מכּרִיוֹת האצְבּעוֹת
שיטוט אמיץ בנבכי עצמי.
בגילוי לב, בחולשה, בעליצות ובכאב.
מביאה אותי אל המילים ומניחה אותן כאן,
מקטעים מחיי.
פוסטים פופולאריים
-
ספירת מלאי
3/8/08 | 1164 צפיות
-
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר
11/3/08 | 871 צפיות
-
קשה באימונים
8/3/09 | 1145 צפיות
-
בוקר עוטף
30/3/08 | 705 צפיות
-
בליל
20/4/08 | 987 צפיות
-
שבת
8/7/07 | 1402 צפיות
פוסטים אחרונים
- שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה 29/8/12
- ביער 2/1/10
- שלושה שבועות ובולגרי אחד שמח לסיום 6/11/09
- סתיו! 7/9/09
- סתיו? 6/9/09
- קיץ 26/8/09
קיטוּר וקיטוֹר
שתי נשים שני ילדים מקס ברנר ברמת החייל. הילדים מבקשים. רוצים לממלכת השוקולד. דן אומר שהוא הגיע לשם בפעם הראשונה רק בגיל 28 ואני אומרת שעדיין לא הייתי. מזמינים וופל עם גלידה אחד לשניהם (גם כך הצלחת תישאר בלתי גמורה בעליל)
הוא רוצה גלידת שוקולד היא רוצה גלידת וניל המלצר מסביר שזה מגיע עם כדור אחד. "אפשר כדור אחד, חצי חצי?" אני שואלת "לא" הוא עונה "אפשר כדור נוסף?" "זה עולה שישה שקלים"
הם משחקים. הקטן נסגר בשירותים ולא מצליח לפתוח את הדלת. 20 שניות ובכי קורע לב. חיבוק ונשיקה. עיניים גדולות חומות מלאות דמעות. על הדלפק במסעדה צנצנת עם סוכריות דובוני גומי הוא מבקש דובון גומי. "אפשר לקבל דובון אחד" אני שואלת "לא" "באמת?!" אני תוהה באמת "זה בתשלום"
איך יכולה מסעדה, המכוונת לקהל צעיר, להפגן חוסר גמישות כל כך גדול? שלא לומר חוסר לב...
אני צריכה לומר שלא נבקר בה יותר, או שזה מובן מהחוויה המתוארת?
________________________________________________________________________________________
רציתי להוסיף תמונה של רכבת קיטור. גיגלתי "קיטור" וקיבלתי המוני תמונות של . . . . . . . מגהצי אדים
(כל דור והקיטור שלו) |
תגובות אחרונות
-
ניאלה
בתגובה על שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה
-
לב פתוח
בתגובה על ביער
-
אבי דאול
בתגובה על לומדת לבחינה בסוציולוגיה
-
הנץ דואה
בתגובה על אבא שלי
-
אסף האנארובי
בתגובה על עור וצל
-
אסף האנארובי
בתגובה על המצלמה הדמיונית שלי
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אנחנו רק שתינו קפה.
לא ניסיתי דברים אחרים וכנראה לא אנסה יותר...
(ואת הדובונים קונים בסופר...)
נו טוב, טעיתי.
כיתת יורים?!
לא טעים שם.
ניסיתם פעם לאכול שם משהו שהוא לא שוקולד? אם לא- אל תנסו.
ובכלל, הדבר היחיד שם העשוי מגומי הוא סוכריות הדובונים. אל תנסי למצוא גמישות כזו במחשבה שלהם.
גם אני מאלו שלא חוזרים כשרע .
לשם אפילו לא אגיע פעם ראשונה
ולא רק כי זה רחוק
זה מבאס, המגמה הזו. כל אחד רוצה להיות רשת, לגדול, להתרחב.
לאכול בביסם גדולים בלי ללעוס.
בסוף נראים כמו אמריקאית שמנה ומחפשים מנתח שיעשה ניתוח לקיצור קיבה.
אני בעד אירופה
(-:
פעם מקס ברנר היה עסק קטן ושווה
מאז שהתרחבו וגדלו וניסו להיות "אימפריה" - הכמות באה על חשבון האיכות....
ואכן גם אני לא אחזור אליהם, לא לסניף של רמת החייל ולא בכלל.
אני חושבת שאאמץ את הצעתו של זה שהגיב לפניך.
האמת שכן
burn brener with a brener
נתנו לכם דובונים אקסטרא?
הצוות שלהם ברוטשילד
הרבה יותר סמפטי
(ממדגם מייצג של ביקור אחד שלשום)
וואלה לא חשבתי על זה.
את צודקת במיאה פיל מיאה אחוז.
מכשושות
באמת לא יפה הגישה שלהם....
נשמע כמו הבית של המכשפה של עמי ותמי...
טוב,
נמצא בשבוע הבא זמן לדגום מקומות שילדים אוהבים.
יש לי כבר אחד בקנה...
רק עם לב.
בוקר מותק.
אותה ילדה שאוהבת גלידת וניל
חגגה יומולדת עם כל הבנות מהגן (חוץ מנויה)
באותו סניף של מקס ברנר.
14 בנות בנות 5 וקצת ובן אחד (אבא שלה)
6 לחמוניות עם נקניקיה וצ'יפס משקית
7 פיצות עשויות על פרוסת לחם פושטי
1 פריטטה על מבחט לוהט (הייתי רעבה)
14 מזרקי שוקולד (שיהיה מתוק)
ואחרי שעתיים סילקו אותנו משם (אתם עושים יותר מידי רעש)
כבר אז,
הייתי צריכה לדעת שלשם לא חוזרים.
אבל,
כשאותה הילדה אוהבת דובונים
מבקשת ממני לשתות שוקו חם במקס ברנר
עם העיניים הגדולות שלה...
איך אני יכולה להגיד לא????
מהר מהר למצוא מקום אחר שמוכר פנטזיות!!
(ושמציירים לב על הקפה)
או, בדיוק לך חיכיתי.
יופי שבאת
(-:
}{
בימים הטובים של המערב הפרוע נתנו סוחרים לצ'יף אינדיאני קומקום עם צפצפה. לתדהמתם, לקך הצ'יף את הטומהוק (סוג של גרזן) וניפץ את הקומקום לחתיכות קטנות.
"למה הרסת את הקומקום" שאלו אותו הסיחרים והוא ענה להם " פעם, כשהיתי נער טיילתי על שני פסים מברזל. פתאום הופיע קומקום ענקי כזה וכמעט הרג אותי. אלה, צריך להרוג אותם כשהם עוד קטנים!"
מחר תקני להם עוד כדור או ארטיק.
!!!
(:
בבקשה.
כשכתבתי "קטר", קיבלתי גם
וגם 
אה,
גיגלתי ומצאתי,
רק שיעשע אותי העניין הזה
(-:
תודה.
אתמול שאלתי את אותו אחד שננעל בשירותים אם הוא רוצה X או Y.
והוא ענה - גם זה וגם זה (כולו בן שלוש).
ואמרתי לו שהוא צודק. מגיע לו לרצות ולקבל גם וגם.
ככה אני מאמינה.
מותר לנו.
ובכל זאת, איפה שאין לב, אני לא מבקרת.
למה לא תגגלי רכבת קיטור (או קטר)?
קיטור
קינטור
אם לא היית שם, לא היה פוסט, לא היינו מגיבים
אז מזל.
שמתייחסים ככה לילדים, שמציבים להם פיתויים.
ממש כמו לגדולים.
ואנו ברוב תמימותנו או ברוב פיכחותינו, מנסים שוב ושוב,
גם את תאוות השוקולד
מממ