סיפורים מהבוידעם...
כל מיני מחשבות של הבל ושטות ושאר דברים שלא היו ולא נבראו ורק משל היו.
פוסטים אחרונים
- איך ולמה בונים חומה 1/8/10
- שורפי הספרים 26/7/10
- חג המקדש 19/7/10
- לילה באופרה 15/7/10
- (צ)חוק/ים מהעבודה (המשך) 12/7/10
- (צ)חוק מהעבודה 9/7/10
- לשפד את כולם!!! 5/7/10
- הנעל המעופפת 1/7/10
- ידידו הטוב ביותר של הכלב (מנקודת מבט שונה) 14/6/10
- ידידו הטוב ביותר של הכלב 12/6/10
- הגדול 10/6/10
- לידתה של אירופה 4/6/10
- כמה ימים יש בשבוע? 1/6/10
- חשכת ימי הביניים 22/5/10
- אני רוצה להרביץ 17/5/10
הפוסט ה- 101
| אנחנו אוהבים את הצירוף "(משהו) ואחד", כמו אלף לילה ולילה, מאה ואחת (קילומטר מקהיר, וגם היחידה האגדית). אז, הנה, לכבוד הפוסט ה- 101 שלי, החלטתי למחזר פוסט ישן שלי.
הסיפור על הטיול בג'ונגל אני מתקדם בשביל הראשי של הג'ונגל. אין לי מצפן. המפה נשארה בבית. כך גם התרמיל. מרחוק אני מבחין בלהקה קטנה של יעלות-חן צעירות, יפהפיות, חופזת במעלה שביל צדדי. נדמה לי שאני רואה גם זאב אחד, או אולי שניים, דולקים בעקבותיהן, ניבים חשופים, לשון ארוכה מבצבצת מן הלוע, ריר נוטף. פה ושם, נחבאים בצל הגדול של סלעי ה- "אמון" העצומים, לידי גזעיהם הענקיים של עצי "גילוי הלב", מבצבצים גבעולים רעננים של פרחי "ידידות אמת". צריך להגן עליהם, לשמור שלא ירמסו ברגליהם הגסות של הפילים והחמורים. ג'ירפות גבוהות צוואר מהלכות באצילות. כמה גבוהה היא הנקודה ממנה הן מביטות על הכל! מעל מרחפים נשרים בודדים. סובבים במעגלים רחבים. אל הגבהים אליהם התרוממו לא אוכל להגיע. לא חשוב באיזו עוצמה אנפנף בידי. להקה של תרנגולות לבנות נוצה, חוצה את מסלולי. הן מכירות כבר מזמן. קרקורי "אחותי, אחותי", "נשיקות, נשיקות", "חיבוקים", "תהיי חזקה" מחרישים את האוזן. והן נעלמות במרוצה, מותירות אחריהן נוצה מרחפת באוויר. את השביל חוצה נהר "הדמעות" הסואן, הגועש. קול זרימתו השופע מחריש אוזניים. אליו מתנקזים יובלי "אכזבה", "שברון לב", "בגידה", "גירושין", וגם פלג "שמחה" תורם את תרומתו הקטנה. תנין חולף לעיתים בנהר, מוסיף לזרם מדמעותיו. מרחוק אני שומע את רעמו של מפל "הדמעות". רסיסיו המלוחים ניתזים לכל עבר. והשמש נשברת ברסיסים וקשת גדולה פורחת. למרגלות המפל - אגם גדול. מימיו צלולים. אני צולל לתוכו. לעיתים מצליח לשלות פנינה זוהרת. לעיתים זוכה בעקיצתו של צלופח מזדמן. טווסים ארוכי זנב פורשים את זנבותיהם לראווה. תראו, תראו את שלל הצבעים המעטרים אותנו. מתחרים בקשת שבענן. סנאים קטנים, חמודים, חששניים, אוחזים בידיהם את אגוזי ה- חוכמה" הנדירים, אותם הם נושאים אל מאורותיהם, חופזים בין העצים, נושאים אלי מבט חושש ונעלמים כהרף עין. בינות לעשבים הגבוהים רוחשים נחשים. חלק מהם ארסיים. נכישתם ממיתה. ארסם קטלני. אחרים יפלו עליך ממרומי העץ. יחנקו אותך למוות. לילה יורד. עופות הלילה יוצאים. קולותיהם של דורסי הליל, ה- "ייאוש", ה- "בדידות", ה- "דיכאון" מתערבלים זה בזה. מטילים אימה ופחד. מרחוק אני רואה את הלכודים בביצות ה- "תשוקה", ה- "רכילות" וה- "צדקנות". לאט-לאט הן שוקעים. מתפתלים. נאבקים. משמיעים תרועה אחרונה ונעלמים. אני מתקדם בשביל הראשי של הקפה. רק העכבר לימיני. עוזר לי לנווט. |
פוסטים פופולאריים
-
ימי הרדיו הישן
1/9/08 | 1490 צפיות
-
סלואו צמוד
27/7/09 | 2000 צפיות
-
אופציות
24/4/10 | 1633 צפיות
-
לדבר לקיר
11/3/10 | 1580 צפיות
-
החיים אכזריים
22/5/09 | 1744 צפיות
-
אוריה החיתי מחומת סין הגדולה
19/10/08 | 1413 צפיות
-
מתנה ליומולדת - המשך 1
8/1/10 | 1846 צפיות
-
מקרר הקרח הישן
27/8/08 | 3193 צפיות
-
הסיפור על בנו של שומר הזמן...
1/1/08 | 2230 צפיות
-
על פוסטים ואפקט הפרפר
15/3/10 | 1750 צפיות
-
געגועים
18/11/07 | 634 צפיות
-
סוס על כביש גהה
7/5/10 | 1101 צפיות
-
200
5/7/09 | 1200 צפיות
-
הדג שבתוכנו
12/5/10 | 1699 צפיות
-
סיפור בשמות (שני בסדרה...)
2/10/08 | 1098 צפיות
-
השתלת מוח
4/3/10 | 1980 צפיות
-
לידתה של אירופה
4/6/10 | 1711 צפיות
-
הסיפור על ראובן המשוגע....
3/12/07 | 1248 צפיות
תגובות (39)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הבנתי היטב את כוונתך.
הם, ההנעלה, עסוקים בתיקון תקלה בקפה, ושבגללה הורד האתר בסופ"ש.
התקלה גורמת להתנתקות של הגולש מהאתר.
תודה על הרצון לככב, אבל חוקי האתר מונעים כיכוב אותו חבר פעמיים (או יותר) ב- 24 שעות.
לא הבנת אותי - אני מבקשת לחבר כוכב (לשמייך),
לא שייך בכלל למחלקת ניתוקים.
תודה.
ובאשר להנעלה, אני חושב שהם טרודים בנושא ההתנתקויות ואין להם זמן לדברים אחרים.
בתור בוגרת מגמה ביולוגית משנת תרפפו...
אפאחד לא סיפר לי שלדב כאלה עיניים חדות
ולשון מושחזת...
צנצנת דבש, אני מבינה רק עכשיו,
זה ספור הכיסוי :))
בקיצור, דובון, פוסט אדיר.
(חושב שבהנהלה יסכימו לי לכיכוב חריג נוסף ב24 ש'?)
אני רק האורח לרגע שרואה (כמעט) כל פגע.
תודה.
אז למה תמיד מציירים את המלכודת עם חריץ גבינה
ולא ריבוע של שוקולד, למה?
אולי כי יותר קל לתפוס עכברים שמנים?
וכל זה בתנאי שהסיגריה אינה דידקטית.
נרים כוסית לחיי ימי השישי.
אבחנה נכונה, יוסי.
תודה.
הקפה זה כמו סיגריה אחת שלקחת אחרי שהחלטת להפסיק.....
גם אצלי זה קורה...
להתראות בשישי
זה באמת אחד הפוסטים המצוינים שלך.
אני חושב שהקפה משקף את העולם ה"אמיתי":
כי
תמיד זוכרים את הבדידות, הכאב, והמסכנות יותר מאשר את האושר ורגעי השמחה, ולכן עליהם כותבים יותר.
הקפה רק מבליט את הקווים, בעוד שב"אמיתי" הם נבלעים בהמולת השגרה.
זה כל.
בוקר נהדר...
בוקר טוב ..
ניצה,
על פי עצתך, פיזרתי קצת פרמזן מסביב לעכבר שלי, אבל, בינתיים, הוא מסרב.
נראה מה עושים איתו, עם הסרבן הזה.
אולי אשלח אותו לחדר 101 של העכברים? שם כבר יטפלו בו.
תודה על המחמאות. אני מסמיק.
יהודית,
אם גרמתי למישהו/י לחשוב - זה שכרי הגדול.
תודה, נילי.
אכן יש כאן, בוירטואליה, כל הטוב והרע הקיים גם בריאליה.
אתה יודע שהפוסט הזה המיס את לבי? העתקתי אותו ושלחתי לתחרות הפוסטים העולמית של 2008.
לא צוחקת. אם הייתה תחרות על ההנכחה היוצרת המבטיחה- אתה היית זוכה.
אז יקר שלי, אני מעניקה לך בינתיים את הכוכב ה- 10 ושמחה שדווקא את הפוסט הזה הוצאת מהבוידם.
תן לעכבר קצת גבינה , מגיע לו ואתה עם כפית של דבש דבורים או בלי, נמצא מתוק בלבי.
ניצה
נדמה לי שאתה צודק בהבחנתך. יש פה הרבה בדידות ועולם אלטרנטיבי לחיים של באמת. דווקא היה נכון לבנות פרופיל של הגולש הממוצע. נתת לי לחשוב.
מיקרוקוסמוס!
בפוסט
שחיתי באוקינוס
שנקרא דה' מרקר
כל טוב בו וגם לא
אך ההנאה בשהיה בו
היא עולם ומלואו.
ואתה ידידי
כותב נפלא
תחול עליך הברכה
e_c, הפוסט הזה נכתב בערך חודש אחרי כניסתי לקפה (נכתב בדצמבר 2007).
הוא זכה אז לדי מעט תגובות, בסה"כ 11 (בדקתי עכשיו).
נחמד לי לשמוע את התחושות שהפוסט הזה מעלה.
אפילו בדמיונותי הפרועים ביותר לא הייתי מעלה את האפשרות שאת מציינת,
וזה מה שכל כך יפה בעניין הזה של הכתיבה.
תודה.
זה אחד הפוסטים שקראתי כשהייתי ממש ירוקה חסרת ירוקים, וגרם לי להצטער ולהתמקח עם מנהל הקפה על הזכות לככב גם אם אין באמתחתי כוכבים...
טוב שהחזרת כי כעת יכולה סוף כל סוף לסגור מעגל וגם להתענג עליו שוב כמו על שיר בלווווז טוב מימי אוסטרליה הרחוקים שלי (ככה, אסוציאציה אישית שהפוסט הזה שוב מעלה לי..
הצלופחים, יצורי מעמקים חלקלקים וערמומים, בג'ונגל הפרטי שלי,
עוקצים גם עוקצים. ואולי הם מצפלחים?
תעזוב, אבי, כל אחד והסגנון שלו, וכולם יפים.
ואני נהנה דווקא מהקריזות שלך.
אתה מבין עכשיו למה אני מתפוצץ מקינאה?
אפילו עצבים אתה כותב בנחת. אתה כותב בנחת אני קורא בנחת.
חוצמיזה צלופחים לא עוקצים.
צלופחים הם...צלופחים.
מה עם חדר 101?
והקילומטר ה- 101?
למה לי פוליטיקה עכשיו?
תודה, חנוך.
אהבתי את הפוסט הזה גם בזמנו.
פוסט 101 זה יופי.
יחידה 101 - פחות יופי.
(שנפתח פה דיון פוליטי למה?)
תודה, דני.
תודה.
זה היה הרושם שקבלתי מן הקפה אחרי איזה חודש.
לא השתנה הרבה.
פואטי מוד ונוגע. מעורר מחשבה.
וכוכב.
מצחיק, בדיוק שאלתי את האורחת מחדר 101 אם השם שלה קשור ל- 1984.
זוכרת גם זוכרת, וכמה שהוא מעורר אצלי נוסטלגיה לימי קפה אחרים, אינטימיים יותר, פשוטים יותר...
הכותרת שנתת עשתה לי אסוציאציה ל-1984...
ככה זה נראה לי.
מזכיר את השאלה מה יש בחיפה יותר, עליות או ירידות?
נדמה לי שכאן יש יותר עצב משמחה,
ואולי אני טועה בג'ונגל.
יופי של פוסט דבלה....אני מאד מאד מאד אוהבת אותו
רק שיש יותר יובלי אכזבה, תמיהה, צער וכאלה..מיובלי שמחה..וחבל לי, אבל אולי באמת הג'ונגל של הקפה נראה ככה לא?
ריקי,
אכן, פוסט שאהבתי.
תודה.
פוקסי - פוסט מדהים!!!!!
אני יודעת ש"אבא" אוהב את כל הילדים שלו אותודבר,
אבל לדעתי זה הפוסט הכי הכי הכי הכי שלך.
תודה *
:)