0

חיים ומוות ביד אמ-אמא של הלשון

22 תגובות   יום רביעי, 18/6/08, 00:29

ביום ראשון אמא שלי היתה אצל האונקולוגית, שאמרה לה כך: "אני לא אלוהים, ואני לא יכולה להגיד לך שלושה חודשים או ארבעה".

מיותר לומר, שחרב עלינו עולמנו. זה בטח ניכר גם בפוסטים. כשלא ענתה לי מיידית בטלפון כבר חשבתי שאולי נפלה או התאבדה או השד יודע מה.

ביקשתי מאמי לקבוע תור לפרופסור כלשהו, שאני יודעת שהוא בכיר ונחשב, והיא ביקשה זמן לחשוב. בינתיים חשבתי לי, שתחשוב היא כאוות נפשה, זה לא מפריע לי לקבוע תור, נכון? בפוקס... (#@!?) התפנה תור הערב. ככה מהיום למחר.

מה אומר ומה אדבר - הפרופסור הזה פשוט חבל על הזמן. ישב איתנו - ארבעה אנשים - שעה וחצי בערך, ענה לכל השאלות של כולנו בסבלנות, בהומור, בנחמדות! וכה אמר לה: "גברתי, את לא הולכת למות בימים הקרובים, רק תיזהרי בכביש כי על זה אני לא אחראי".

אז תגידו לי אתם.

נכון, יהיו הקרנות נוספות. נכון, זה נקרא "קו שני". אבל יצאנו ממנו עם הרגשה טובה ועם אבן שהוסרה מהלב. יצאנו והלכנו לחגוג במסעדה, מה שאמא שלי לא עשתה כבר שנה!

עכשיו, אני הולכת לישון.

נשיקות.

דרג את התוכן: