כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בצעדי שתל שבלול

    אכתוב את כול מה שיש לי לספר על תהליך השתלת שתל שבלול ולימוד איך לשמוע עם השתל שזה שמיעה חדשה עבורי, וגם אספר על כול מה שקשור וסובב לשמיעה ומכשירי שמיעה ואבזרי עזר

    ארכיון

    יום שישי - מה אני ? שבת עם מושתלים - והסוף

    7 תגובות   יום שלישי, 17/6/08, 22:50

    ביום שישי אמר לי הרופא אפשר להוציא את הנקז וכך יכולתי להסתובב בצורה נורמלית בלי להוביל את הכלי עם הדם איתי וגם תחבושת קלה יותר...

     

    במשך היום קראתי את הספר "להיות ברפובליקת ויימאר" של בועז נוימן – זה על החיים בגרמנייה בין שני מלחמות עולם – בין השאר סופר על גל פיתוח אבזרים תוחבים  - פרוסתטים   לגפים ולרגלים בגלל מספר גדול של הפצועים ממלחמת העולם הראשונה – דבר שהוביל לגל של ניתוחים קוסמטיים בשל יופי בלבד..

     

    בין השאר התחילו אז לחגות במונח – "סייבורג" האדם העתידי ישתמש באבזרים מלאכותים  טובים מהכלים שנתן הטבע הוא יהיה כולו מתכת...

     

    נו חשבתי לעצמי – האם אני היום קצת סייבורג ? יש לי שתל בתוך הראש – אחרי מחשבות חשבתי – כול עוד השתל לא נותן לי שמיעה שרק מתקרבת לשמיעה רגילה זה לא סייבורג זה ניסיון להתקרב לשמיעה של כולם..

     

    אם משהו יפתח שתל שיקלוט  את התדירויות שהכלבים שומעים (או למשל לראות גלי אינפרא אדם או לרוץ במהירות של מכוניות כמו סטיב אוסטין)  - אפשר לומר שזה סייבורג – אדם עם יכולת מעבר לממוצע האנושי – ואולי איזה מדען משוגע  עובד על זה כבר אי שם ..

     אז בעצם מה אני עכשיו ? נראה מה יהיה...

    קבלת שבת – לראשונה התגלחתי, התקלחתי, ופשטתי את מדי בית חולים ולבשתי בגדים יפים לכבוד שבת, גם אורי ו- שושי – מושתלת ותיקה ומושתלת צעירה - הגיעו ללוות את חברתן המושתלת הטרייה תרצה לכבוד שבת...

    בבית חולים הדסה (ובעצם בכול בתי חולים שהם לא בעלי אוירה דתית) יש בעיה לחולים דתיים – וגם לאורחים שלהם – וגם לאלו היו צריכים להגיע בשבת בגלל משהו דחוף ונבדקו ושוחררו בו ביום.

     

    ופעילה שם קבוצה של מתנדבים חלקם חסידי סאטמר (זה בין הדברים החיובים שהם עושים) שמארגנים מיטות ומזרונים לאורחים אפוא לישון – וגם סעודות שבת ציבוריות חגיגיות שמביא הרבה שמחה...

     

    אחרי קבלת שבת הלכתי עם אורי, שושי ו- תרצה לתפילת שבת בחלונות שגאל שבקומת מרתף – להגיע לשם צריך לרדת במעלית שבת 6 קומות – וכמו כול מעלית שבת היא עוצרת בכול קומה – מחכה דקה דקותים ונוסעת לקומה הבאה..

     

    לחכות למעלית ולנסוע בה זה עשר דקות – רבע שעה בממוצע – אז לקחנו כסאות אתנו וישבנו אני ו- תרצה המושתלים הטריים במעלית עד למטה, והלכנו אט אט לחלונות שגאל, לתפילה במניין הראשונה שלי מאז הניתוח.

     

    זאת הייתה תפילה שונה – בית כנסת שונה מהמקובל כסאות מכול הצדדים – דבר שאפשר לי לשבת מול פני השליח ציבור, וחלונות יפים שהצייר מרק שגאל עצמו יצר אותם.

     

    היה לי קשה עם התפילה הזאת – הייתי חלש – לא יכולתי לקום אפוא שזה היה מתבקש חוץ מהמקומות שהכי חשובים – ולהראות את זה כלפי חוץ – זה גרם לי הרבה מאוד מבוכה: הייתי רגיל שאני עומד הרבה יותר וכול הזמן בתנועה ולא להפך.

     

    ואז באה שירת לכה דודי – למי שמכיר אותה היא מהוה במובן מסוים המרכז של קבלת שבת, שירה אצלי לפעמים מעלה תחושות מהלב למחשבה – היו לי שני תחושות ביחד תחושות מבוכה על החולשה שלי – ותחושה שזהו זה שעברנו את זה על הניתוח.

     

    אחרי התפילה הלכתי לקבלת שבת לכול החולים והמלווים – הארוחה החגיגית – שירי שבת זה בשבילי היה מעין כאילו סעודת הודיה על כול מה שהייה. שרתי בכול העוז (מה שיכולתי לשמוע)...

     

    אחרי הסעודה עלינו למעלה במעלית שבת (על כסאות כמובן) והתיישבנו על כורסאות בחדר קבלה ליד המחלקה שלנו למשהו דומה לטיש.

     

    אנחנו כבדי שמיעה חיים כמעט את כול חיינו בקרב השומעים, רובנו נפגשים אחד עם שני רק באירוע שירת אדם של בקול. מיעוטינו נפגשים יותר מזה בפעולות חברתיות – פעם בחודש, ומיעוט עוד יותר - פעם בשבועיים. נדיר מאוד שחבורה של כבדי שמיעה נפגשים לשבת שלימה יחד – ועל אחת כמה חבורה של מושתלים שלושה מהם - זה מקרוב (אחת לפני חודשים וקצת ואני ו- תרצה באותו שבוע).

     

    בשבת אוהבים לדרוש על פרשת השבוע – בדרך כלל גם קושרים את זה גם לאקטואליה – אבל כבדי שמיעה לא יכולים לדבר כול כך על האקטואליה שלהם בקרב שומעים – כי זה לא תמיד מובן...

     אז דיברתי רעיונות שעלו בראש לפרשת השבוע – במדבר, ואמרתי בשבת הזאת אנחנו קוראים על מפקד - ומניין חגיגי של בני ישראל לשבטיו ומשפחותיו, מפקד זה נערך אחרי מתן תורה והקמת המשכן והוא ההקדמה לשלב הבא והוא הביאה אל הארץ, אנחנו יכולים להמשיל את תהליך בני ישראל לתהליך שלנו – כולנו כאן – כבדי שמיעה מלידתנו עברנו מעין חיים  לא הכי קלים לפני כן, ונמצאים במעין תהליך של יציאה ממשהו ומעבר למשהו... 

    אבל אנחנו שלושת אלפי שנה אחרי – יודעים שאותם הגאולים לא הגיעו לארץ המובטחת – הם מתו במידבר – רק בניהם הגיעו לארץ – ואנחנו צריכים לפשפש מהו הכישלון הזה.

     

    אם תראו את התמונה שמופיעה בפרשת שלח לך – המרגלים מביאים על המוט אשכול מכול פרות הארץ – ענבים, רימונים, זיתים ותאנים. לנו זה פירות תאווה לעיניים – אבל איך יוצאי מצרים הסתכלו על זה ?

     

    אנחנו רואים שבכול משבר שעוברים בני ישראל במדבר – יש פזמון חוזר: זכרנו את הדגה ואת הקישואים האבטיחים והשומים והבצלים – זה תפריט ארץ מצרים – ארץ היאור וגן ירקות ובריכות הדגים – התפריט המצרי נספג במשך 400 שנה בקרב בני ישראל – ואפילו שהם יצאו ממצרים וקבלו את התורה, התפריט היה נטוע בתוכם וקשה להם לקבל במסעדה של הקדוש ברוך הוא, תפריט אחר של מי מעיינות ובורות ופירות...

     

    אנחנו שהולכים לצאת משמיעה אחת לשמיעה אחרת אני ו- תרצה לא יצא לנו לחוש איזה שמיעה זאת, אתן הותיקות יותר כבר חשות בזה, נראה לי שהתנאי להצלחה בשמיעה החדשה זה לשכוח במידת מה מהשמיעה הקודמת...

     

    ואחרי כן התלוצצנו והתבדחנו, אני זוכר בדיחה אחת שהתחלנו לאכול עוגיות – שכמו שבברית מילה חותכים לתינוק ואוכלים עוגיות, אף כאן חתכו לנו ואוכלים עוגיות מחייךמחייךמחייך

    למחרת השכם בשחרית הלכתי לתפילת שחרית של שבת בחלונות שגאל, זה הייתה תפילה אחת מיוחדת שאינני מבין את פשרה: רק אחת עשרה  איש  היו איתי. שליח ציבור מתפלל ורק קול אחד – אין משפטים אין מילים – רק קול אחד נשמע במשך כול התפילה מהתחלה עד סופה, בהתחלה החלונות היו חשוכים, ואחר כך התחילו אט אט להאיר ולפזר אור בבית כנסת החשוך למחצה אור הזריחה , אט אט האורות מתחזקים מהחלונות והופכים את בית כנסת לפסיפס של קרני אור, כול אלומה בצבע משלה, תפילת האורות, והקול רק קול אחד בלי פירוט, ככה הייתה התפילה..

    חלונות שגאל 

    (תמונה של חלונות שמקושרת לאתר שמופיעה באתר  של עיריית ירושלים:

    http://www.jerusalem.muni.il/jer_sys/picture/atarim/Toursite_form_atar.asp?site_id=2655&pic_cat=1&icon_cat=5&york_cat=8&type_id=284 זכויות היוצרים שייך לעירייה)

     

    אחרי כן ערכתי למעלה קידוש לשאר החבורה ועשינו מעין שיחה ביחד עם הורי שבאו, לבקר – שיחה הורי סיפרו חוויות ממתי שגידלו אותי והן סיפרו זיכרונות מילדותן...

     

    אחר כך ירדנו לסעודת שבת של היום – למעלית שבת נכנסנו עם שתי כסאות – וחיכו לנו עוד שתי כסאות מאתמול אז התיישבנו עליו ארבעתנו ושרנו – "זה הזכות של מושתלים" , "זה הזכות של מושתלים" מחייך

     למחרת היום: יום ראשון שוחררתי מהדסה..., תרצה שוחררה ביום חמישי.

    קישורים:

     

    המאמר שתאר את הספר רפובליקת ויימאר

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/854025.html

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/6/08 18:12:

      צלף!

      תענוג צרוף לקורא את הפוסט הזה!

      וכמו שלירית היטיבה לומר: נקודת המבט המיוחדת שלך כאדם דתי האירה את הנושא באור מיוחד. כל כך יפה!

      שיצליח לך אדם יקר, שתהנה מהשתל מאוד!

       

        18/6/08 12:16:

      תודה רבה על שצירפת עוד פסוק מעניין: אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים, וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה

      אולי יום אחד הנבואה הזו תתגשם. בכל מקרה אתה עזרת לנבואה להתחיל להתגשם מחייך בכך שעשית את הצעד האמיץ והלכת על אופצית השתל השבלול.

      צטט: צלף 2008-06-18 11:29:37

       

      צטט: ורד א. 2008-06-18 09:15:11

      גם אני אהבתי את זווית הראיה השונה.

      נראה לי מתאים להוסיף פסוק: "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ' 14). יש המפרשים שבמעמד הר סיני אפילו החרשים התחילו לשמוע מחייך כילדה אהבתי את הפסוק הזה והייתי מדמיינת מה היה קורה אילו הייתי נוכחת במעמד זה?...

       

      פרק לה

      א יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה, וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת.  ב פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן-לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן, הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד-יְהוָה הֲדַר אֱלֹהֵינוּ. 

      ג חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת, וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ.  ד אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי-לֵב חִזְקוּ אַל-תִּירָאוּ, הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם נָקָם יָבוֹא גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם.  ה אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים, וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה.  ו אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם,  כִּי-נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה.  ז וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם, בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא.  ח וְהָיָה-שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ לֹא-יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא וְהוּא-לָמוֹ, הֹלֵךְ דֶּרֶךְ וֶאֱוִילִים לֹא יִתְעוּ.  ט לֹא-יִהְיֶה שָׁם אַרְיֵה וּפְרִיץ חַיּוֹת בַּל-יַעֲלֶנָּה לֹא תִמָּצֵא שָׁם, וְהָלְכוּ גְּאוּלִים.

      זה מקור בישעיהו פרק לה שמדבר שבסוף אוזני החרשים תפתחנה.. מתי - אולי בימינו...

       

        18/6/08 11:29:

       

      צטט: ורד א. 2008-06-18 09:15:11

      גם אני אהבתי את זווית הראיה השונה.

      נראה לי מתאים להוסיף פסוק: "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ' 14). יש המפרשים שבמעמד הר סיני אפילו החרשים התחילו לשמוע מחייך כילדה אהבתי את הפסוק הזה והייתי מדמיינת מה היה קורה אילו הייתי נוכחת במעמד זה?...

       

      פרק לה

      א יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה, וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת.  ב פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן-לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן, הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד-יְהוָה הֲדַר אֱלֹהֵינוּ. 

      ג חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת, וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת אַמֵּצוּ.  ד אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי-לֵב חִזְקוּ אַל-תִּירָאוּ, הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם נָקָם יָבוֹא גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם.  ה אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים, וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה.  ו אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם,  כִּי-נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה.  ז וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם, בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא.  ח וְהָיָה-שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ לֹא-יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא וְהוּא-לָמוֹ, הֹלֵךְ דֶּרֶךְ וֶאֱוִילִים לֹא יִתְעוּ.  ט לֹא-יִהְיֶה שָׁם אַרְיֵה וּפְרִיץ חַיּוֹת בַּל-יַעֲלֶנָּה לֹא תִמָּצֵא שָׁם, וְהָלְכוּ גְּאוּלִים.

      זה מקור בישעיהו פרק לה שמדבר שבסוף אוזני החרשים תפתחנה.. מתי - אולי בימינו...
        18/6/08 11:05:

      ליריתוש ושבלולאל

       

      אני אנסה להסביר את הרגשות שלי שיהיה מובן גם לאוזן החילונית, אז בכן עשיתי שינוי בעצמי, תינוק הופך על ידי ברית מילה ליהודי שלם יותר, כאן על ידי השתל עשיתי איזה שינוי לעצמי שאינני מבין אותו, רק העתיד יראה לי אם זה בסך הכול מכשיר שמיעה משוכלל יותר - או שעברתי לקיום אחר - רק את לירתוש יכולה מניסיון של שנה וחצי כמושתלת אולי להסביר אם היה לך שינוי...

      כן זה מעין תהליך שבעצם מעביר אותך במנהרת הזמן לאחור - אני אתאר בהמשך רשומות וזכרונות מתקופת ילדותי וניעורי.. אני בעצם דור המדבר שעבר את הנידודים במדבר השומעים - דבר שכבדי שמיעה שנולדים היום פטורים במידה רבה, אז זה משהו מיוחד...

        18/6/08 09:15:

      גם אני אהבתי את זווית הראיה השונה.

      נראה לי מתאים להוסיף פסוק: "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ' 14). יש המפרשים שבמעמד הר סיני אפילו החרשים התחילו לשמוע מחייך כילדה אהבתי את הפסוק הזה והייתי מדמיינת מה היה קורה אילו הייתי נוכחת במעמד זה?...

        18/6/08 01:33:

      גם אני אהבתי את נקודת המבט השונה שלך.

      כוכב לך שיאיר את המשך כתיבתך.

      תהנה מתקופת ההתאוששות לפני החיבור,

      לי אישית התקופה הזאת שינתה משהו בצורת המחשבה שלי..

      אכתוב על זה פוסט בעתיד. 

        17/6/08 23:13:

      כאדם חילוני, אהבתי את זווית הראייה שהעלית כאן כאדם דתי, מרתק!

      נגמרו לי הכוכבים להיום, אשוב במועד אחר להעניק מתנתי.

      עלה והצלח!