משהבינה גונק שההתאהבות שלה בדרור היא בלתי הפיכה, רצתה שחייהם המשותפים יתחילו מוקדם ככל האפשר. במשך מספר ימים ישבה על הגדר וחיכתה שיצא ממשרד התוחלות.

אחרי שארבה לו במשך שבוע, נכנסה לבניין בשעות הקבלה, לקחה מספר ועמדה בתור לפני חדרה של גב' ציפורה נחמני, האחראית על רישום אידיאולוגיות שפסו מן העולם.

לפניה עמד אחד הנציגים של הפוסט-אפוקליפטים בבגדים האופייניים לחבורתו. גונק לא ידעה מי יותר שטחי; היא, שמשתדלת להימנע מלהצטרף לכת שיש בה קוד לבוש כלשהו, או אלה שמצטרפים בגלל קוד הלבוש. בכל אופן, הטוניקה הפרחונית של הפוסט-אפוקליפט הזכירה חלוק בית ססגוני משנות השישים.

כשהגיע תורה של גונק, נקשה קלות בדלת ונכנסה. גב' ציפורה שמחה לראותה. "שְבי, מָה שֶרי. מה שלומך?"

"דרור. שמעת ממנו בימים האחרונים?"

"אתמול אחר הצהריים דווקא שמעתי משהו... אבל יכול להיות שזה עכברים." אמרה גב' ציפורה.

"אבל את חושבת שהוא עדיין במערכת האיוורור?"

"אני מניחה שכן. זה הגיוני."

"אני מאוד רוצה לפגוש אותו."

"אהההה... ל'אמוּר! זאת אידיאולוגיה ממש ממש ישנה. אבל עדיין בתוקף, במקומות מסוימים."

"מה פתאום?" אמרה גונק בטון נשכני. "זה קורה כל הזמן. בכל מקום. תסתכלי מסביב: זוגות. אהבה."

"זאת לא אהבה." נפנפה גב' ציפורה יד מבטלת. "זה צרכים."

גונק בלעה את רוקה.

"ועוד משהו..." גב' ציפורה הנמיכה את קולה. "סיפרתי לך על החברים שלי בפאריז? ז'אן-לוק סמארטר ואיבון דה-בודואר? הם העיזו לא לקחת שום דבר כמובן מאליו. בתקופה ההיא הכל היה אקספירמנטלי. אוונגארדי. בתור זוג, הם לא חיו ביחד. לכל אחד מהם היו גם יחסים עם אחרים. כמו שהכרתי אותה היא בכלל אהבה נשים. כן. שֶרי. גם איתי, אם את מתעקשת לדעת... וזה התאים כי הוא גם היה קצת הומו. ובכל זאת החזיקה אותם אהבה גדולה. מה זאת האהבה הזאת? הם לא היו צריכים אחד את השני. הם התעקשו על זה שהם לא צריכים. אפילו כוס תה הם לא עשו זה בשביל זה. אפילו אם מישהו מהם היה חולה. נו, אז מה זה יכול היה להיות חוץ מאהבה?"

"זה צורה נורא משונה להסתכל על זה." אמרה גונק. "אני רוצה שהוא יעשה לי תה אם אני אהיה חולה."

"נו, אז אני מקווה בשבילך. את יודעת מה? הנה, תשאירי על פתק את הטלפון שלך, אחרי שעות העבודה אני אעלה על הסולם שלי ואנסה לקרוא לו."

"יופי! תודה!" התלהבה גונק, רשמה במהירות על פתק שהגישה לה גב' ציפורה, קמה מהכסא, נפרדה ויצאה.

בחוץ עמדו שני משיחיסטים ורבו עם אלגוריסט אחד על המועד המשוער של עליית מפלס מי האוקיינוס. גונק, אופטימית, עברה על פניהם.