| אמש, שרוע פרקדן סוף סוף, אחרי שבחרתי ספר ממדפי העמוסים, קןרא את ספרו של הסופר היהודי רוסי איליה ארנבורג: "חייו הסוערים של לאזיק רויטשואנייץ" (הוצאת עם עובד). למה "סוף סוף"? כי אני שקוע כעת בלימודי פילוסופיה באוני' ת"א עם אין סוף חומר קריאה שכתבו גדולי המוחות בהיסטוריה האנושית (ואודה, זה קשה).ולמה את ספרו של ארנבורג? כי מרפרוף קל, קפצו לעיני פסקאות בנוסח החייל האמיץ שווייק או שלום עליכם, וניחשתי שיהיה לרוחי. ואכן לבד בחדר, שמעתי קולות צחוק רמים בחדר, וזה הייתי אני. בתום פסקה מטלטלת כזו, עצמתי את עיני ולפתע עלה הרעיון הבא. מדוע שלא אקריא את הספר בקול רם (אני קורא בעברית נכונה ומדויקת ןבהיגוי ברור) אקליט ואעלה את זה לרשת לשימושם החופשי של עוורים או קשישים ואחרים שמתקשים לקרוא. בתחילה רק התלהבות. אח"כ ספקות רבים שכן אם לעשות זאת, חובה לצרף אנשים נוספים כדי ליצור מסה קריטית מסוימת כבר בהתחלה. יש לבנות אתר שיהיה קל ונגיש למוגבלים. ויש כמובן את נושא הזכויות, האם זה מותר? האם כך וכך שנים לאחר פרסום הספר (או תרגומו לעברית) זה בכל זאת חוקי, גם בלי הרשאה מפורשת? ואולי אפשר יהיה להמשיך בחומרי הגות אחרים שהם חופשיים? ואולי בכלל קיים כבר מפעל כזה או דומה? ואם אכן כך או לא, אני מקווה שכמות המידע והידע הטמון בכם, קוראי האדיבים שצלחו כל הדרך עד כה תסייע לי ולאחרים לתרום למטרה נעלה זאת.כולכם ערים בוודאי למהומה השנתית (לפחות כך נדמה לי) בנוגע לתקצוב הספריה לעוורים בנתניה. בימים הרעים האלה גבי גזית ונתן זהבי ורזי ורפי כל אחד בדרכו (המעליבה, הכועסת השנונה או האמפתית) מתגייס לפעולות הצלה, עד לשנה שאחרי, מועד בו שוב יימעכו אנשים טובים בין הסרנים וגלגלי השיניים של "האוצר" ו"הרווחה" ו"הביטוח הלאומי" (שימו לב איזה פער בין השם מאיר הפנים, לתפקוד החשוך של כל אלה ודומיהם)הפרויקט שאני מדבר עליו, אם אין בעיית זכויות אינו מחייב השקעות רבות אך ירבה שמחה אז נו? אמנם קיץ אבל הכפפה כמעט על ידך (תרתי משמע) |