסו אליך וכו'.

       

      הדוגמא הקלאסית זה ערוץ 10 - כשיש סידרה מצויינת (ע"ע אהבה זה כואב) כל המדינה מתחברת, ובשאר הזמן לא טורחים אפילו  לברר מה יש שם.

      הכל ברור ומוכר.. ואני מניחה שכולם פועלים לפי אותם כללים. אבל עדיין, זה או שרובם אוהבים או שרובם שונאים. התיאום בין כולם הוא הנעלם הנסתר. הדוגמא של ערוץ 10 מצוינת למשל.

        5/6/07 23:48:

       

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-06-05 13:25:14

       

      צטט: דפנה שביט 2007-06-05 11:19:01

       

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-06-04 23:32:14

      יש את ספר המשכוכית שמנסה לענות בחלקו על שאלת האופנות {תקציר כאן} בהחלט ספר חביב.

       

      לגבי פוסטים, לא תמיד הפופולריות של הפוסט היא בהתאם לאיכותו. לפעמים מספיק רק שיש לכותב "שם" מפוסטים קודמים.

      פוסט בינוני של סופר מעולה מחשיבים מעל ערכו ואילו פוסט בינוני של סופר חלש מורידים מערכו...

      אפשר להגיד שזה סוג של רושם ראשוני או דעות קדומות.

      הכל נכון. אבל בסוף מה שנחשב מבחינה מסחרית זה כמה התעניינו בו וקראו אותו.

       

      קריאת הספר לאו דווקא מעידה על הצלחה כלכלית... הרי אם מעבירים אותו מיד ליד...

      למשל במקרה של "מופע הקולנוע של רוקי" אשר נפל בהתחלה כסרט "נורמלי" אבל המשיך כסרט פולחן הזוי... יש דוגמאות מקבילות גם עבור ספרים וסרטים אחרים.

      כך גם לגבי התעניינות.

       

      אבל הכי נורא אלו הספרים אשר קונים עבור ארונות של עו"ד שאין מישהו אחד שבאמת קורא...

       

      מסכימה. הכי גרוע זה ספרים שנקנים עבור הארונות..

        5/6/07 23:05:

       

      צטט: miki_mel 2007-06-05 21:41:42

      הי דפנה,
      פוסט מעניין על נושא מרתק.
      אם עוד לא קראת אני ממליץ בחום על תיאוריית הזנב הארוך שמצליחה להסביר כמעט כל תופעה שיווקית בעידן הדיגיטלי.
      The Long Tail: Why the Future of Business Is Selling Less of More
      וגם את הספר של מלקולם גלדוול, The Tipping Point שכבר הפך לקלאסיקה ומסביר טרנדים במונחים של מגיפות חברתיות.
      אני חושד שנמלה חרוצה שכמותך כבר נתקלה בספרים הללו אבל לא מזיק לנסות ולהפיץ את הבשורה, הרי בסופו של דבר על זה הפוסט שלך מלכתחילה.
      מחייך

       

      הזנב הארוך תלוי במה שמוכרים...

      כלומר זה טוב עבור חברות כמו אמאזון שיכולות להביא לקוראים ספרים שקשה למצוא בחנות הקרובה לבית. ספרים שלא נדרש שטח איחסון כי אין ביקוש רב, ישר מדפיסים ושולחים.

       אבל לא תמיד הזנב הארוך יותר כבד מהמכירות הלוהטות.

      בפרסומות מופיעים עדיין המוצרים החמים...

       

        5/6/07 21:48:

      אפשר להגיד "חיה רעה" של מאמר , במובן הטוב של המשפט,

      היה שווה לחכות וכדאי לחקות...

      כוכבת

        5/6/07 21:41:
      הי דפנה,
      פוסט מעניין על נושא מרתק.
      אם עוד לא קראת אני ממליץ בחום על תיאוריית הזנב הארוך שמצליחה להסביר כמעט כל תופעה שיווקית בעידן הדיגיטלי.
      The Long Tail: Why the Future of Business Is Selling Less of More
       
      וגם את הספר של מלקולם גלדוול,  The Tipping Point שכבר הפך לקלאסיקה ומסביר טרנדים במונחים של מגיפות חברתיות.
       
      אני חושד שנמלה חרוצה שכמותך כבר נתקלה בספרים הללו אבל לא מזיק לנסות ולהפיץ את הבשורה, הרי בסופו של דבר על זה הפוסט שלך מלכתחילה.
      מחייך 
        5/6/07 13:26:

      איך הפערים קורים בין בלוגים ?

       

      זה כנראה מושפע מהמון גורמים, כולל מקריות, אחרת כבר היו מפצחים את השיטה מזמן.

       

      תמונה אטרקטיבית של המחברת :-), ותקציר אטרקטיבי כדי שיבלוט ברשימת הבלוגים מבין כולם.

       

      גם אם הגעתי לבלוג צריך לדעת לשמור עלי שלא אאבד את הסבלנות ואברח:

      ניסוח קליט ולא מסורבל, רעיון מקוריים ולא נדושים, פאנצ'ים וכו'.

       

      וכמובן לייצר BUZZ - הפניות ממקומות אחרים, שיכתבו עליך, ייתיחסו אליך וכו'.

       

      הדוגמא הקלאסית זה ערוץ 10 - כשיש סידרה מצויינת (ע"ע אהבה זה כואב) כל המדינה מתחברת, ובשאר הזמן לא טורחים אפילו  לברר מה יש שם.

        5/6/07 13:25:

       

      צטט: דפנה שביט 2007-06-05 11:19:01

       

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-06-04 23:32:14

      יש את ספר המשכוכית שמנסה לענות בחלקו על שאלת האופנות {תקציר כאן} בהחלט ספר חביב.

       

      לגבי פוסטים, לא תמיד הפופולריות של הפוסט היא בהתאם לאיכותו. לפעמים מספיק רק שיש לכותב "שם" מפוסטים קודמים.

      פוסט בינוני של סופר מעולה מחשיבים מעל ערכו ואילו פוסט בינוני של סופר חלש מורידים מערכו...

      אפשר להגיד שזה סוג של רושם ראשוני או דעות קדומות.

      הכל נכון. אבל בסוף מה שנחשב מבחינה מסחרית זה כמה התעניינו בו וקראו אותו.

       

      קריאת הספר לאו דווקא מעידה על הצלחה כלכלית... הרי אם מעבירים אותו מיד ליד...

      למשל במקרה של "מופע הקולנוע של רוקי" אשר נפל בהתחלה כסרט "נורמלי" אבל המשיך כסרט פולחן הזוי... יש דוגמאות מקבילות גם עבור ספרים וסרטים אחרים.

      כך גם לגבי התעניינות.

       

      אבל הכי נורא אלו הספרים אשר קונים עבור ארונות של עו"ד שאין מישהו אחד שבאמת קורא...

       

        5/6/07 13:20:

       

      צטט: אריק ונונו 2007-06-05 12:31:55

      כפי שאמרתי, זו נראית לי הסתכלות מצומצמת ביותר על הדברים.

      אני אישית חווה בשנים האחרונות תהליך, שיש איתו מימד מסחרי פיננסי מובהק, שמנפץ את כל הרציונל של "ההמונים", "העדר", "כמות = איכות" וכו'...

      אבל, מה זה לעומת הנצח, נכון?

      :-)

      יאללה ביתר...

      מה זה לעומת הנצח??

      יאללה ביתר.. :))

        5/6/07 12:31:

      כפי שאמרתי, זו נראית לי הסתכלות מצומצמת ביותר על הדברים.

      אני אישית חווה בשנים האחרונות תהליך, שיש איתו מימד מסחרי פיננסי מובהק, שמנפץ את כל הרציונל של "ההמונים", "העדר", "כמות = איכות" וכו'...

      אבל, מה זה לעומת הנצח, נכון?

      :-)

      יאללה ביתר...

        5/6/07 11:49:

       

      צטט: amitai_t 2007-06-05 11:44:48

      יופי של פוסט.

      ממש נהניתי לקרוא.

      *

      תודה!

        5/6/07 11:49:

       

      צטט: אריק ונונו 2007-06-05 11:16:51

      לטעמי יש כאן בהסתכלות קצת מגבילה.

      למה נקרא "הצלחה" ? לכמות? תמיד? בהכרח?

      לתדירות? ל-מה בדיוק נייחס את המושג הצלחה?

       דווקא כמי שמביאה את עולם הנמלים, הדבורים או אחרים - עלייך להיות מודעת לעובדה שהעולם שלהם (umwelt) נתפס אחרת על ידי חושיהם ותודעתם. ההשוואה הליניארית הפשוטה היא לא רצינית, כאשר באים לדון בנושאי התנהגות, נורמות, יכולות.

       

      ואילו אני משתדל לזכור את העיקרון המנחה אותי, שבאופן כללי הרוב - תמיד טועה.

       

      יש באמת אסכולות שמדברות על "שגעון ההמונים" שזה על המשקל ההפוך של "חוכמת ההמונים". כשמדובר על התחום המסחרי אני בהחלט שייכת לאסכולה האחרונה.

      הפוסט עוסק בהצלחות מסחריות ולכן הכמות בעניין זה היא הקובעת.

      באופן כללי ומאז ומתמיד עולם החי הוא נושא לדיון גם כשמדובר בנושאי התנהגות, נורמות ויכולות. ממליצה בחום על הספרים שהופיעו בביבליוגרפיה.

        5/6/07 11:44:

      יופי של פוסט.

      ממש נהניתי לקרוא.

      *

        5/6/07 11:26:

       

      צטט: vg10 2007-06-05 11:03:28

      והצלחתי...

       

      חחחחחחחחחחח

       

      מזימות הפוכות אני ממש אוהבת.אני חושבת על ספר שני- נשבעת לכם.

       

      ההשראה היישר מהקפה.

       

      מקווה שלא ידרשו תמלוגים.

      חחחחחחחחחחחחחחחח

       

       

       

      בקצב שתמכרי את הספר.. לא תצטרכי לדאוג מהתמלוגים..

        5/6/07 11:23:

       

      צטט: alon_gur 2007-06-05 10:58:57

      מנסה לתת כוכב אך בנתיים לא מצליעח. כי אוהב אנשים שכמשתפים ברעיונות כיצד להשתפר:)

      העיקר הכוונה קורץ

        5/6/07 11:22:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-06-05 06:50:28

      כוכב. כי הפוסט לא רק מעניין הוא ממש טרנדי

      תודה על הכוכב. ריצ'ארד סמית המליץ על הספר "המשכוכית" בהקשר של טרנדים. קראתי את התקציר לעת עתה. נראה מעניין..

        5/6/07 11:19:

       

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-06-04 23:32:14

      יש את ספר המשכוכית שמנסה לענות בחלקו על שאלת האופנות {תקציר כאן} בהחלט ספר חביב.

       

      לגבי פוסטים, לא תמיד הפופולריות של הפוסט היא בהתאם לאיכותו. לפעמים מספיק רק שיש לכותב "שם" מפוסטים קודמים. 

      פוסט בינוני של סופר מעולה מחשיבים מעל ערכו ואילו פוסט בינוני של סופר חלש מורידים מערכו...

      אפשר להגיד שזה סוג של רושם ראשוני או דעות קדומות. 

      הכל נכון. אבל בסוף מה שנחשב מבחינה מסחרית זה כמה התעניינו בו וקראו אותו.

        5/6/07 11:16:

      לטעמי יש כאן בהסתכלות קצת מגבילה.

      למה נקרא "הצלחה" ? לכמות? תמיד? בהכרח?

      לתדירות? ל-מה בדיוק נייחס את המושג הצלחה?

       דווקא כמי שמביאה את עולם הנמלים, הדבורים או אחרים - עלייך להיות מודעת לעובדה שהעולם שלהם (umwelt) נתפס אחרת על ידי חושיהם ותודעתם. ההשוואה הליניארית הפשוטה היא לא רצינית, כאשר באים לדון בנושאי התנהגות, נורמות, יכולות.

       

      ואילו אני משתדל לזכור את העיקרון המנחה אותי, שבאופן כללי הרוב - תמיד טועה.

       

        5/6/07 11:03:

      והצלחתי...

       

      חחחחחחחחחחח

       

      מזימות הפוכות אני ממש אוהבת.אני חושבת על ספר שני- נשבעת לכם.

       

      ההשראה היישר מהקפה.

       

      מקווה שלא ידרשו תמלוגים.

      חחחחחחחחחחחחחחחח

       

       

       

        5/6/07 11:02:

       

      צטט: alon_gur 2007-06-05 10:58:57

      מנסה לתת כוכב אך בנתיים לא מצליעח. כי אוהב אנשים שכמשתפים ברעיונות כיצד להשתפר:)

      מזל שהיית כאן קודם...:)

       

      טוב נו,

      מישהו צריך לפרנס מידי פעם ...:)

       

      כוכב מגיע לך - אנסה.

       

       

        5/6/07 10:58:
      מנסה לתת כוכב אך בנתיים לא מצליעח. כי אוהב אנשים שכמשתפים ברעיונות כיצד להשתפר:)
      כוכב. כי הפוסט לא רק מעניין הוא ממש טרנדי
        4/6/07 23:32:

      יש את ספר המשכוכית שמנסה לענות בחלקו על שאלת האופנות {תקציר כאן} בהחלט ספר חביב.

       

      לגבי פוסטים, לא תמיד הפופולריות של הפוסט היא בהתאם לאיכותו. לפעמים מספיק רק שיש לכותב "שם" מפוסטים קודמים. 

      פוסט בינוני של סופר מעולה מחשיבים מעל ערכו ואילו פוסט בינוני של סופר חלש מורידים מערכו...

      אפשר להגיד שזה סוג של רושם ראשוני או דעות קדומות. 

        4/6/07 23:16:

      בקשר להמונים בעסקים, אם ניקח כדוגמה קנית דיסקים (כאילו הרבה קונים...)

      נניח:

      א' קונה דיסק 1, 2 ו 3

      ב' קונה  דיסק 1, 3, 4

      ג' קונה דיסק 3, 5, 6

      ד' קונה דיסק 1, 6, 7

      וכך הלאה, לאחר די מספיק אנשים שאפשר לקרוא להם המון, אנחנו מגלים שהרוב קנו את דיסק 1 ולכן אפשר להגיד שהוא הדיסק הכי טוב.

       

        4/6/07 23:00:

       

      צטט: לירון פיין 2007-06-04 22:42:42

      פסקאות, ראבק~~~

      ממי.. זה לא אני.. זה האתר..

        4/6/07 22:42:
      פסקאות, ראבק~~~

      ארכיון

      פרופיל

      דפנה שביט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין