לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 400 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 815 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 700 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
חיים ומוות ביד אמ-אמא של הלשון
ביום ראשון אמא שלי היתה אצל האונקולוגית, שאמרה לה כך: "אני לא אלוהים, ואני לא יכולה להגיד לך שלושה חודשים או ארבעה". מיותר לומר, שחרב עלינו עולמנו. זה בטח ניכר גם בפוסטים. כשלא ענתה לי מיידית בטלפון כבר חשבתי שאולי נפלה או התאבדה או השד יודע מה. ביקשתי מאמי לקבוע תור לפרופסור כלשהו, שאני יודעת שהוא בכיר ונחשב, והיא ביקשה זמן לחשוב. בינתיים חשבתי לי, שתחשוב היא כאוות נפשה, זה לא מפריע לי לקבוע תור, נכון? בפוקס... (#@!?) התפנה תור הערב. ככה מהיום למחר. מה אומר ומה אדבר - הפרופסור הזה פשוט חבל על הזמן. ישב איתנו - ארבעה אנשים - שעה וחצי בערך, ענה לכל השאלות של כולנו בסבלנות, בהומור, בנחמדות! וכה אמר לה: "גברתי, את לא הולכת למות בימים הקרובים, רק תיזהרי בכביש כי על זה אני לא אחראי". אז תגידו לי אתם. נכון, יהיו הקרנות נוספות. נכון, זה נקרא "קו שני". אבל יצאנו ממנו עם הרגשה טובה ועם אבן שהוסרה מהלב. יצאנו והלכנו לחגוג במסעדה, מה שאמא שלי לא עשתה כבר שנה! עכשיו, אני הולכת לישון. נשיקות. |
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אייל יקר,
טרם שבעתי מלשמוע (לקרוא) את דבריך. שלא תעז להיאלם לי.
ואני פה, מתגברת על המכשולים.
There is no other way.
}{
תודה יקירי.
יקירה שלי,
נגמרו לי כל הציטוטים שביכולתי לשלוף, יותר מזה, יש לי חשש למחזר את עצמי. ולמרות זאת, כל שאבקש ואאחל לכם זה להיות חזקים, ולעולם, לעולם לא לאבד את האופטימיות ושמחת החיים.
אני באמת מאושר על שנכנסנו זה לחייה הווירטואלים של זו.
ובכל זאת....
פולה גידינס אמרה פעם : "לעתים קרובות הניצחון נדחה, ורק לעתים נדירות בפסגת האומץ...
לדעתי, מה שנמצא בפסגת האומץ, היא החירות. החירות שבאה מתוך הידיעה ששום כוח עלי אדמות אינו יכול לשבור אותך, שרוח איתנה היא הדבר היחיד שבלעדיו לא תוכלו לחיות, שבסופו של דבר, השכנוע הפנימי הוא זה שמניע את הדברים ומאפשר כל שינוי.
שלך,
אייל.
יקירתי, רק בריאות ונחמה.
ימים יפים, לך.
האמת היא, שהיא שוחה לנו בדם. רוצים לא רוצים - היא שם.
אתה לגמרי צודק.
חבל. צריכים לעבור מבחני התאמה סוציולוגיים.
thanks.
}{ }{
ב-ד-י-ו-ק.
ולשונות :-)
תודה רבה, איזה כיף לי. חיבוק חזרה.
באמת צריך פה אייקון כזה. את כותבת להנהלה? :-)
יעל יקרה, תודה רבה לך, אני שמחה לראותך פה ועוד יותר, על כך ש"עשיתי לך את היום".
היינו לא רק בדעה שניה, אלא גם שלישית ורביעית.
האמת היא שהסה"כ לא כל כך מעודד, אבל משתדלים להאמין ולקוות...
תודה רבה לך.
תקווה חייבת להיות כלולה בסל התרופות.
בלעדיה....
}{
יש רופאים שרואים נתונים
ויש רופאים שרואים אנשים.
זה לא אותו מקצוע, זה לא אותו ריפוי.
להיות בן אדם זו לא חלק מדרישת התפקיד,
אבל זה עוזר...
ככה. רק ככה.
}{
הכל אנשים
מאחלת לאימך בריאות
ושתהיה לכם תמיד סיבה לחגוג
חיבוק
}{}{}{
אין אייקון עם חיבוק מפרק עצמות אז תסתפקי בזה
או לכי לדוד ותגידי לו שאמרתי לו שיתן אחד בשמי
אני מבטיחה לא להחזיר לו :)
תמרי מזמן לא הייתי אצלך אבל הפוסט שלך עשה לי את היום.
תמיד צריך דעה שנייה. יש רופא שהחולים בשבילו הם כלום, עכשיו את יודעת שאם מישהו אומר משהו נורא יש ללכת לעוד אחד
והעיקר השמחה והאושר והאופטמיות אצל כולכם. בריאות שלמה
רק בריאות וטוב לשמוע שכולכם הולכים לישון בהרגשה טובה !
תהיו אופטימים, ובסוף באמת יהיה טוב
כוכב אמפתיה.