היום דברתי בטלפון עם חברי הטוב שגם לימד אותי פה ושם דבר מה. התקשרתי אליו כי אני מתקשר לאנשים לשאול לשלומם אפילו אם אינם מתקשרים. ענה. היה מופתע. הודה על ההתעניינות. "אין לי יותר בשביל מה לחיות" אמר. נמאס לי מהכל. הכל. אין טפה אחת של אור בחיי. לא הפרעתי. אני גר בחור בלי אהבת אשה, בלי אור האמא של בתי שונאת אותי ורוצה ממני כסף שאין לי וגם מלמדאת ביתי את כל הרוע שיוצא ממנה עצמה ולי אין מה להגיד כי אין לי כסף והיא מעריכה רק כסף ואין לי עבודה וכל עבודה שאני שומע עליה אני מגיע וכבר נתפסי ואין לי גרוש ואני רוצה ללכת לים ואין לי איך ואני רוצה לנסוע ואין לי עם מהוכתבתי ספר וחשבתי שיהיה שלאגר ולא קונים אותו ואין לי חדוה ואין לי כוח וכל הזמן אני רק מחפש דרך איך להתאבד בלי שיראו שזו התאבדות כי אני לא רוצה לפגוע בבת שלי שיגידו שאבאב שלה התאבד והכל חרה נורא וחושך ואני לא רואה שאפשר לצאת מזה כי כבר 54 שנים אני מנסה לצאת מזה ולא מצליח... וכך למלעלה מעשרים דקות. על חוסר תקווה וחוסר אמונה וחוסר... אני מציע לו טפול הוא עונה לי "בשביל מה".. אני אומר לו כדי שתטפל בכאב הזה.. הוא אומר לי "אני יודע הכל.. את כל מה שיכול או צריך להאמר.. אין בשביל מה".. אני שואל אותו מה ישנה את זה? הוא אומר לי "אשה שאוהבת אותי.. בית.." ובלבי יש לי המון תשובות והמון שאלות ואני יודע שאין מי שיקשיב ויענה ואני מרפהואני נשאר רק עם חור בבטן וחשש ויודע שדבר אינו תלוי בי ואני פונה אל האהבה כי רק היא ישנה שם באמת אם רק בוחרים להסתכל.. אם רק בוחרים..
|