עקב פופולריות הפוסט הקודם, החלטתי להביא אותה בעוד פוסט חתולים (ככה אני, זונה של רייטינג). זה הולך להיות פוסט חושפני (לא עלי), שישפוך אור על מהותם של שני יצורים מפונקים ומשופמים שגרים איתי כבר זמן רב - ג'רי (13 שנה) ומיקה (8+ שנים).

תחילה, ניתן בהם סימנים:
 
ג'רי ומיקה הם דבר והיפוכו.
 
* הוא חתול ג'ינג'י יפהפה, היא חתולה סיאמית שויזואלית מזכירה בעיקר את הקוף של מרקו מ"הלב" (אבל זה לא אומר שהיא לא חמודה להפליא, ואף אוחזת בזוג עיניים כחולות מ-א-ממ-ות).
 
* ג'רי חתול מעודן מטבעו (צורה עדינה להגיד: חת'כת כוסית), מיקה היא ארסית נטולת גורמט. אם היא היתה בן אדם, סביר להניח שהיתה לסבית בוצ'ית קשוחה ומשופמת. יש הסוברים שאת המזג הנ"ל קיבלה בחודשים בהם שהתה בסניף צער בעלי-חיים הסמוך לבת-ים, עד שבעליה הנוכחיים גאל אותה לעולם טוב יותר (מה שלא מפריע לטיפשה לנסות לברוח החוצה כל פעם שמישהו פותח את הדלת של הבית ליותר משתי שניות ומשתהה בסגירתה).
 
* ג'רי רזה. מיקה שמנה. אך כמה אירוני - ג'רי אובסס לאוכל, מיקה דווקא רגועה בנושא.
 
* ג'רי הוא חתול High maitanance שלא מפסיק ליילל (סתם ככה, לכיף), לקטר ולדרוש הרבה הרבה צומי. מיקה כמעט אף פעם לא מייללת, ורמת הצומי שהיא דורשת היא סבירה.
 
* ג'רי חתול פחדן בטירוף שנבהל מכל דבר: אנשים שהוא לא מכיר, אנשים שהוא כן מכיר, הבעלים שלו (זה אני) שמתקדם לכיוונו מהר מדי, תנועות חדות, רעש של שקיות ניילון, רעש של אפצ'י, רעש בכלל.
מיקה, לעומת זאת, היא חתולה אמיצה ואדישה להפליא, שלא תהיה לה בעיה גם אם יתניעו לידה טרקטור ויעשו סימנים שעומדים לדרוס אותה. רוב הסיכויים שהיא גם תתנפל על הטרקטור באקט של "מי, מי יכול עלי??" (למזלה של הטיפשה היא חיה סגורה בבית וכך אשליית הכח שלה מעולם לא באה לידי עימות עם המציאות ע"י איזה רוטוויילר אימתני שיפתיע אותה עם העובדה שיש דברים חזקים יותר בעולם מחתולה סיאמית שמנה).

* אופיו הנוירוטי של ג'רי מיוחס לטראומה בעברו. כשהיה חתול ירושלמי, שגר בדירה בקומה השביעית (בית משפחת לבנון), "ניצל" שיפוצים שנעשו ובחר לתרגל צניחה חופשית ללא מצנח. הטיפש מעד, נפל 7 קומות, ולמזלו נחת על בוץ רטוב - שבלם את הנפילה והוציא אותו בזול - רגל שבורה (יש לי תמונות שלו בגבס). מאז, כך גורס בעליו, הוא לא אותו החתול.
 
* ג'רי חתול לא חברותי בעליל (נגזרת של אופיו הפחדני, פארנואידי וג'ורג' קוסטנזאי). כשנכנסים לבית אנשים שלא שייכים אליו, לרוב תגובתו תהיה גלות מרצון למרפסת השירות. אם כי יש לציין שבשנים האחרונות ג'רי אט אט שובר דיסטנס ומגיע לרוב לרחרח את הפולשים. מיקה, לעומתו, תתרפק על ברכיכם כדקה וחצי לאחר שהתיישבתם בסלון ותתן בכם את מיבטחה כאילו הייתם חברים ותיקים מהצבא שאכלו שנים מאותו המסטינג (תחושת ביטחון מזויפת כבר אמרנו?).
 
* ג'רי פוטוגני להפליא, ואם לא היה כזה פחדן, היה כבר בעליו מנצל אותו לחלטורות כנערת השער של "לה קט" או לכל המרבה במחיר. מיקה, לעומת זאת, נראית בתמונות כמו שיבוט של אורנג-אוטנג שלא כ"כ הצליח.

* היו שחשבו שלג'רי קוראים כך כמחווה להוא מסיינפלד (ממש לא). אחרים חשבו שזה בגלל "טום וג'רי" (גם לא. שם החתול הוא בכלל טום). האמת היא שבחצי השעה הראשונה לחסותו של ג'רי אצל בעליו, שמו היה "סטייפ". זאת על שם מייקל סטייפ, סולן להקת R.E.M האהובה מאוד על החתום מטה. השם נזרק לאחר שהתקבלה המסקנה שסטייפ זה שם שמתאים לכלב זאב גדול ואפור, לא לחתול ג'ינג'י קטן. מבט נוקב על פרצופו של הלה, הביא למסקנה שיש לו פרצוף של "ג'רי". לא יודע להסביר את זה, הפרצוף שלו פשוט צעק את השם הזה. למיקה קוראים כך כי זה שם יפה מאוד (פעם חשבתי שאם תהיה לי ילדה אקרא לה כך, אבל אני מניח שהחתולה הפכה את הרעיון הזה ללא רלוונטי), שגם הסתדר לי עם הלוק שלה.
 
ולסיכום - הייתי אומר שהשניים האלה מוכיחים את האימרה "הפכים נמשכים" אלמלא שניהם היו מסורסים/מעוקרים ועקב כך לא יכולים להוכיח עובדה זו (או, הנה מצאתי משהו שדומה בין שניהם).
 
אז עכשיו הפכתי רשמית לאחד מהאנשים האלה שכותבים ושמים תמונות של החתולים שלהם באינטרנט.
דווקא היו נחמדות החמש דקות שהחזקתם ממני.