סטיתי מהנושא. כשפתחתי את הבלוג הכוונה שלי היתה לכתוב על החיים שלי בגולה. על מחשבות, הגיגים, בדידות ומה שעובר עלי בפרטי ובכללי. בשבועות האחרונים קצת ניסחפתי לכל מיני מלחמות עם בלונדיניות שלא אוהבות ג'ינג'ים (אני אגב מתה עליו - על הג'ינג'י עם החולצה המכופתרת), עם חסימות, אדומים, פצמ"רים ומה לא. אני נוטשת את המערכה. מרימה דגל לבן. יש לי מספיק מלחמות מבית. לא מעוניינת בעוד. אי לכך אני חוזרת למקורות.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
חזרתי הביתה, לניו ג'רזי אחרי שלושה שבועות בארץ. היה לי כיף בטירוף אבל תכלאס, שמחתי כשניגמר. ולא רק בגלל הגעגועים שלי הביתה. ולא רק בגלל שהבת שלי היתה איתי עם חברה מארה"ב, ובעצם רב הזמן הייתי מדריכת טיולים. הבנות שיקפו בפני פרספקטיבה אחרת ממה שרציתי לראות.
אמרו את זה כבר מליון פעם לפניהן - הארץ משגעת, האנשים הם הבעיה. אני לא יודעת אם זה בגלל שהן צעירות ויפות, או בגלל שהן "אמריקאיות" הסיכום שלהן לגבי החוויות עם האוכלוסיה: We were constantly harassed by everybody. ןבתרגום חופשי - הטרידו אותנו בלי סוף. אם זה נהגי מוניות או מוכרי כיסאות בחופים. צעירים במועדונים. "זקנים" (אולי בני 35 .ל.א) נשואים, ילדים ומי לא. (מישהו אפילו הציע לה נישואין אחרי שתי דקות של הכירות כי יש לה אזרחות)
המסקנה שלהן היתה חד משמעית - הגברים בישראל - נודניקים ומטרידים. ניסיתי להאשים את התמימות הבועתית שבה הן גדלו. סה"כ אני מאד רוצה שהבת שלי תתחבר עם ישראלי נחמד ואיכותי שימשוך אותה חזרה...ואני אחריה...
|
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם בגרמניה לא הטרידו את הבחורות והגרמנים היו מאד מנומסים אבל ב 1939 פשוט שלחו את כולם למשרפות.
בארה"ב יהיה נשיא כושי או נשיאה אשה לפני שיהיה נשיא יהודי, מעניין מה זה אומר על המעמד האמיתי של היהודים שם. תוך כמה זמן יזרקו אתכם גם למשרפות?
לקום ולברוח כשקשה זה הכי קל, זה קרה לפני כמה אלפי שנה כשהיה רעב וירדנו למצרים ונשארנו עם סיר הבשר וזה קורה עכשיו להרבה ישראלים שיורדים. אני חייתי שנתיים בחו"ל ואחותי 6 שנים בארה"ב אז תאמיני לי שאני מבין, הייתי בצד התבוסתן וחזרתי על מנת לנצח כאן במדינה שלי.
הגעתי למסקנה שעם כל הקשיים אנחנו צריכים לדבוק במדינה הזאת, מי שלא לומד מלקחי העבר הוא אוויל.
השואה היתה לפני 60 שנה, פסיק בזמן. אנשים היום חולמים על במוו...לא למדנו את לקח השואה ונהיינו עם מתיוון ונהנתן. אני יודע כמה זה נשמע טרחני מה שאני אומר. אני יכול היום לחזור לגור בקוסטה ריקה ולחיות כמו מלך, יש לי גם אזרחות זרה כך שאני באמת מסודר ואני בוחר לחיות כאן. מי הטריד את הבנות שלך? נהג מונית? יכול להיות שהוא היה ערבי...אנחנו מוקפים בערבים וזאת התרבות שלהם והיא זלגה לתרבות שלנו. זו המלחמה הימיומית שלנו. מי שפורש מפסיד.
יש לי דודה שחיה שנים בברזיל, פעם היא היתה שם מאושרת ותמיד כשהיתה באה לכאן היתה מלאה בתלונות, היום ממרומי גיל 55 היא היתה מתה לבוא לארץ אבל מאוחר לה מידי והיא לא מודה כמה שרע לה שם וכמה שהיא בודדה. כשצעירים העולם פרוש לפניך וכשמזקנים פתאום הארץ הופכת למשפחה. עם השנים נהיה קשה לחזור, השפה, עבודה...וכדומה.
לבוא לכאן לשלושה שבועות ולשפוט את המדינה זה לא חוכמה. מי שמבין ויודע, יודע שפה טוב לחיות.
חבל שהבת שלך כבר מלאה בדעות קדומות על המדינה, יש כאן גברים איכותיים רק שהם לא נהגי מוניות בדרך כלל.
תודה! אני שמחה לחזור.
תפוח רקוב אחד מקלקל את החבית!
בחיי שיש גם גברים ישראלים נחמדים, אבל אני יודעת על מה את מדברת.
וברוכה הבאה חזרה
מה פתאום פורשת מהקפה - פורשת מהמלחמות...
הלו הלו ליאת, מה זה ?
אל תגידי שאת פורשת מהקפה
זה נכון. אני ניסיתי להוציא להן את הצד החיובי בעניין. הסברתי להן על פתיחות ותעוזה שלא מוכרות להן. הן לא אהבו. נקודה.
כייף לחזור הביתה!
נו...יקח להן קצת זמן להגיע לתובנות שלך. יש מסלול בחיים שצריך לעבור, וטוב שהן חוו גם את זה. חבל לי שזה הרושם שהן קיבלו על הגברים הישראלים.
מסכימה!!!
נו, זה מזכיר לי את פוסט טרום היומולדת שלי.
הן ממשיגות את זה אחרת כי הן חוו את זה מצד שונה.
בתכל'ס, התוצאה זהה.
שמחה שחזרתן בשלום וללא פגיעות מיותרות
ישנם אחלה של גברים בארץ
וגם כמה חארות
אני עוד אופטימית. היא כבר לא.
התגובה הקודמת, כמובן, הופנתה אלייך.
חסרת לי בחופים, חשבתי שתגיע אבל היית כנראה עסוק בלבנות פופולריות. (מקום ראשון - סחתיין!!) חוץ מזה אני יודעת שג'ינג'ים לא אוהבים שמש.
מעצם הנפת הדגל , את גדלת יקירתי .
האמת , כתבת ישראלי איכותי ועוד כמה סופרלטיבים על הגברברים שלנו ....את אופטימית ורואה את חצי הכוס :)
תתפכחי בעניין
שמח שהגעת בשלום.
השלום לישראלים בחופים ?
לגבי מטרות הבלוג, הרי תמיד אמרתי שהנפת דגל לבן או תחתון לבן, עדיפה על מלחמות.
אני מת על ג'ינג'ית.