מנהלת רב שיח עם עצמי: דמות א': "זה קצת ילדותי, את לא חושבת"? דמות ב': "כן, בוודאי. זה כל הכיף". דמות ג': "אז מה???" דמות ד': "אוי. כמה מביך". כל הדמויות משתיקות אותה...... היא לא דומיננטית..... "אני אוהבת כוכבים". מי זו אותה "אני"? מה כל כך מושך אותי לכוכבים? הם רחוקים. הם מסעירים. הם מכילים אינספור אפשרויות של קיום. הם מכילים מסתורין. הם ממגנטים. הם כל כך יפים כשהם זוהרים ברקיע השחור ומאירים אותו.... תמיד חשבתי שמוצאי מהכוכבים. לא מכאן. לא מכדור הארץ. עולם האדמה היה זר לי. חוקיו, מנהגיו, האמונות שלו...מריבות בין בני אדם, רגשות דחוסים ודוקרים של כעס, קנאה, יגון, שנאה... אני לא מכאן, החלטתי. אני לא שייכת, חשבתי. כתבתי שירים. ציירתי ציורים. המשלתי עצמי לעץ ששורשיו נסחפים עם הרוח..... והיה לי עצוב... והייתי כל כך בודדה.... וזה היה נ פ ל א. למדתי להתקרב אל עצמי. היטבתי להתחבר אל נשמתי. אל מקור היצירה שבי. ידעתי. תמיד ידעתי שמאוד חשוב שאהיה לבד ואלמד ליהנות מכך. לא יודעת מהיכן הגיעה הידיעה... אז עוד לא שמעתי על "גלגולים", על תיאוריות של "העידן החדש".... הידע לא היה נגיש, אך התחברתי אל מקור ידע פנימי. לא טוב לראות טלויזיה, חשבתי והצהרתי. לא טוב להתמכר להיות עם חברים, חשבתי. הלבד הזה גרם לי להיות מי שאני היום. עיצב אותי בהתאם לאידיאלים פנימיים, לחזון הנשמתי שלי...אלו מילים שהיום אני יודעת לשבץ...אז לא ידעתי כל זאת.. ידעתי שכשאני מאושרת ושמחה זה משום שזה משהו פנימי. חשבתי לי בתמיהה: איך זה שכל כך טוב לי להיות עם עצמי, ואילו הכאב והעצב מגיעים מבחוץ? אנשים חיצוניים ותדריהם היו לי זרים. היו לי דוקרים. היו לי מאיימים. שקעתי בביישנות וסתמתי את פי. כתבתי שירים. כתבתי סיפורים. ציירתי. חלמתי הרבה. אהבתי לטייל ברגל. לשחות בים למעמקים, בלי כל פחד וחשבון אם אוכל לחזור או לא. זה לא היה לי משנה.... הייתי מאוד רומנטית. אהבתי את הים והרגשתי שזה מין חיבור, מן כמיהה לא מהעולם הזה.... אהבתי את הכוכבים הבורקים ברקיע. קיוויתי שתבוא חללית ותיקח אותי מכאן...חזרה הביתה, אל המקום אליו אני שייכת. אל עולמות נסתרים, אחרים..... ל א היו לי כל שורשים כאן. נחשבתי לתמהונית, ל"אסטרונאוטית", במקרה הרע. במקרים הטובים נחשבתי ל"מאוד יצירתית", "מאוד מיוחדת", "מדהימה". תלוי היה את מי אתם שואלים.... אני לא יודעת מדוע אני כותבת כאן עכשיו. אין לי מושג מדוע ולמה, אבל זה לא משנה לי. אין לי כל מה להסתיר. אין לי במה להתבייש. אני היא מי שאני ואני יצרתי את עצמי יש מאין. ב ניתי עצמי מחדש, עיצבתי לעצמי אמונות חדשות, בניתי דימוי עצמי חדש, פיתחתי את כל היכולות שלי והפכתי להיות במובן מסוים, אדם אחר. אדם המכיר בערך עצמו ואוהב מאוד את עצמו. אדם שהאמת חשובה לי ביותר ומעניקה לי את עוצמתי. אדם עוצמתי אך מלא חמלה, רכות, ואהבה. כיום אני מבינה - נולדתי עם צ'אקרה אדומה חסומה. עם חוסר חיבור לחיים ולאדמה. נולדתי גם עם שתי הצ'אקרות הבאות חסומות. נולדתי עם מרכזים אנרגטיים רוחניים פתוחים, מרכז לב פתוח והשאר - סגור. לפיכך קל היה לי להתחבר לרוח. קל היה לי להמריא על כנפי הדמיון, להיות יצירתית ביותר, לכתוב סיפורים ושירים, לפתח רעיונות פילוסופיים ברמה גבוהה... קשה מאוד היה לי לארגן את הבית. נקיון, סדר, ביצוע, מטלות יומיומיות. גידול של שלושה ילדים כגרושה.....אבל למדתי.... תוך כדי כך שלימדתי עצמי את עניין איבחון הצ'אקרות ופתיחתן בדרך אנרגטית, השכלתי לחזק את הצ'אקרות שהיו חסומות. הצ'אקרה האדומה השתפרה פלאים והפכתי לאדם מעשי ביותר. אמנם, עדיין אין זו הנטייה שלי "ענייני הצ'אקרה האדומה", כפי שאני קוראת להם, אך אני מסתדרת נפלא. משלבת את ההבנה האנרגטית שלי ומזמנת לי אנרגיות בהתאם לצורך. רוצה שקט? מזמנת אנרגיות שקטות. רוצה אנרגטיות ויכולת לנקות ולסדר בכיף? מזמנת אנרגיות ביצוע סדר ונקיון. רוצה שמחה? מזמנת אנרגיות שמחה.... כל כך קל לי כעת לחיות. אני ממש אוהבת לחיות ונהנית להיות אני עצמי. איך זה? זה משום שעל ידי עבודה יומיומית רוחנית, קארמתית, אנרגטית התדרים שלי מאוד עלו. (הם תמיד היו בעצם גבוהים) ואני חושבת שהחיים בתדרים הקלים הם פשוט קסם...קלות מדהימה.... היום אני מחוברת. יש לי שורשים (שלושת ילדיי הם שורשיי) וצמרתי מגיע לעולמות העליונים. הפכתי להיות השם שלי: אילנה - אילן ה'. ואני מודה על כך... וכל זה התחלתי מהשמחה על הכוכבים שהענקתם לי..... מדהים... כותבת...לא חושבת...פשוט אוהבת לכתוב ולשפוך את הדברים... ואם למישהו זה יועיל, נפלא.
יום קסום לכל הקוראים ושפע של אהבה,
אילנה של הכוכבים
|
