אשליה של העין - הסיפור מאחורי התמונה

page id : 9

TheMarker CafeariadneErato: המוזה של שירת האהבהאשליה של העין - הסיפור מאחורי התמונה

ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café

כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.

ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.

אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי

Erato: המוזה של שירת האהבה

אשליה של העין - הסיפור מאחורי התמונה

‎40

אמנות ובמה

82 תגובות יום שלישי, 17/6/08, 10:42

רבים שואלים אותי לאחרונה מנין הציור המדהים של הרקע (לבלוג). גם בעיניי הציור מדהים (ועוד יותר במציאות), למרות שלטעמי הוא קצת רועש מידי בתור רקע, כי התמונה חוזרת על עצמה. אז לפני שאולי אחליף אותו באחר, מצאתי לנכון לספר לכם קצת עליו. (מומלץ להקליק על התמונה כדי להגדיל אותה)

בחרתי בו בגלל הנושא, שהוא כל כך מתאים כאן לוירטואליה ולחיים בכלל: אשליית העין או בשפה המקצועית Trompe l'oeil ("להונות את העין"). יש הרבה ציורים אילוזיוניסטים באמנות, כשהמפורסמים ביותר הם התקרות בסגנון המנייריזם והבארוק, של המאה ה 16 וה 17, אך אני קרובה יותר לתאורים מן העת העתיקה. הציור שנבחר לקוח מוילה רומית בפומפיי, המכונה הוילה של מלאגר (על שם ציור אחד בוילה המציג את הגיבור מלאגר). הוא מתוארך (ואני לא אלאה אתכם למה) משנת 55 לספירה. מכאן מצב השתמרותו המדהים, כי בעצם הוא צויר רק כ 20 שנה לפני שנקבר באדמה.

פומפיי שבדרום איטליה, למי ששכח, נקברה בעודה בחיים, כולל האנשים, תחת האפר הוולקני של הר הווזוביוס הנישא למעליה. ההר התפרץ בשנת 79 לספירה, ללא כל התראה מוקדמת (למרות שמי שקרא את הספר פומפיי, של רוברט האריס, יכול אולי להבין כי יתכן שהיו סימנים מוקדמים) וכיסה בבת אחת את העיר כולה (ועוד ערים נוספות בסביבה). כך השתמרה לנו באופן חד פעמי עיר שעצרה מלכת, כולל אנשים ברחובות, כלי אוכל במטבח, רהיטים, תמרוקים, תכשיטים, כתובות וכמובן בתים, כל אותם פרטים קטנים המרכיבים חיים, פרטים שבד"כ לא שורדים בחפירות, אם מכליה או משימוש מישני של הדורות הבאים.

הציור עיטר את הטאבלינום (Tablinum) של הוילה, חדר העבודה ומשרד קבלת הפנים של ראש המשפחה. זהו החדר הרשמי בבית ולכן קושט בפאר רב כולל פסלים (בד"כ של אבות המשפחה, כדי שכל מי שבא לדבר עם בעל הבית ידע מיד עם מי יש לו עסק). קירות החדרים בוילות בפומפיי לא נשארו עירומים, הם בד"כ כוסו בציורים, פסיפסים, לוחות שיש או סטוקו מתובלט. תמונות בתוך מסגרת, כמו שאנחנו תולים היום, לא היו מקובלות, יתכן שהיו, אבל לנו הם כבר לא שרדו (תחשבו, מדובר על לפני כ 2000 שנה). הטכניקה של הציור הזה היא מאוד יחודית, אפילו לפומפיי ומשלבת ציור קיר (פרסקו) יחד עם סטוקו מתובלט (טיח בשכבה עבה המגולף כמו תבליט), זאת בשביל ליצור את האשלייה אצל הנמצא בחדר שאין כאן קיר אלא משהו אחר.

בתמונה שלמעלה קצת קשה לראות את הבליטות של הסטוקו, לכן אני מפנה אתכם לתמונה נוספת, לפי הקישור הבא:

http://www.culturacampania.rai.it/site/en-GB/Cultural_Heritage/Museums/Scheda/Main_works/Works/napoli_museo_archeologico_pittura_parietale_con_scenografia.html?UrlScheda=napoli_archeologico

הציור מתאר חזית מפוארת של מבנה בעל 3 גומחות, אליו נכנסים מן הדלתות שבצדדים, לאחר שעולים במדרגות עשויות תבליט סטוקו. המדרגות בולטות ממש החוצה מן הציור. לצד הדלת הפתוחה משורבטת איזו דמות, בכדי לסמן שיש כאן חלל פנימי, ממנו עולים לקומה שמעל, שגם בה יושבת דמות. הגומחות עומדות על בסיס צר, המחקה בטקסטורה שלו ובצבעים אריחי שיש צבעוני, שהיה בשימוש רב בפומפיי. מעל הבסיס מתנשאות הגומחות, שהן מבנה ארכיטקטוני לכשעצמו, עם עמודים מסטוקו מתובלט, הבולטים מעל פני השטח, דקים וארוכים, אפילו יתר על המידה - בשביל העידון שבאשלייה, עומדים על בסיסים עגולים ומעל גמלונים. שתי הגומחות הצדדיות הן ממש עמוקות והאמן היטיב לתאר את החלקים האחוריים של המבנה לעומת הקדמיים, את שקועים לעומת הבולטים; ולמרות שפרספקטיבה אמפירית ידועה רק מן הרנסנס, אפשר לראות יפה כיצד האמן (בערך 1400 שנה קודם) הצליח לתאר את הצטמצמות המבנה לעומק, ע"י קורות העץ בתקרת הגומחה הנוטות פנימה ומעט מתכנסות זו אל זו, העמודים הפנימיים הקטנים, המטושטשים קמעה, הזוית האלכסונית של הגומחה ועוד.

אולם מעבר לאשליה הנפלאה של מבנה תלת מימדי יוצר כאן האמן אשליה נוספת, מן אשליה בתוך אשליה. בשתי הגומחות הצדדיות עומדות דמויות של פסלים, כפי שאכן עמדו בפומפיי פסלים בתוך גומחות, ובגומחה המרכזית ציור. אך האמן בחר דווקא לתאר את הפסלים כציור ואת הציור כתבליט מפוסל. מתוחכם! אכן! תחכום ואילוזיה הם המרכיבים העיקריים לסוד קסמם של הציורים בפומפיי. הסצנה בציור המרכזי, על רקע האדום הפומפייני, מתארת את סילנוס הזקן מובל שיכור הביתה ע"י שתי דמויות שתומכות בו מלפנים ומאחור. לכאורה סצנה בנאלית של זקן שיכור, שמתאימה לאווירת החיים הטובים בפומפיי ותוארה בחדרי אוכל ושתיה, אולם חדר זה הוא חדר רשמי ולא חדר תענוגות. לכן צריך לחפש רובד פרשנות נוסף לתמונה.

סילנוס היה סאטיר עליז וזקן שחי ביערות, מחנכו של דיוניסוס הצעיר בהר אידה ואחד ממלוויו הקבועים. לרוב היה שיכור, אך היה ידוע גם כאדם פיקח וחכם. אומרים כי ידע את העבר כולו ובו בזמן גם את העתיד הרחוק, עד שאפילו סוקראטס הושווה אליו (כפי שאפלטון תאר אותו). כך שיתכן כי דמותו נבחרה בגלל חוכמתו וידיעותיו הרבות ואיתו בעל הבית רצה להזדהות. כלומר הוא רצה שכולם יחשבו שהוא יודע הכל, ויזכרו זאת כשהם נכנסים לחדר קבלת הפנים, שם קיבל בעל הבית את אורחיו העסקיים. ויתכן שבעל הבית בחר את הדמות בשביל לרמוז שגם הוא כמו הסילן, נמנה עם מעריציו של דיוניסוס.

שתי הדמויות בגומחות שבצדדים הן קשות יותר לזיהוי. משמאל מתואר נער צעיר, לבוש כלמיס, גלימה קצרה הקשורה בכתפו בפיבולה (סיכה), אולם יותר משהיא מכסה, היא מדגישה את גופו העירום, העשוי בקפידה. גוף של אתלט צעיר, בשיא פריחתו, עומד בנינוחות בתנוחת קונטרפוסטו. ביד הוא מחזיק פטרה, צלחת לנסך, שאולי מרמזת על אופי המקום: פולחן לאבות הקדמונים של המשפחה, שפסליהם עמדו כנראה בחדר. אך יותר מכל באה הדמות להיות ניגוד חזותי לסילן הגוץ והשמן.

דמות האישה מן העבר השני היא בעייתית יותר לזיהוי. היא לבושה בשמלה וגלימה כמטרונה איטלקית אמיתית ולמרות כל הבגדים עדין ניתן הבחין בקימורי גופה מבעד לקפלים. היא מחזיקה בידה כד קטן. מי זאת? אין יודעים.

שתי הדמויות עומדות על פודיום (בסיס גדול) שמעוטר בחזית בסצנות עם אנשים. הסצנות אמורות להיות לנו לעזר בזיהוי הדמויות, כי בד"כ הן מתארות איזה סיפור מחייהן, אך הן בכוונה צויירו במטושטש, בשביל לתת את התחושה שהמבנה רחוק מהצופה ומהמרחק הזה לא הכל נגלה לעין.

מעל לקמרונות המבנה מתחיל עולם פנטזיה נוסף. הרקע השחור מבליט את דמויות התבליט: הליוס, אל השמש במרכבתו יורד מן הבמה ומפנה את מקומו למרכבתה של לונה, הירח. מסביבם יצורים דמיוניים יותר או פחות, גריפונים, ספינכסים מרחפים, אלת פריון שמתוכה בוקעים שריגים ועוד.

הציור נמצא במוזיאון לארכיאולוגיה בנאפולי (אסור לפספס אותו אם מגיעים לדרום איטליה) גובה: 1.90 מ' X 3.45 מ' רוחב.

לציור הזה יש המשך בעוד שני ציורי קיר שעיטרו כנראה את הקירות מסביב;

כך שאתם יכולים לדמיין שמי שנכנס לחדר, מצא עצמו מוקף במבנים מפוארים, פסלים, דמויות קסומות, דלתות נפתחות, גומחות, אשליות..... השאלה אם הוא רצה למצוא את הדרך חזרה?.....

להלן קישור לתמונת ההמשך:

http://www.archeona.arti.beniculturali.it/sanc_en/mann/it07/34.html

תודה מיוחדת ל 1noga ול flicker .

דרג את התוכן:

תגובות (82)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

ariadne

5/11/11 13:46:

תודה יקירתי.

הלנה היפה

5/11/11 09:48:

"...אפשר לראות יפה כיצד האמן (בערך 1400 שנה קודם) הצליח לתאר את הצטמצמות המבנה לעומק, ע"י קורות העץ בתקרת הגומחה הנוטות פנימה ומעט מתכנסות זו אל זו, העמודים הפנימיים הקטנים, המטושטשים קמעה, הזוית האלכסונית של הגומחה ועוד..."

רוניתי יקירתי. איך "הצלחתי" לפספס בזמנו את הפוסט הזה? פשוט מאוד. פרסמת אותו חודשיים לפני שהתחברתי לקפה! ההסבר שלך כל כך מעמיק ונפלא ששוב התפעלתי, כמו מכל פוסט נפלא שלך. תודה תודה תודה למי שהצליח להקפיץ את הפוסט הזה שאתקל בו עכשיו!

נשיקות

לאה

ford-forcus

5/11/11 09:36:

מהמם...

לואיס קרול

9/9/10 23:23:

תוספת שתשלים את דברייך

שמעון

http://cafe.themarker.com/image/1747199/

פילוסופיה

7/9/10 18:25:

משל אודסאוס שהתפכח למרות התענוגות,העונג האמיתי הוא בחיבור הרוחני

לואיס קרול

12/6/10 02:14:

אם את חובבת אמנות, ומקצוענית

ממליץ להציץ אצלי על עבודתו של מיכאל אנגלו, שוודאי מוכרת לך

מזוית מעניינת

lemira

9/10/08 22:44:

תודה על רשימה מאלפת ומחכימה.

התאור המפורט והניתוח של היצירה

מעשירים ברמתם.

מירה

ariadne

3/10/08 20:40:

צטט: tal_riv 2008-10-03 17:46:42

תודה. מעניין, לא הכרתי את התמונה. אשתדל להיכנס למוזיאון בנאפולי בפעם הבאה באזור.

אגב, הרקע האדום העתיק המקשט את רוב התמונות מתקופה זו נוצר מאחד משני מרכיבים עיקריים - צבע השני, שסופק מכנימת האלון וצבע הסומק, שהופק מפירותיו של אוג הבורסקאים.

תודה טל, חידשת לי, לא ידעתי על המרכיבים הללו. אני דווקא חשבתי שזה סוג של תחמוצת הברזל המעורבבת עם צבע הארגמן המופק מחילזון המורקס. הבנתי גם שהצבע קיבל את האדום המיוחד שלו בגלל המגע עם האפר הוולקני. צריכה לברר את זה.....

tal_riv

3/10/08 17:46:

תודה. מעניין, לא הכרתי את התמונה. אשתדל להיכנס למוזיאון בנאפולי בפעם הבאה באזור.

אגב, הרקע האדום העתיק המקשט את רוב התמונות מתקופה זו נוצר מאחד משני מרכיבים עיקריים - צבע השני, שסופק מכנימת האלון וצבע הסומק, שהופק מפירותיו של אוג הבורסקאים.

ariadne

5/7/08 00:11:

צטט: אפרת jeki 2008-07-03 12:46:52

תודה על פוסט מרתק

על השקעה ורבה

אהבתי את התגובה של מר קינן

וחושבת לגשת לחפש את המאמרים שהמליץ עליהם.

תודה אפרת

תודה אפרת על שקראת ונהנת, אכן ההקשרים של גלעד הם נכונים.

אפרת Jeki

3/7/08 12:49:

אגב ביום שישי

חזרתי מסנט פטרבורג

ומוסקבה

ומה שראו עיני בהרמיטאז? או בגלריות האחרות בשתי ההערים

הוא ים

שהמדריכים לאמנות

בקושי נתנו טעימה

אך היה מרתק

הערה בעקבות הפוסט שלך

אפרת Jeki

3/7/08 12:46:

תודה על פוסט מרתק

על השקעה ורבה

אהבתי את התגובה של מר קינן

וחושבת לגשת לחפש את המאמרים שהמליץ עליהם.

תודה אפרת

Erato: המוזה של שירת האהבה

פוסטים פופולאריים

פוסטים אחרונים

אשליה של העין - הסיפור מאחורי התמונה

אשליה של העין - הסיפור מאחורי התמונה

תגובות (82)

פרופיל

ארכיון

תגובות אחרונות